שאלתך סותרת את עצמה מיניה וביה...
מפני שבהתחלתה אתה מדבר על "לחזור לגלות" ופירושו שכעת איננו בגלות אלא שיש אפשרות לחזור למצב של גלות ואילו בסופה אתה כותב "שהגאולה תבוא" ופירושו שהיא עוד לא באה ומשמעות הדברים שאנחנו בגלות כי עוד לא באה הגאולה וא"כ אין שום ערך לדבור על חזרה לגלות אם אנחנו כבר בגלות.
והאמת היא שאנחנו בשלב הקשה ביותר של הגלות ובמבט הפשוט ביותר מאז חורבן בית שני לא יצאנו מגלות זו ולא נצא ממנה אלא ע"י משיח צדקנו שיתגלה בעז"ה במהרה בימינו כמבואר בדברי כל רבותינו.
בברכה, יואל.
גאולה מהגלות ע"י משיח
רציתי להביא מקורות לדברי יואל אלחנן כאן שכתב: "ובמבט הפשוט ביותר, מאז חורבן בית שני לא יצאנו מגלות זו ולא נצא ממנה אלא ע"י משיח צדקנו שיתגלה בעז"ה במהרה בימינו, כמבואר בדברי כל רבותינו".
וזה מה שהרב חזן אמר גם בהרצאה בישיבת "באר יעקב" חלק ב' מדקה 36,
"עוד טעות שאנשים חושבים שעצם זה שיהודים עלו לא"י זה משנה את המצב ההלכתי שאנו נמצאים בו מגלות לגאולה, לא משנה עכשיו איזה שלב של הגאולה, ככה תופסים שעצם העליה מחו"ל לא"י כבר נגמרה הגלות, ככה כותבים רבנים של המזרחי בפירוש, כך כתב לנו במכתב הר' אורי שרקי ממכון מאיר אנחנו לא בגלות, גלות אדום הסתיימה, וזהו עכשיו אנו כבר בגאולה. מרגע ה' באייר הם טוענים שהגלות הסתיימה שברגע שיש לנו מדינה משלנו הסתיימה הגלות. כל מי שיראה את כל המקורות ההלכתיים יראה בפירוש שאין מה לדבר בכלל על סיום הגלות עד ביאת המשיח."
הבאתי כמה מקורות, מלבד עוד עשרות מקורות נוספים שקיימים הקשורים לנושא, אבל בחרתי מקורות אלה שמהם מובן להדיא שביטול הגלות והשעבוד של מלכות אדום תהיה אחרי ביאת משיח וגוג ומגוג:
ברכות דף לד עמוד ב
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא - עין לא ראתה אלהים זולתך. ופליגא דשמואל, דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, שנאמר: (דברים ט"ו) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ.
סנהדרין דף צז עמוד א
תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי עלמא, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח.
רש"י:
ושני אלפים שנות המשיח - שלאחר שני אלפים תורה הוה דינו שיבא משיח, ותכלה מלכות הרשעה, ויבטל השיעבוד מישראל.
מאמר מהו תוכן הגלות שאנו בו כיום
הרב אליהו אליעזר דסלר זצ"ל – נאמר בשנת תשי"א אחרי קום המדינה, מתוך הספר "מכתב מאליהו" חלק ג' עמ' 207:
חשיבות רבה יש בבירור ענין כל הגלויות שגלה עם ישראל בין האומות מאז היותו לעם. הרי הגלות ככל עניני הנהגת שמים, באה לעוררנו וללמדנו ולהביאנו לידי תיקון עצמנו. ולזה שענין הגלות אינו מבורר, חסרים לימודים עיקריים בעבודת ה', מכל שכן עלינו לברר את ענין הגלות בה אנו נמצאים. לפי כל הסימנים שמסרו לנו חז"ל (עיין סוטה מ"ט:) דורנו הוא דור של "עקבות משיחא". אנו עומדים איפוא לפני ביאת גואל צדק, והפסד גדול הוא אם לא נלמד להבין את דרכי הנהגת שמים שבימינו, ואם לא נדע להעריך נכונה את חובת השעה המוטלת עלינו.
