מלחמת החשמונאים

בכל שנה ושנה אני מתקשה מחדש: אם איתא שאין ללכת למלחמה בלי אורים ותומים  וכו' היאך הלכו החשמונאים למלחמה?

ואולי יש להסיק מכאן כי בשעת השמד מותר?

אז למה לא ראינו במשך הגלויות שיצא עם ישראל במלחמה נגד העמים שגזרו גזירות על קיום התורה?

אשמח לקבל תשובה.

לגבי מלחמת החשמונאים...

חיוב אורים ותומים במלחמה הוא דבר שנסתפק בו הרמב"ן (בסוף מנין המצוות שלו בספר המצוות להרמב"ם) ואילו חיוב מלך בהוצאה למלחמה הוא דבר לא מסופק ושאלה קשה הרבה יותר על מלחמת החשמונאים.

ולענ"ד פשוט שמלחמה כנגד שמד אינה בכלל "הלכות מלחמה" וכמו שיציאה למלחמה על עסקי נפשות אינה צריכה לתנאים של "הלכות מלחמה" כמובא בשלחן ערוך סי' שכט' שיוצאים למלחמה על גויים שצרו על עיירות ישראל (אעפ"י שדיני מלחמה לא נוהגים כלל עד ביאת המשיח בב"א). ואם בעסקי נפשות כן ק"ו בשעת השמד כשמדובר בעסקי נשמות ואפילו על ערקתא דמסאני "ייהרג ואל יעבור".

ומה שהקשה למה א"כ לא מצינו מלחמות בזמנים אחרים של גזירות על קיום התורה נראה פשוט שגם אחר שהתירה התורה ללחום בגויים צריך הדבר להישקל בכובד ראש ע"י גדולי הדור אם עדיף באופן של מלחמה או באופן של הכנעה, בריחה וכד' וכמו שראינו בזמן מלכות רומי הרשעה שגזרו גזרות קשות על התורה ואעפ"י כן כשרצו הבריונים להלחם בהם אמרו גדולי הדור "לא מסתייעא מילתא" (גיטין נו.).

בברכה, יואל.

הערת אגב

השמד כיום בארץ ישראל גרוע בהרבה ממה שהיה בתקופת החשמונאים וגם ממה שהיה במדינות חשוכות כמו ברית המועצות שהיו בה המוני יהודים (ואני אומר בפה מלא שעדיף היה שלטון סובייטי בארץ ישראל מאשר שלטון של מומרים). כי המתייונים והקומוניסטים אמנם רצו לצרף לשורותיהם יהודים (לעיתים הדבר נעשה בכפיה), אך הם לא ביקשו לקעקע ולעקור את היהדות האותנטית וליצור תחתיה דת חדשה שיקראו לה 'יהדות' גם כן, אך 'יהדות' שאין בה תורה ואין בה ה'. לכזה דבר נפשע אין תקדים בתולדות העולם.

[וסליחה שדברי אינם קשורים במישרין למה ששאלת].