הצגה חלקית ומגמתית בספר "שבחי הראי"ה"

מדהים איך בחיפושם אחר סיפורים שיש בהם כדי לשבח את מורה דרכם, לא נמנעו מלקחת אפילו סיפור שיש בו גנאי גדול, להציגו באופן חלקי ולהשמיט את סופו:  

מתוך "שבחי הראי"ה" (פרופסור חיים ליפשיץ)

דמעות על ביקורת המקרא שבאוניברסיטה העברית

זמן קצר לאחר פתיחת האוניברסיטה העברית על הר הצופים, בא מי שבא לבית הרב וסיפר על הרצאה אחת שהרצה פרופ' מסוים באוניברסיטה, בה עמד על השם אגור בן יקה (משלי ל,א) שהינו שם מוזר מאוד ואין ידוע כמוהו בתנ"ך, וטען אותו פרופסור כי כנראה אדם זה, לפי שיטת הגיונותיו, קרוב מאוד לאיוב, וכנראה במקום "אגור" צריך להיות "איוב", ואם כן – סיים הפרופסור – נתמזל מזלנו וידוע לנו עתה שם אביו של איוב, הלא הוא יקה...

מששמע הרב "תורה" זו שיצאה מהר הצופים, נעשה רציני וחיוור ופרש מיד לחדרו הקטן המיוחד לו. ר' יצחק הוטנר, שהיה באותו מעמד, נכנס מיד אחרי הרב לחדרו, בבקשו לדעת פשר הדבר, והנה אמר לו הרב, כשעיניו זולגות דמעות:

"חיים ויצמן הבטיחני במפורש, שלא ילמדו ביקורת המקרא באוניברסיטה...". וגילה לו הרב, שהובטח לו על ידי ויצמן שאם הוא, הרב, ישתתף בפתיחת האוניברסיטה – אל ילמדו שם ביקורת המקרא, ומשום כך השתתף הרב בפתיחת האוניברסיטה!

ובכה הרב על שלא קוימה ההבטחה... (עד כאן ציטוט הסיפור כפי שהובא בעמ' 258)

האם משהו מהפורום יכול לצטט במדויק את המשך הסיפור? (דברי מרן הפחד יצחק לראי"ה)  

על דבריו בפתיחת האוניברסיטה

ראה כאן וגם מה שכתבתי:

בספר "האיש על החומה" (ח"ג עמ' 411) מוסר המחבר,ר'  שלמה זלמן זוננפלד,את מה ששמע מפי "אחד מגדולי ראשי הישיבות ואבירי המחשבה בתקופתנו,הגאון ר' י.ה." {הערה 26: "שהעביר לכאן חלק מישיבתו";מנתונים הללו וכן מאלו שבהמשך ברור כי הכוונה להג"ר יצחק הוטנר,ראש ישיבת רבינו חיים ברלין באמריקה}:

"אחרי חג הפסח של ניסן תרפ"ה [האוניברסיטה נתחנכה בז' ניסן] ביקר ראש הישיבה את הר"ק שהיה קרוב-רחוק של משפחתו {הרבנית חוה קוק אשתו של בנו והייתה בת דודו של הרב הוטנר}.

בהמשך השיחה נקרא הר"ק לשיחה טלפונית בחדר הסמוך.

בדרך חזרתו מהמשרד לחדרו,קלט הר"ק שיחה של בן-אחיו הרב רפאל קוק {לימים רבה של טבריה} עם מישהו,שבסופה פרץ ר' רפאל בצחוק קולני.

לשאלת הר"ק "לשמחה מה זה עושה"? השיב ר' רפאל: בחור זה שאתו שוחחתי,בא זה עתה מהאוניברסיטה שעל הר הצופים,שם שמע הרצאה מהפרופ' טור-סיני ראש הקתדרא לביקורת המקרא {וכאן ציטט ר' רפאל את דברי ההבל של אותו פרופ'}.

למשמע דברי ההבל של אותו "יודע ספר" מחכמי ומורי האוניברסיטה,לבשו פניו של הר"ק ארשת של רצינות.וכשדוק של עצבות נסוכה עליו התיישב בכורסתו ושקע בהרהורים.

-"מה לו לכבודו שנתעצב אל לבו" שאלהו הבחור.

