.jpg&width=150)
בקשר למאמר על "הלואי יהיון בני עמי בארץ
כולם, (כולל שרת החינוך לשעבר, הידועה בדעותיה הכפרניות) מחפשים אסמכתות וציטוטים להשקפותיהם ודעותיהם בתורה. "שמעתי" על כופר שמצא בסידור סייעתא לכפירתו – הוא הראה לכל כי כתוב שם בפירוש "אין אלוקים" ח"ו. אותו ליצן "לא ראה" או הסתיר בכוונה את המילים הקודמות לכך "אמת אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון ומבלעדיך אין אלוקים".
ישנו מושג בהתנהלות מדינה הנקרא "רוח החוק" או "כוונת המחוקק" – אי אפשר לקחת באופן רשמי חוק שחוקק בכוונה מסוימת, לסלף את כוונת מילותיו המפורשות והברורות לכל, ולפעול באופן הפוך ומנוגד לכוונה הראשונית של מחוקקיו.
וכידוע, מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא (או להיפך, לדעת המעמיקים) ולכן, אם נמצא כיתוב בכתבי הקודש שהוא נראה במבט שטחי כמנוגד לידיעתנו מאז ומעולם ל"כוונת המחוקק" של תורתנו הקדושה ול"רוח החוק" שלו כפי שמפרשים אותה חכמינו מעתיקי השמועה בטהרתה מדור לדור, אזי מוטל עלינו להבין כי הדברים בציטוט זה, או שהוצאו מהקשרם ו/או שכתובים ללא ניקוד ואנו קוראים אותם באופן שגוי ו/או שנפלו שיבושים (מקריים או מכוונים בטקסט) ו/או...ו/או... ו/או שאנו הקוראים איננו מספיק חכמים ונבונים ולא מבינים כראוי את הנקרא ו/או שיש לנו דעות משובשות ורצונות שמטים את לבנו מדרך האמת ואנו קופצים על הציטוט כמוצאים שלל רב ומנופפים בו כהוכחה לצדקת דרכנו הנלוזה ...
ולמי שמפרש את דברי חז"ל "הלואי יהיון בני עמי בארץ ישראל אעפ"י שמטמאין אותה" על פי הרוח הדתית לאומית אשאל אותו – אם כך מה טעם היה לגלות של עמינו במשך אלפיים השנה? מה הרווחנו ממנה לשיטתכם?
לכן, אי אפשר לשבח ולהלל ולהסכים עם אנשים או דעות או התנהלויות ציבוריות אשר התורה מלאה מדבריו של הקב"ה נגדם! ועוד להביא לכך "סייעתות" מכתבי הקודש!
זה לא חדש
רבנו בחיי אבן פקודה זצוק"ל בסוף הקדמתו לחובות הלבבות כתב, שדרך הפתאים להביא ראיה מכתבי הקודש למעשיהם: "והפתי הנמהר, בעמדו על ספר האלהים, הוא משמש בו לדעת חידות הראשונים ודברי ימי הקדמונים, וימהר להנות בו בעניני העולם, ויביא ראיה ממנו לרדוף אחרי התאוה ולהניח דרך הפרישות ולעשות כרצון איש ואיש וללכת אחרי רצון כל מין ומין מבני האדם כדעתם וכחפצם, והוא כמו שאמר הכתוב (משלי ה, כ"ג) הוּא יָמוּת בְּאֵין מוּסָר וּבְרֹב אִוַּלְתּוֹ יִשְׁגֶּה" ועייני במלבי"ם בפירושו לספר משלי ביאור משמעות המושג אויל.
וכתב הרמב"ם ב"אגרת תימן" הנפלאה שלו: "דע, שלא יעבור לשום אדם לקחת מלה אחת מענין שכלו דבק ומתחבר להיות לו לראיה ולסמוך עליה, אבל ראוי לו לעיין במה שקדם מן הענין ומה שאחריו, כלומר שיעיין בתחלת המלה ההיא שסמך עליה מתחלת ענינה ובאי זה ענין ופסוק עד שישלים הענין, ואז ידע כונת אומר הענין ואז יקח ראיה ממנו, ואין ראוי לשום אדם לקחת ראיה מדבר מוכרת מאשר לפניו ומאשר לאחריו, ואלו היה זה עובר כמו כן ראוי לומר שהקדוש ברוך הוא הזהירנו שלא נשמע מן הנביא, שכן הוא אומר (דברים י"ג ב'): "לא תשמע אל דברי הנביא ההוא", וכן נוכל לומר שהקדוש ברוך הוא צונו לעבוד עבודה זרה חס וחלילה שכן כתיב (דברים י"א ט"ז): "ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם" והרבה כיוצא בזה. ודבר זה מבואר בטולו שאין לוקחים ראיה משום פסוק בשום פנים, עד שידעו כונת הענין מתחלתו ועד סופו, ואז יובן ענינו...".
