ההתנגדות למדינה
אני קורא לא מעט ספרות בנושא של היחס של גדולי התורה בציבור החרדי למדינה – בעבר ובהווה ואני רואה שיש 2 מגמות עיקריות להתנגדות למדינה:
1. המדינה פסולה כיוון שאיננה מתנהלת ע"פ ההלכה, ראשיה ומנהיגיה עוברי עבירות' כופרים וכו' וכו'
2. סיבה יותר עקרונית: יש איסור חמור להקים מדינה או שלטון יהודי כלשהו עד לבוא המשיח (מטעם שלושת השבועות?) היה מי שאמר ואשמח לקבל מקור כי גם אם החפץ חיים יהיה ראש ממשלה גם אז יתנגדו למדינה.
כמובן שיש נפקא מינא גדולה בין שני טעמים אלו ולא קרב זה אל זה..
אשמח אם מישהו יוכל להרחיב בעניין זה – מהו הטעם העיקרי , מהו היחס ביניהם והאם יש שיטות שונות בעניין (עמדות שונות)
תודה
המקור...
למה ששאלת הוא דברי הגרי"ז מבריסק (הובא בדת הציונות א עמ' קנג):
"ואין נפקא מינה והבדל איזה צביון יהיה למדינה יהודית זו. אפילו תהיה מדינה יהודית שתתנהל לגמרי על פי דת תורתנו הקדושה, ואפילו יהיה נשיא המדינה וראש הממשלה רבנו חיים עוזר, והכל כתורה ייעשה - גם כן, אסור שייהרג אפילו יהודי אחד בשביל להקים מדינה יהודית. זה קוטב הנידון כאן. אין כאן הנידון והשאלה, איזו הנהגה תהיה למדינה יהודית, דתית או חילונית. הנקודה היא: שאסור שיישפך דם יהודי למטרת הקמת מדינה יהודית. והואיל שאי אפשר לבצע את ה"חלוקה" אלא על ידי שפיכת דם יהודי - ממילא אסור לקבל תוכנית זו, ואסור להסכים שיישפך דם ישראל נגד דעת תורתנו שאסור למסור נפש בשביל הקמת מדינה יהודית." ("מקטוביץ עד ה' באייר", צבי וינמן, פרק כ"ד, הוצ' ותיקין, התשנ"ה)
בברכה, אליהו.
| שירות לאומי | גירוש גוש קטיף | פורום | יחס גדולי ישראל לציונות | ישוב ארץ ישראל | אודיו-וידאו | צור קשר | חינוך ילדים | ספר דת הציונות | |
|
|