---

גם עם הרמב"ם

---

היו המון בעיות. רבנים גדולים בתקופתו של הרמב"ם יצאו נגד היד החזקה/משנה תורה, את כתבי מורה נבוכים היו ששרפו והיום אנחנו מקבלים את הרמב"ם שהוא ללא מקורות (דמיונות?) כהלכה!!

משנה תורה!! הרמב"ם כותב בעצמו בהקדמה לספרו שסיפרו הוא הספר היחיד שצריך לקרוא מלבד התורה שבכתב. הספר הוא ממש תורה משמים!!

---

קושייתך מתחילה הרבה לפני הרמב"ם...

---

שכן בגמ' כבר מובא (בגמ' שבת ל:)שבקשו חכמים לגנוז את ספר "קהלת" של שלמה המלך עליו השלום אעפ"י שנאמר עליו "ויחכם מכל האדם" (מלכים א' ה' יא') וכן בקשו לגנוז את ספר יחזקאל מפני שהיו דבריו סותרין דברי תורה (שבת יג.) אילולא שחנניה בן חזקיה יישב הסתירות בדרשותיו. וכן היה לאורך כל הדורות שגדולי ישראל המה החליטו מה לקרב ומה לרחק ומי שריחק מה שקירבו הורחק בעצמו ומי שקרב מה שהרחיקו הורחק גם כן, ולעיתים לא היו כולם בדעה אחת וחלק החליטו לקרב וחלק החליטו להרחיק, ולעיתים בזמן מסויים חלק קרבו וחלק הרחיקו ואח"כ נתקבלו הדברים גם אצל המרחיקים או אצל תלמידיהם ולעיתים להיפך שבעבור הזמן הוסכם גם אצל המקרבים שיש להרחיק.

נמצאת למד- כל מקרה נידון לגופו ואם קבעו חכמי ישראל על אדם מסוים כי דבריו הם דברי מינות אי אפשר לבטל דבריהם רק בגלל שבעבר היו מקרים שחשבו כן אודות אדם מסוים ואח"כ חזרו בהם.

ואחרי שחכם הוחזק בחכמתו כאחד מגדולי הדור וכל שכן אחרי שהפך לאחד מעמודי ההוראה של כל הדורות הבאים אחריו גם אם יימצא בין דבריו דבר שאמר מסברא דיליה תהא סברתו זאת הלכה.

ולגבי מה שכתבת בסוף דבריך.קריאה שטחית בהלכות תלמוד תורה של הרמב"ם תעמידך על טעותך. וז"ל שם בפ"א הי"ב: "כיצד היה בעל אומנות והיה עוסק במלאכתו שלש שעות ביום ובתורה תשע, אותן התשע קורא בשלש מהן בתורה שבכתב ובשלש בתורה שבעל פה ובשלש אחרות מתבונן בדעתו להבין דבר מדבר, ודברי קבלה בכלל תורה שבכתב הן ופירושן בכלל תורה שבעל פה, והענינים הנקראים פרדס בכלל הגמרא הן, במה דברים אמורים בתחלת תלמודו של אדם אבל כשיגדיל בחכמה ולא יהא צריך לא ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבעל פה יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי השמועה כדי שלא ישכח דבר מדברי דיני תורה ויפנה כל ימיו לגמרא בלבד לפי רוחב שיש בלבו ויישוב דעתו".

בברכה, יואל.

---

מה שיצאו נגד הרמב"ם

---

לגבי משנה תורה לא היה בגלל תוכן שלילי לדעת המבקרים , אלא בגלל שהיה "ביטול תורה" באיכות ביחס לדורם, שכן עד זמנם אדם היה לומד את ההלכה דרך עיון עצמי בתלמוד , וכל מטרותיהם של משיגיו היה שאנשים לא יסמכו על דבריו בלבד ויזניחו את עיקר הלימוד העצמי כפי שכותב הראב"ד שהעריך אותו.

---

על סמך מה אתה אומר שזו הייתה הסיבה?

---

הודעה זו ללא תוכן

---

ראשית, הרמב"ם מביא ראיות מוצקות להוכחת

---

דבריו ואין להשתמש בביטוי "דמיונות" ח"ו. צורת חשיבתו היא גאונית ומופשטת וכל מי שקרא את מורה הנבוכים יודע את הדברים לאשורם. לא לחינם נאמר עליו "ממשה עד משה לא קם כמשה". אחד ההישגים המדהימים שלו הוא הדרך בה הראה את קיום הסיבה הראשונה - בצורה שכלית, הגיונית, מדעית עד שלא הותיר שום טענות למקטרגים...

שנית, כתבי הרמב"ם היו שנויים במחלוקת בין גדולי דורו, אבל על כתבי הר' קוק לא הייתה שום מחלוקת בין הגדולים שהם דעות מינות.

---

החילוק ברור

---

אצל הרמב"ם, שבעים שנה אחרי פטירתו היה הספר מקובל על כל לומדי התורה מקיר לקיר.

ואילו אצל רבני הציונות הדתית לדורותיהם, ככל שחולף הזמן אין שום סימן שהיכלי התורה הגדולים הולכים לשנות את תפיסתם לגבי אותם זרמים וספרים. להיפך, הדבר רק הולך ומתקבע ככל שחולף הזמן.