הננו רואים שיהודים רבים מתכנסים בארץ ישראל, בטל כאן שעבוד העמים, והארץ נותנת את פירותיה. אך מאידך גיסא אנו רואים שמתקיים "חוצפא יסגא" וכו'.. פורקי עול מלכות שמים מושלים בכיפה ומתגאים על כבוש ארץ ישראל וישובה ב"כחי ועוצם ידי". אך יש להבין כל זה, ישוב ארץ ישראל, ושלטון יהודי בה בלי שלטון תורה, ומהו ענין חוצפא יסגא בסוף הגלות.
לכאורה נראה כי כל הגלויות שגלו ישראל לבין האומות מאז גלות מצרים ועד הגלות הנוכחית מהותן שוה. ישראל נמסרו לידי עכו"ם השולטים בם ומשעבדים ומענים אותם. אולם מבט זה הוא מבט חיצוני ושטחי, המעמיק להתבונן וחודר לתוכנה הרוחני של הגלות ישכיל כי לא הצרות הן מהות הגלות. אלא הנסיון שיש בנסיבות הגלות, הוא עצם תוכן הגלות, והצרות באות - כדי להעמיק את הנסיון.
נרחיב את הביאור של יסוד חשוב זה. תוכן הגלות הוא: "שכינתא בגלותא", הקדושה והרוחניות הם בגלות תחת ממשלת הטומאה. כאשר ישראל גולים לסביבה אשר בה האמת מושפלת, נדמה כאילו עניני הרוחניות ועובדת ה' משוללים כל חשיבות, והעוסקים בה נמצאים בשפל המדרגה. ולעומת זה השקר והטומאה שולטים בכיפה, בני אדם מחשיבים את עניני החומריות ומנשאים את המצליחים בהם. זהו עיקר הגלות - גלות הקדושה הנדחקת ומושפלת ע"י הטומאה. ובזה הוא הנסיון הגדול - אם נתחזק באמונה ועבודה הרוחנית, ולא נתפעל מכל הסובב אותנו ולא נגרר אחריהם כלל. כל המיצר לישראל נעשה ראש (גיטין נ"ו) דוקא אלה שרודפים את עם ישראל נעשים לראש, ומצליחים בכל מעשיהם, ושלטונם מתחזק והולך. מצב זה הוא כדי להגדיל את נסיון הגלות, כי זה נותן מקום לשאלה, וכי יתכן שהצדק אתנו? שהדבקות בתורה וברוחניות היא דרך האמת והתכלית האמיתית היא בחלקנו? הרי כל הסובבים אותנו שדרכם הפוכה מהקדושה והרוחניות הם עולים ומצליחים שעה שאנחנו כפופים ומשועבדים להם.
זה הוא איפוא המבחן הקשה של הגלות, אלו אשר מחזיקים בעוז באמונתם ובדבקותם בתורה ומכירים שהתכלית והנצח הם בחלקם וכל הסובב אותם הצלחתם היא אך ניראית לעין והינה זמנית בלבד, ולבסוף יכרעו ויפולו, הם הם אשר עומדים בנסיון הגלות, וב"מבט התוכני" הם כבר "גאולים" מהגלות. כיון שאין הסביבה משפיעה עליהם כלל, אך אלו אשר מושפעים מסביבתם ורוצים להיות כאחד מהם או להשתוות להם ולו גם במקצת, ואפילו אם לא ישתוו במעשיהם אלא יושפעו בלבם מהשקפותיהם, אלו אינם עומדים בנסיון הגלות, ואדרבה בכל יום ויום הולכים ושוקעים הם יותר ויותר בחשכת הגלות ומתרחקים מן הגאולה ח"ו.
דברי מרן הרב מבריסק זיע"א
מרן זצ"ל אחז בדעה כי גזירה זו של הקמת המדינה, איננה עוד צרה מכלל הצרות שנגזרו על עם ישראל בגלותו, אלא היא צרה פרטית שהתעוררה מן השמים בזמן זה דווקא על בני הדור הזה ("די דור האט געזינדיגט", כלשונו) מפני חטאיו. (הרב מבריסק ח"ג ע' 322)