בברכה
המאמר מדבר על "ותמים תהיה עם ה' אלקיך"
ואכן, יהודים עבדו תמיד את הקב"ה בתמימות וקדושה כשהם סומכים על גאולה משמים, והאמינו באמונה פשוטה שאי אפשר לצאת מהגלות אלא באמצעות תפילה, תשובה וצדקה. אמנם אחרי הופעת הציונות הדברים השתנו מקצה אל קצה ומאחר והעם רצה את עגל ה"לאומי" הרי שזה כבר ההיפך מתמימות ובבחינת עשיית "הבה נתחכמה" לאלקים.
לגבי השימוש שעושים בתורה, רציתי לספר שכילד למדתי באחד מבתי הספר של תנועת השמאל אשר דגל באידיאולוגיה של ברנר שר"י. בכניסה לאותו בית הספר הוצב פסלון של ברנר עם הכיתוב (בתקווה שזכרוני אינו מטעה אותי) "העבודה היא הדרך, האדם המטרה". כמו כן, באותו בית הספר היה חדר אוכל וכל יום בשעות הצהריים הורדו הילדים מן הכיתות אל חדר האוכל לארוחה חמה. לפני תחילת הארוחה נהגו המורים והילדים לשיר שירים ברוח כדלמטה:
"מי ייתן לנו כסות בקור ומי בחושך ייתן אור, מי יעל מים מן הבור ? הוי למי תודה, הוי למי ברכה לעבודה ולמלאכה ! "
יחד עם זאת, באחד השירים שנחקק בזכרוני הופיעו דווקא מוטיבים דתיים. ואפילו שהייתי אז ילד בגיל בית ספר יסודי אני עדיין זוכר ששאלתי את עצמי מה פתאום הם שרים תיבות כמו "ונפוצותינו קבץ, קבץ מירכתי ארץ...", כאשר הם לא מאמינים בכל זה (כמובן שאז לא הבנתי כי אלה אינם שירי הלל להקב"ה אלא למייסדי הציונות).
יש עוד סוג של אתאיזם
אשר לא נשען על הטקסט המקראי או על דברי חז"ל להצדקת כפרנותו. האתאיזם הזה אמנם אינו מתעלם ממועדי ישראל ומציין אותם במישור הפולקלוריסטי-לאומי.
בדיוק כך נהגו בבית הספר שלי. בפסח היו עורכים סעודת חג בחדר האוכל ומשתמשים ב"הגדת" פסח מיוחדת שחוברה לכבוד המאורע, בפורים ערכו קרנבל מסיכות לילדים, בחנוכה חילקו סופגניות ושרו שירי מולדת בחדר המוסיקה (עדיין מהדהד אצלי השיר "אנו נושאים לפידים" עם הפזמון "נס לא קרה לנו, פח שמן לא מצאנו"), בראש השנה כל המורים והמורות התכנסו בחדר המורים להרמת כוסית לכבוד החג וכיוב'.
לא יאומן כי יסופר שיש דתיים האומרים כי בכך אף החילוניים מקיימים מצוות. הרי זה ממש כמו לומר על נוצרי אשר נמנע ממלאכה ביום השבת מהטעם שחג המולד אצלו חל בשב"ק, כי הוא יהודי כשר ושומר שבת.
זה לא אתיאיזם
מה שמדובר בחובות הלבבות זה לא סוג של אתיאיזם אלא סוג של בעל תאוה המחפש לעוות את התורה. אתיאיזם זו האמונה בהעדר כח עליון מוחלט כלשהו, דבר שכיום המדינה מלמדת בכל אפשרות, כפי שלמדתי בתיכון טרם הכרתי את היהדות האוטנטית.
