שאלה לגבי מרד גטו ורשה

רציתי לשאול מהו היחס ההלכתי למרד הנ"ל. האם מדובר במעשה הירואי של מרדכי אנילביץ' ושותפיו או במעשה האסור עפ"י דעת תורה ?

כידוע, דורות שלמים בארץ גדלו על סיפורי הגבורה של לוחמי גטו ורשה והמדינה קראה לכך "יום הזכרון לשואה ולגבורה" [אגב, המדינה מציינת את יום השואה בתאריך בו החל מרד גטו ורשה]. יתר על כן, זכור שבבית הספר החילוני בו למדתי אהבו להדגיש את הנושא של הגבורה דווקא, בבחינת "המיליונים שהובלו כצאן לטבח", וכך נוצר הרושם כאילו מי שלא נלחם ולא מרד בצבא הגרמני [דהיינו אותם יהודיים "גלותיים"] הובל כצאן לטבח והוא בכלל לא גיבור לעומת מי שאחז בנשק ומרד [עפ"ל של מחנכי בית הספר הנ"ל].  

היחס למרד גטו ורשה...

מרד גטו ורשה היה מעשה המנוגד להלכה ואף לסתם שכל אנושי (אגב, גם הנהלת הגטו הלא תורנית התנגדה למרד). לא מדובר במעשה הירואי אלא במעשה לא מחושב של חבורת צעירים שנתנה לגרמנים את הלגיטימציה לשרוף את הגטו על כל יושביו כשחבורת המורדים הכינה לעצמה מראש דרכי מילוט אל מחוץ לגטו מתוך ידיעה ברורה שמאות האלפים (כמדומני) שנשארו בגטו
לא יוכלו להימלט ולנוס על נפשם מפני תגובה גרמנית כלשהיא.

כמובן שאיני בא לשפוט או להאשים את המורדים שהסבל אותו סבלו בתוך הגיטאות היה בו בנקל להעביר אדם על דעתו לגמרי וכל שכן לפגוע לו בשיקול הדעת. אבל לבוא ולהפוך מרד זה לסמל של גבורה? אין לך סכלות ואכזריות גדולה מזו.

בברכה, יואל.

המסר המובלע שהועבר לדור הצעיר...

בטקסי יום הזכרון הוא שאסור להתרפס בפני הגויים כפי שעשו היהודים ה"גלותיים", אלא אדרבה צריך להגן על עצמנו בכוח הזרוע כפי שעשו מרדכי אנילביץ' ואנשיו כדי להבטיח את המשך קיומנו וכן שהשואה לא תחזור שנית [עד כמה שזה נשמע אירוני].  

וכך מנצלת המדינה את זכר השואה לצרכי תעמולה פוליטית ואינדוקטרינציה של הלאומיות.