ליואל אלחנן
מדוע החרדים חושבים שהגאולה תבוא מן השמיים בלי כל השתדלות מצידנו(כפי שהיה בקום המדינה) -הרי גם ים סוף לא נקרע עד שנחשון בן עמינדב קפץ אליו?
אפס בלתך גואלינו לימות המשיח..
משום שכתוב בסדר התפלה של שבת "אפס בלתך גואלינו לימות המשיח" ואפס 'מורה על דבר אפס ונמנע מן האדם שאי אפשר בשום ענין' (רמב"ן פרשת שלח יג,כז) וגם הדתיים הלאומיים מתפללים תפלה זו.
הרעיון לקפוץ לים סוף כמו נחשון בן עמידב נחמד אלא שראוי להוסיף עליו גם טבילת אגודת איזוב בדם אשר בסף ולתת הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות כפי שעשו אבותינו במצרים...
השתדלויות בענין הגאולה
אנו מאמינים בני מאמינים כפי הקבלה ממשה רבינו ובכל דור ודור שה' ישלח לנו את שליחו הנאמן משיח צדקנו ויגאלנו מגלותנו כפי שהובטחנו בתורה "ושב ה' אלקיך את שבותך ושב וקבצך" וכו'..וכן מפורש בנביאים. ולכן כל השתדלות לגאול את עצמינו שלא ע"י משיח היא מחשבה לא יהודית, שתוצאותיה ראינו כבר רח"ל בעבר "הנני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה" (כתובות קי"א.)
בענין ההשתדלות, כפי שהורו לנו חז"ל בענין יש לנו דוקא מאוד להשתדל לקרב את הגאולה שתבוא בבחינת "אחישנה" ע"י תורה תשובה ומעשים טובים ולא ח"ו לעכב את ביאת משיח בעוונות ולחכות שיבוא בעתה בדור שכולו חייב, וכפי שחז"ל אמרו בכמה מקומות "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה", "גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה", "אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן – מיד נגאלים", ולכן מוטל על כל יהודי לעשות השתדלות דוקא בדור שלנו דור עקבתא דמשיחא לתפוס את עצת רבי אלעזר "יעסוק בתורה ובגמ"ח" ועצת חז"ל ולהנצל מהסכנות הרוחניות והגשמיות האורבות לנו מכל צד, ולקרב את הגאולה.
כל השתדלות טבעית לגאול את עצמנו כגון לקבץ גלויות ולכבוש א"י ולהקים מלכות וכו' זה לא מתפקידנו בזמן הגלות, אלא בזמן שיבוא משיח צדקנו וכפי שהרמב"ם כותב שמלך המשיח מחזיר מלכות בית דוד בונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וכיבוש הארצות. והוזהרנו בשבועה שלא לדחוק את הקץ ולעשות פעולות והשתדלויות כאלו.
נחשון בן עמינדב לא הלך וגייס את שבטו בשביל להלחם עם המצרים שהתקרבו ובאו ("ה' ילחם לכם ואתם תחרישון"), אלא עשה מעשה, הוא הלך וקפץ הוא ושבטו לתוך הים עד שהגיעו "מים עד נפש", נחשון בן עמינדב נתן שיעור באמונה לעם ישראל, והוא הראה לכולם שהוא בוטח בה', ואם יש ציווי מה' שאומר למשה "דבר אל בני ישראל ויסעו" "בתוך הים ביבשה", אז נחשון מראה לכולם שהוא מאמין שה' יקרע לישראל את הים, והוא קפץ לים ואז מתחולל הנס ונקרע הים, "ראה הים וינוס".
נמצא שנחשון בן עמינדב עשה את רצון ה' "דבר אל בני ישראל ויסעו", ואם היה הולך עם שבטו להלחם עם מצרים ולגאול את עצמם הרי הכתוב אומר "ה' ילחם לכם". לכן דוקא מנחשון אנו לומדים אמונה ובטחון בה', שאם ה' מבקש מאיתנו ומשביע אותנו שלא לדחוק את הקץ ולגאול את עצמנו תוך כדי מרידה באומות וכד', אז אנו נקיים את רצונו ושבועתו, ואם רצונו ליסע אל תוך הים, אז נסע, ולכן כיון שרצון ה' בזמן שלנו הוא שאנו נחזור בתשובה "ושבת עד ה' אלקיך" ונקיים את מצות התורה האפשריים בזמן הזה ונעשה השתדלויות המותרות לנו בענין הגאולה, נעשה.
