תגובה לאפיקורס אמסלם
במאמר "שבתי בבית ה' כל ימי חיי" כתב הרה"ג דוד יוסף שליט"א: "ובדור האחרון נתרבו בס"ד לומדי התורה בכוללים, ועוסקים בתורה בשקידה יומם ולילה, ומתפרנסים בדוחק ממשכורת הנאספת מאחינו בית ישראל נדיבי עם תומכי הנותנים על ליבם לפרנס ולהחזיק בידי לומדי תורה, ובודאי שיש להם להמשיך בדרכם ולא לפרוש חלילה מלימודם מחמת קושי הפרנסה."
והעיר על זה האפיקורס: "אם קושי המלאכה הוא מחמת המלאכה המועטה, שאינו מרבה בה לפי שיתר הזמן הוא לומד אה"נ אבל אם גם נהנה מהקצבה שנותנים וגם אין בה די פרנסה, זה לוקה פעמיים, שהוא יורש תרתי גיהנום (עיין יומא ע"ב ע"ב) ובכלל הגמ' שהקב"ה מצטער עליהם וביניהם כל מי שאי אפשר לו לעסוק בתורה ועוסק עיין חגיגה (דף ה' ע"ב) והיינו טעמא לפי שאין זה לימוד ראוי כי כל הזמן מחשבתו נתונה לו על פרנסתו ללא על למודו, והבן."
וזוהי תגובתי לדבריו: הערתו של האפיקורס מעוררת תמיהות רבות. הנה מי הקורא מחשבות שיכול להחליט באופן חד משמעי שמחשבתו של האברך תהיה נתונה רק על פרנסתו ולא יהיה זה לימוד ראוי? ומאי שנא אם יעסוק במלאכה ויעשה אותה ארעי כדברי המשנה ויתפרנס בדוחק או אם יקבל קצבת כולל ויתפרנס בדוחק לענין טרדותיו בפרנסה ומה לי הכא מה לי התם? ויתרה מזאת, כיצד אמרו במשנה: "כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' וחיי צער תחיה וכו'", והרי לשיטתו יהיה זה "לימוד שאינו ראוי" כי מחשבתו תהיה נתונה רק על פרנסתו? וגדולי ישראל אשר גדלו בתורה מתוך דוחק וצער, איך יאמר שלימודם לא היה ראוי ומחשבתם היתה על פרנסתם ולא על לימודם?
ועל מי אמרו בגמרא (יומא ע"ב ע"ב) שיורש תרתי גיהנום? הלא על אלו שעוסקים בתורה ואין בהם יראת שמים! ואיך יעיז פניו לדמות מילתא למילתא ולהקיש מזה למי שמוסר את נפשו על התורה? ואדרבה איפכא מסתברא, שהרי מי שעובד את ה' מתוך דוחק וצער שכרו גדול יותר בעוה"ב כדמוכח בתענית דף כה ע"א (ועיין בדברי המהרש"א שם ובברכות דף ח' ע"ב ד"ה גדול), ואיך הפך הקערה על פיה? ומה שאמרו בגמרא (חגיגה ה' ע"ב) שהקב"ה בוכה על מי שאי אפשר לו לעסוק בתורה ועוסק, עיין במהרש"א שכתב: "לכאורה מה בזה טעם לבכיה ואדרבה היה לשמוח על כך" ועיין מה שהסביר בזה הפשט. והאפיקורס הבין מה שרצה להבין כדי לקנטר על לומדי התורה ולמצוא חן בעיני שונאיה שזוהי עיקר כוונתו.
וכאן המקום להביא את דברי רבנו יונה: "וענין שונאי ה' נמצא לפעמים גם באנשים שהם עושים המצות ונזהרים מכל עברה במעשה ולשון, אם נפשם רעה ובקרב לבם יקשה להם כאשר חבריהם עוסקים בתורה, וירע בעיניהם בהיות בני אדם עובדים את ה' ויראים מלפניו. כאשר תאמר על האיש אשר לא יחפוץ שיכבדו בני אדם את המלך ושיעבדוהו, כי הוא שונא את המלך. כל שכן אם הוציאו מחשבתם אל הפועל, שהם מניעים את לב בני-אדם מעסק התורה ומן המצות, כי הם שונאי ה'. וכן האנשים אשר עינם צרה בכבוד תלמידי חכמים הישרים והצדיקים, ושונאים עטרת תפארתם, או ירע לבבם אם עדיהם תאתה ובאה ממשלת הדור, וכן כתוב (ש"א ח ז) כי לא אותך מאסו כי-אתי מאסו ממלוך עליהם." (שערי תשובה סי' ק"ס)
| שירות לאומי | גירוש גוש קטיף | פורום | יחס גדולי ישראל לציונות | ישוב ארץ ישראל | אודיו-וידאו | צור קשר | חינוך ילדים | ספר דת הציונות | |
|
|