---

לר' יואל אלחנן

---

קראתי את הכתבות פה באתר לגבי הציונות הדתית ונכון שיש הרבה בעיות אבל שאני רואה מהצד אני רואה שיש גם הרבה ישיבות של אנשים ובחורים יראי שמיים וצדיקים כמו ישיבת רמת-גן ויצהר,ועוד כמה ישיבות ואנשים צדיקים אז איך אפשר להגיד שהם חיים בשקר?

---

השאלה צריכה להישאל בכיוון ההפוך...

---

איך אפשר להגיד שאנשים החיים בשקר וכל דיעותיהם שקריות וכפרניות וללא כל בסיס בתורה"ק הינם יראי שמים וצדיקים? ואיך אפשר לקרוא למקום המחדיר להם במשך שנים דעות כפרניות ושקריות "ישיבה".

וכשהשאלה נשאלת בצורה נכונה אזי אפשר להשיב לה בנקל. כשמשקרים בהגדרות הכי בסיסיות ביהדות אפשר גם לשקר ולקרוא לבית גילוי פנים בתורה שלא כהלכה-ישיבה ולאדם בעל דעות אפיקורסיות וכזבניות-צדיק וירא שמים...

בברכה, יואל.

---

השפעת דעות חמורה מהשפעת מעשים

---

כתב הנצי"ב מוולוז'ין:

ידוע דצרעת בא על חטא, אבל אינו דומה סיבת חטא צרעת הגוף לצרעת הראש, דצרעת הגוף בא על חטא תאוה המחטיא את הבשר, וצרעת הראש בא על חטא דעות משובשות, ואמר כי אע"ג דסימני קרחת וגבחת הוא כמראה צרעת עור בשר, מכל מקום אות הוא שבא על עונות שבראש, ונ"מ הוא להזהר ממנו יותר, דמי שיש לו דעות משובשות מחטיא אחרים שמתרועעים עמו יותר מבעלי התאוה". (העמק דבר, תזריע יג מד)

 

וכתב בעל הלשם:

כי ראוי הוא להיצר הרע להניח להאדם לעשות אלף מצות אך שיעשה עבירה אחת ומכל שכן כשהעבירה היא מדעות כוזבות רחמנא ליצלן אז תועלת הוא להיצר הרע להניח להאדם להתנהג בכמה מדות טובות אשר בין אדם לחבירו וכן גם בדרכי צידקות וחסידות אשר בין אדם למקום. והוא מטעם פשוט כדי שימשכו בני אדם אחריו ויכשיל את הרבים ('לשם שבו ואחלמה' – ספר הדע"ה, ח"ב, דרוש ד' ענף י"ט סי' ד' [דף ע"ט ע"ג]).

ולהסביר את ההבדל שבין השפעת הדעות לבין השפעת המעשים, לעניות דעתי אפשר להמשיל בזה משל, לשני אנשים אשר בידיהם מפה, ורוצים ללכת במסלול ארוך אשר יוביל אותם אל מחוז חפצם. האחד החליט לחפש קיצורי דרך ולא להישמע לכל הוראות המפה, ואילו השני החליט להישמע להוראות המפה אבל לא ידע שהמפה שקיבל שייכת למסלול אחר ואינה מתאימה למסלול שלו. כעבור זמן, התעייף הראשון וראה שטעה ובמקום לקצר את דרכו רק האריך אותה, והחליט שמעתה הוא נשמע לכל הוראות המפה, ובסופו של דבר לאחר זמן רב הצליח להגיע אל היעד המבוקש. השני לעומת זאת, הלך בדרך סלולה וללא סיבוכים, והגיע שמח וטוב לב אל היעד, אך מבלי לדעת שאין זה בכלל היעד במבוקש.

והנמשל בזה, הוא שהדעת של האדם היא בעצם מעין מפה הנותנת לו את ההוראות ומכוונת אותו אל היעד המבוקש. היא מעין שופט פנימי הנותן לו את גבולות הטוב והרע, המותר והאסור, והיא בוחנת ומבקרת את כל צעדיו. כאשר אדם פועל נגד דעת עצמו, אי שם בתוך תוכו הוא תמיד ירגיש רגשי סתירה, ואם בסופו של דבר ירצה לשוב מדרכו הרעה, הוא תמיד ידע לאן לחזור ומהי הדרך הנכונה. אבל אם יש לאדם בעיה בדעה עצמה, אזי הוא כמו אותו אחד במשל הנ"ל שקיבל את המפה הלא נכונה, וכל מאמציו לא יועילו לו להגיע אל היעד המבוקש, וכמו שאומרים: החולה הכי מסוכן הוא החולה שלא מכיר במחלתו.

וכעין זה ראיתי הסבר של הגר"י זילברשטיין בעניין ציבור (עלינו לשבח, דברים א, עמ' תקמב), שהסכנה שבהשפעת השקפה רעה גדולה מהסכנה שבהשפעת מעשים רעים, שבמקום שעושים מעשים רעים יוכל האב לפתוח את השלחן ערוך וללמד את בנו שזה אסור, אבל במקום שיש ההשקפה שמצדיקה או נותנת מקום למעשים רעים הרי שכל מאמציו של האב לחנך את בנו לא יועילו לו. וראיתי להוסיף את דברי החינוך המובאים בסימן א במשנה ברורה, שכל דעה שהיא היפך דעת תורה הרי היא בכלל אפיקורסות.   

בברכה, אליהו.