ריה"ל בספר הכוזרי (כמדומה לי במאמר השני איני זוכר בדיוק את האות) הגדיר את האתיאיזם כחלק מהנחות היסוד של פילוסופי יון בחינת "אמר נבל בלבו אין אלהים" וממילא, אחר שציירנו את המטרה אפשר לירות את החץ, האתיאיזם 'הטהור' אינו רואה צורך ללעוג על דת כזו או אחרת (לרבות היהדות, שהינה "דת" לשיטתם) אלא משמיט את הבסיס העיקרי שלה - ההכרה בבורא יתברך. מבחינה הזאת, האמונות של הנאורים החילונים -בעיני עצמם- היא מסוכנת יותר, היא מבקשת לחדש את המושגים יהדות ויהודי/ה וכו' לכן הם יראו ערך עליון בחיים בא"י, לדבר בעברית ול"חגוג" את החגים היהודיים, תוך מתן תוכן שונה לגמרי כמובן, כפי שכתבת מנסיונך בעבר, הגישה הזו היא חריפה ומסוכנת כי היא מעוותת מושגים וכבר אמר החכם "ומעוות - לא יוכל לתקון", או כפי ששמעתי פרופ' להיסטוריה ש"העבר של העם היהודי הוא עבר חילוני, העבר הדתי החל רק בימי הביניים" דבר שכמובן הוא סילוף התנ"ך, ההיסטוריה הכתובה והידועה והכחשת כל מחקר על החיים היהודים שמכבד את עצמו, זו הסיבה מדוע חילונים רבים -אידיאולוגית איני מדבר על החילונים שלא יודעים בין ימינם לשמאלם- ילחמו על הגדרת זהות יהודית חדשה ומלחמה בכל מה שריח יהדות אוטנטית נודף ממנו מחד, ומאידך יזעקו חמס אם תגדיר אותם כלא יהודים! ההבנה הזו חשובה בכל היחס במערך וההבנה הפסיכולוגית של האידיאולוגיה החילונית האמיתית, שלצערי גדלתי בתוכה מספר לא מבוטל של שנים. לצורך המחשה, לפני שיעורי תנ"ך, המורה היתה כותבת על הלוח "אין אלהים!" ואז מתחילים ללמוד!! ואם מישהו היה מוחק את זה בהפסקה (שיעור תנ"ך היה שני שיעורים), המורה לא היתה ממשיכה ללמד עד שהיו כותבים שוב את צמד המילים הנ"ל... ממש, אתחלתא דגאולה. היום ב"ה אחר שביטלו את שיעורי התנ"ך במספר מסוים של תיכונים בארץ, יש סיכוי גדול שאם תלמיד/ה יקלע פעם לשיעור תורה הוא ישמע זאת ממקור טהור ללא עיוותים מן העבר
התנהגות זו של החילונים היא ביטוי לכפירה
מוחלטת בכוח עליון ובנוסף יש בכפרנותם משום עקירת כל התורה כולה. מה שהם חוגגים את מועדי ישראל בדרך פולקלוריסטית ואומרים שיש דבר כזה שנקרא יהודי חפשי זו התכחשות לכך שהתורה ניתנה מאלקים, שאלמלא כן לא היו בודים מליבם "יהדות" חדשה המבוססת על מדינה ולאום, כפי שציינת בדבריך. מהאי טעמא, גם לדרגה של עובדי ע"ז בשיתוף אינם מגיעים. ומבחינה זו הם גרועים עד לאין ערך ושיעור מיתר האומות המכירות כולן בסיבה הראשונה (יחד עם הע"ז שלהם).
יתר על כן, עליך לדעת כי אף הבולשביזם בבריה"מ לא הרשיע כמותם, משום שהם אמנם חינכו לאתאיזם אך מעולם לא קראו לכך "יהדות" וכל היהודים בבריה"מ ידעו בבירור שאתאיזם ויהדות אלה שני הפכים סימטריים. אבל אלה הרשעים פעלו כעמלק ולמעשה השוו בין האתאיזם ליהדות (לפחות בעיניי מרבית הציבור). וכל זאת עשו בארץ ישראל.
לכן, אין פה משום עיוות התורה בלבד, אלא המצאת דת אתאיסטית חדשה המיוסדת על הפילוסופיה של הרצל וברנר ("דת העבודה" כפי שקראו לה מורי בית ספרנו) שגולת הכותרת שלה היא "אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבמילואים" (כן, זה מה שכותבים היום "יהודים" במדורי התגובות של אתרי אינטרנט חילונים).