-"דע לך יקירי"-השיב הר"ק ואמר: "כאשר בא אלי חיים וייצמן להזמינני לטכס חנוכת האוניברסיטה,סרבתי בתוקף להזמנה. וכאשר וייצמן לא הרפה ממני והפציר בי להשתתף,אמרתי לו שבתור רב ראשי ומנהיג רוחני של העדה היהודית בא"י,לא אוכל להשתתף בחנוכת מכללה עברית שבה יהיה גם קתדרא ללמוד בקורת המקרא.

ורק אחרי שוייצמן הבטיח לי חגיגית שלא תהא באוניברסיטה העברית קתדרא לבקורת המקרא,הסכמתי לבא לטכס החגיגי של חנוכת האוניברסיטה. והנה נתברר לי שוייצמן רימה אותי..."

ומסיים אותו גאון את סיפורו [שהוקלט מפיו ע"י הרב יוסף בוקסבום {עמד יחד עם הרב הוטנר בראש "מכון ירושלים"}] על המקרה הנזכר:

"העזתי פנים באותה שעה ואמרתי להר"ק: "אל יחרה לכבודו אם אגיד לו: בטוחני,שאת רבי חיים זונפלד לא היה וייצמן מצליח לרמות..."

-"אולי אתה צודק"-הגיב הר"ק בנימה עמוקה של עצב ואכזבה"

"האיש על החומה" עמ' 421: ביומנו של המחנך הישיש הרב ד"ר משה אויערבך {הערה 42: הועתק מהכתב-יד המקורי,ואף הוקלט בשיחה אתו ע"י המחבר} מצאנו כתוב:

"כאשר נורתה אבן הפינה לאוניברסיטה {בשנת תרע"ח},אמר אחד הנואמים: אין אנו אומרים "לא בחיל ולא בכח-אלא בחילנו ובכחנו"...

כאשר שמע זאת הר"ק,פלט פליטת-פה ואמר:

"אולי רבי חיים זוננפלד בכל זאת צודק"...

-עד כאן מתוך "האיש על החומה".

מעמד הפתיחה מתוך עתון "הארץ" גליון 1711 של אז:

..הנה באה משלחת של ערבים בתלבושתיהם הלאומיות,הקהל מריע.

הנה באה עוד קבוצה של ערבים,כנראה פלחים,נכנסים רבנים,נכנסה קבוצת סטודנטים מתדגל עם דגלם,העם מריע.

תרועות ומחיאת כפים: ד"ר חיים וייצמן,סוקולוב,חברי ההנהלה הציונית מגיעים.

הנה נראה הנציב העליון לבוש בלויית שני שלישיו,ומאחוריו גדוד המכבי לבוש לבן-תכלת,הקהל מריע לעומתו.

הפתיחה: בשעה 15:00 המקהלה והתזמורת מנגנת "כי מציון תצא תורה" ו"השמים מספרים כבוד א-ל".אחרי זה נואם הר"ק שהאריך יותר מדאי.{למעשה כובד לפתוח את המעמד בדברי ברכה קצרים וכל נאומו לא היה אלא כמחצית מנאומם של וייצמן ושל הרברט סמואל,הנציב העליון.יצחק} ואף הוא סיים את ברכתו לאוניברסיטה בפסוק "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" אמן סלה.{ראה "האיש על החומה" שם עמ'404}

בשעה "ארבע פחות רבע" עולה לבמה ח. וייצמן האומר בתוך המלל הרב כי "האוניברסיטה תהיה לעץ הדעת לעולם כולו והבית אשר לפניו נעמוד הוא משכן-מעט {לא פחות ולא יותר} לשלשה מכונים המקדשים (א) למדע הכימיה (ב) מיקרובילוגיה (ג) מדעי היהדות {?} והמזרח.אחרי ישיבות יבנה,נהרדעה ופומבדיתא,בתי המדרש בספרד,אנגליה,פולוניה,צרפת וגרמניה,בגדד ואלכסנדריה יבואו המכונים החדשים אשר לנו נושאים עיניהם למלומדים היהודים הרבים,אשר עתה יפוצו מעיינותיהם על פני התבל כולה,להורותינו את הדרך נלך בה" {עפ"ל}.

לבסוף נואם הנציב העליון הפותח את נאומו בשבחה של אנגליה ומציין

קראתי ונעשה לי רע

מאמר חדש בענין זה באתר...

כאן.

בברכה, יואל.