(9).jpg&width=150)
שאלות
1) האם מותר לתת הסכמה בכתב לספר שנכתב על ידי דתיים לאומיים? אם זה אסור, מדוע הספר "מקראי קודש" של הרב הררי קיבל הסכמות מהרב עובדיה, הרב אלישיב והרב שריה דבליצקי, וכמו כן ישנה התכתבות עם הרב קנייבסקי?
(אני בטוח שיש עוד הרבה דוגמאות זה פשוט הספר שעולה לי בראש עכשיו).
אם חלק גדול מגדולי הדור של היום נותן הסכמות לספרי קודש שנכתבו על ידי רבנים מהציונות הדתית האיך בכך הוכחה שהציונות הדתית אינה "כופרת" או "טועה לגמרי" (כמו שהזרת בציונות הדתית חלק ב' בחילוק בין שיבוש חרדי לשיבוש דתי לאומי שאצל החרדים הראש נכון אלא שהגוף לא הולך כמו הראש ואצל הדתים לאומיים גם הראש לא נכון) אלא שיש כמה חילוקי דעות בינה לבין הציבור החרדי אבל המטרה הראשית היא אותה מטרה ("הראש נכון")?
2) כשאתה מדבר על החינוך הדתי לאומי אתה הרבה פעמים מביא דגומאות לחילול הקודש וקדושת החול מכל מיני ישיבות תיכוניות ואולפנות שאין המקום להזכירם (כמו שיחה עם יאיר לפיד, סרטי קולונוע לחופש ועוד).
אני מסכים במאה אחוז שדבר כזה הוא לא נכון וגם אני בעצמי לא הייתי שולח את הילדים שלי לשם.
אבל! אל לנו לעשות הכללה לכל הישיבות והאולפנות בארץ! אם אני לא טועה, כמעט כל מה שדיברת נגד החינוך הדתי לאומי והאולפנות כלל לא רלוונטי למקומות כמו ישל"צ, ישיבת מקור חיים, אולפנת בהר"ן וכדומה.
בנוגע להסכמות לספרים ול"הכללות"...
1. הסכמות לספרים שנותנים רבנים אינם ראיה לכשרותו של המחבר או לכשרות דיעותיו באופן כללי ובדר"כ אפילו לא ראיה להסכמה לתוכן הספר ורבות מהן נכתבות היום גם ללא היכרות מינימלית עם הכותב ואפילו לא תמיד ע"י הרב החתום עצמו. וכבר היו מקרים שרבנים כתבו הסכמות ואח"כ כשנודע להם ממהותו של הכותב חזרו בהם מפורשות (לדוגמא,תשאל את הר' משה צוריאל על ההסכמה שקבל ממרן הסטייפלר על ספרו ועל דרישת מרן הסטייפלר ממנו להוריד את הסכמתו מחיבורו). גם העובדה שגדול פלוני השיב תשובה לשואל לא מלמדת על כשרות דעותיו והשקפתו של השואל (וכי אם הגר"ח קנייבסקי ישיב לשאלת חילוני תראה בכך הסכמה כי גם דרך החילונים ישרה בעיני ה' וכי להם ולנו "אותה מטרה"?!).
(חוץ מזה מה תעשה עם תשובת "ברכה והצלחה" של הגר"ח קנייבסקי בתגובה לשני חלקי "דת הציונות" שנמסרו לו על ידנו?).
2. לגבי ההכללות- בדברינו אודות המרעין בישין אליהם חשופים חניכי הציונות הדתית בבתיהם ובישיבותיהם לא באנו לומר או לקבוע כי אין שום אולפנה או ישיבה תיכונית שנקיים מזה (אם כי לדעתי גם לקבוע כך יהיה קרוב יותר למציאות מאשר למושג "הכללה") אלא להראות כי יש קשר בין דיבורים על קדושת החול ורוממותו לאימוץ החול על כל תחלואיו ע"י שומעי הדיבורים הללו (וייאמר בצורה מפורשת: הדיבורים על קדושת החול אשר שומעים תלמידי ישל"צ ומרכז הרב מפי רבותיהם חמורים הרבה יותר מאשר אילו היו מראים להם סרטי קולנוע מהבקר עד הלילה). ולגבי המקומות ה"תורניים" שציינת: בישיבת מקור חיים עושים תלמידים עבודות גמר על תרומת היהודים להתפתחות תעשית הקולנוע בארה"ב (ראה דת הציוונת חלק א') ו"שירה" מאולפנת בהר"ן מפרטת בערוץ 7 את סדר השבוע באולפנה וכותבת: "ימי שלישי מסיימים ללמוד ב-13:35 ואפשר להשתחרר,בדר"כ המדריכות עושות פעולה/סרט לבנות שנשארות ואפשר סתם לצאת לאן שהוא/לישון" (ואני בטוח שהיא לא מתכוונת לסרט "הרצל והציונות" של הרב אמנון יצחק...). ועל כולנה ישנו בית ספר "דתי" לקולנוע הנקרא "מעלה". רב בית הספר הוא לא יובל שרלו או אחד מתלמידיו כי אם מרדכי ורדי בוגר מרכז הרב אשר למד בה תשע שנים וטוען כי תורת הר' קוק הביאה אותו לקולנוע (ראה כאן) ולאחרונה בתחרות סרטים של בוגרי בית הספר זכה במקום הראשון סרט המתאר את חייו של מפיק הסרט הדת"לי כשוכב משכב זכור והסרט עוד נשלח לייצג את ישראל בפסטיבלי סרטים בינלאומיים כדי שיראו כל גויי הארץ מה מצב ה"דתיים" בארה"ק. אז לפני שאתה מדבר על הכללות תבדוק את המציאות בשטח לאשורה.
בברכה, יואל.