ניב היקר, שים לב לעוד תופעה
בתור דוגמה, קח את ההמנון הלאומי שלהם וראה כיצד הסט"א שילב תחת קורת גג אחת נארטיבים וסימבוליקה יהודית יחד עם דברי בלע כנגד קדשי ישראל. והנה השיטה הידועה שלהם: מחד גיסא לוקחים ביטויים שובי לבב דוגמת "נפש יהודי", "ארץ ציון וירושלים" ומאידך גיסא שרים (פוערים את הפה, יותר נכון) כאילו תקוותו של עם ישראל משך אלפיים השנים האחרונות הייתה להיות פורקי עול ובני בליעל (הם אמנם קוראים לזאת "עם חופשי") בארץ ישראל, ואוי לאזניים שכך שומעות.
באופן דומה הם מבזים את היהדות בכל תחום ותחום כחלק מהכפירה שלהם בה' ובהשגחתו. וזוהי בדיוק הסכנה הגדולה הטמונה בהם, דווקא מהסיבה שהם מדברים כאפוטרופסיו של העם היהודי.
מסכים עם כל מילה
רק כונתי היתה שרבנו בחיי בחובות הלבבות לא דיבר על אתיאיזם כי בתקופתו בני אדם היו חכמים מדי כדי להגיע לטענה איוולת כזו. עיוות התורה -תוך כדי הסתמכות עליה- היה דבר שבשגרה באותם ימים מה שלצערנו הציונות הדתית כיום משתמשת בשיטה דומה כדי להצדיק את הציונות 'הדתית'. לעומתם החילונים בוחרים ללעוג בלבד ולסלף מושגים וכנ"ל.
ברצוני להוסיף עוד עניין חשוב
בשנים המתוארות המדינה ביצעה אינספור מעשי שמד בילדים שלמדו במסגרות חינוכיות כנ"ל. מעולם לא שמעתי מחברי הכנסת הדתיים ו/או החרדים איזה קול זעקה על כך. כולם מילאו פיהם מים והתחממו מכספי המדינה והמשרות. אמנם אני זוכר פעם אחת את שר הפנים דאז (הרב יצחק פרץ) יוצא בהצהרה בשנת 85' בעקבות התאונה שאירעה בצומת הבונים (באותו האסון נהרגו כ- 20 ילדים כאשר אוטובוס של ילדי בית ספר נתקע על מסילת הברזל ונמעך ע"י רכבת) כי זה היה "בגלל חילולי שבת". אבל שום מילה מצידו על מה שהיו מעוללים לנו בבית הספר בכל יום ויום. ועל כך שהמדינה נהגה להוליך שולל את יהודי ברית המועצות (כפי שעשו אנשי הסוכנות להוריי בשנת 81'), על כך שהיו מביאים יהודים ארצה ואח"כ מעבירים את הילדים וההורים על דתם לגמרי!
ואני רוצה לומר לאותם דתיים וחרדים שמילאו פיהם מים ולא מיחו: הקב"ה זוכר את הכל ויזכיר לכם כל זה ביום הדין. ואז לא תוכלו לטעון "ידינו לא שפכו את הדם הזה" !
עוד מספר שירים "דתיים" שנחרטו בזכרוני
מעולם לא הצלחתי להבין מדוע המורים בחרו בהם ומה הקשר לעזאזאל בינם לבין הפילוסופיה הכפרנית של בית הספר.
להלן תיבות נבחרות ממספר שירים כאלה:
"פה בארץ חמדת אבות תתגשמנה כל התקוות. פה נבנה ופה ניצור חיי אושר חיי דרור.... פה תפרח גם שפת התורה..."
"לא לשווא אחי עמלת לבנות בנין חדש. מן האבנים האלה ייבנה המקדש. ייבנה, ייבנה, ייבנה המקדש..." (מקדש ?! שם יסגדו למי ?)
"ברחובינו הצר גר נגר אחד מוזר הוא מביט מסביבו ולא אומר דבר... על כפיו אותם יביא לאליהו הנביא.."
"נרות שבת, נרות שבת... הוי בזכותכם יבוא גואל לעם ולמולדת..."
| שירות לאומי | גירוש גוש קטיף | פורום | יחס גדולי ישראל לציונות | ישוב ארץ ישראל | אודיו-וידאו | צור קשר | חינוך ילדים | ספר דת הציונות | |
|
|