וכותב האור החיים (שמות יד,טו): "אכן יתבאר הענין על פי מאמרם ז"ל (שמות רבה פכ"א) שישראל היו נתונין בדין מה אלו אף אלו, ודבר ידוע הוא כי כח הרחמים הוא מעשים טובים אשר יעשה האדם למטה יוסיפו כח במדת הרחמים ולהיפך ב"מ ימעיטו הכח, והוא אומרו (דברים לב יח) צור ילדך תשי, והנה לצד שראה אל עליון כי ישראל קטרגה עליהם מדת הדין, והן אמת כי חפץ ה' לצדק ישראל אבל אין כח ברחמים לצד מעשיהם כנזכר, אשר על כן אמר למשה תשובה נצחת "מה תצעק אלי" פירוש כי אין הדבר תלוי בידי הגם שאני חפץ עשות נס כיון שהם אינם ראוים מדת הדין מונעת ואין כח ברחמים כנגד מדת הדין המונעת, ואמר אליו "דבר אל בני ישראל" פירוש זאת העצה היעוצה להגביר צד החסד והרחמים דבר אל בני ישראל ויתעצמו באמונה בכל לבם ויסעו אל הים קודם שיחלק על סמך הבטחון כי אני אעשה להם נס ובאמצעות זה תתגבר הרחמים, "ואתה הרם את מטך" פירוש באמצעות מעשה הטוב נעשה להם הנס ובקע הים כי גדול הבטחון והאמונה הלז להכריעם לטובה. ותמצא שכן היה, וצדיק הראשון הוא נחשון בן עמינדב ונכנס עד גרונו ולא נבקע הים עד שאמר "כי באו מים עד נפש" כמאמרם ז"ל (סוטה ל"ז א) ובזה נתישבו הכתובים על נכון."
נמצא שע"י ריבוי מעשים הטובים אנו מכריעים את הכף לזכות, ומדת הדין לא רק שלא מקטרגת אלא היא חפצה בגאולתן והצלחתן של ישראל.
נחשון בן עמינדב
המפרשים תמהו על טענת ה' למשה 'מה תצעק אלי' (בשלח יד,טו) והלא ראוי לצעוק לה' שיושיע אותנו.
ויש להוסיף עוד שאלה.חז"ל (בירושלמי במס' תענית ובמכילתא דרבי ישמעאל בשלח ומובא גם בתרגום יונתן) פירשו כי הפסוקים הקודמים (יג-יד) נאמרו לכיתות שונות שעמדו על הים.וז"ל:
"ארבע כתות נעשו ישראל על הים, אחת אומרת ליפול אל הים ואחת אומרת לשוב למצרים ואחת אומרת לעשות מלחמה כנגדן ואחת אומרת נצווח כנגדן. זאת שאמרה ליפול אל הים נאמר להם התיצבו וראו את ישועת ה', זו שאמרה נשוב למצרים נאמר להם כי אשר ראיתם את מצרים, זו שאמרה נעשה מלחמה כנגדן נאמר להם ה' ילחם לכם, זו שאמרה נצווח כנגדן נאמר להם ואתם תחרישון."
ונשאלת השאלה מה באה התורה ללמדנו בזה.
אלא,כל זמן שישראל חושבים שבידם לעזור לעצמם,זה בכה וזה בכה,עדיין אינם ראויים לנס הגדול שתבוא מאת הקב"ה.וזה מה שאמר הקב"ה למשה 'מה תצעק אלי' כל זמן שישראל נעשים כתות כתות שלכל אחת יש עצה טבעית. 'דבר אל בני ישראל ויסעו' לתוך הים עד שיצעקו 'באו מים עד נפש' ואין מציל מידם של מצרים כי אם אתה ה' הוא ית' בלבדו,ואז אעשה לכם הנס הגדול.
וזה מה שבא ללמדנו הראשון שעשה זאת הלכה למעשה-נחשון בן עמידב.