מאת: דוד
14:58 | 9/3/2009

יואל שלום מה דעתך על הכתבה הזאת שלקוחה

מאתר... אולי ננסה דרך אחרת ?

חיים טברסקי בוחן 62 שנות שיתוף פעולה חרדי-ציוני, ומנסה לפתח אפיקים חדשים. יש סיכוי?

חיים טברסקי (טור אישי) י"ד אלול תשס"ט - 03/09/2009 11:06
היחסים בין היהדות החרדית, נושאת הדגל של האמונה וההלכה, לבין התנועה הציונית שאיגדה תחתיה את כל סוגי קהילות המשכילים המקילים והמתפשרים למיניהם, מעולם לא היו יחסים של אחוה או הערכה. ההיפך הוא הנכון. גדולי ישראל בתקופה של לפני מלחמת העולם השניה, ניהלו בעוז ובתעצומות, בתחבולות ובנחישות מאבק איתנים נגד כוחה והשפעתה של התנועה הציונית.
כבר בשנות ה'תר"נ-ס במאה הלפני-שעברה, הקימו האדמו"ר רבי שמואל מסלאנים והרבי הרש"ב מליובאוויטש את ארגון הקהילות 'מחזיקי הדת' ברוסיה-הלבנה, כתריס בפני השפעתה ההולכת וגוברת של התנועה הציונית. פועל יוצא ישיר מכך היתה הקמתה של תנועת אגודת ישראל העולמית, בתחילה בגרמניה ומאוחר יותר בפולין ושאר ארצות אירופה.
אגודת ישראל לא היתה מעולם כלי שמטרתו שיתוף פעולה עם התנועה הציונית, בודאי שלא רעיונית, אך גם לא אלקטוראלית. שיתוף הפעולה בבחירות לסיים הפולני של שנת תרפ"ב נכפה על אגודת ישראל מכח החוק שהגביל מאוד את ייצוג המיעוטים בפולין הקונגרסאית, והשותפים בברית המיעוטים היו מעבר לתנועה הציונית גם גופים לאומיים רבים אחרים לא-יהודיים.
מנגד, כאשר הבחינה התנועה הציונית בבחירות של שנת תרפ"ז בהזדמנות להכות את אגודת ישראל בקלפי, היא לא היססה הרבה, ומנהיג התנועה בפולין מר יצחק גרינבוים הטיל חרם כולל על שיתוף מועמדי האגודה בברית המיעוטים, מהלך שאכן חיסל לחלוטין את הנציגות הרישמית של החרדים במוסדות השלטון הפולניים. היה זה אותו גרינבוים ששנים ספורות לאחר מכן (כמה אירוני, במסגרת תפקידו בועד ההצלה ליהודי אירופה) התבטא בנוסח המצמרר: כי עדיפה פרה חולבת אחת בדגניה מאשר חמישים זקנים משוק נלבקי בורשא.
מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל אשר התכנסה בשולי הועידה הארצית השלישית של התנועה במריאנבד – תרצ"ז, שללה מכל וכל את תכנית החלוקה של ארץ ישראל, אותה ניסו הגופים הציוניים להוביל במסגרות הבינלאומיות. גם גדולי התורה ומנהיגי החרדים בארץ ישראל שהופיעו בפני ועדות החקירה השונות, לא יישרו קו בשום צורה שהיא עם העמדה הציונית. כך הגאון רבי יוסף צבי דושינסקיא בועידת פיל, וכך הרב משה בלוי בועידת השולחן העגול. את המאבק חסר הפשרות שניהל רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנא נגד הציונים, אין צורך אפילו להזכיר.
בקיץ של שנת תש"ז, לאחר השבר הנורא שפקד את היהדות העולמית, במצב בו אגודת ישראל ניצבה מרוטה וחבולה, מרוטה מאין בניה וחבולה ללא פעיליה המרכזיים. עמד הישוב היהודי בארץ ישראל בפני פרשת דרכים גורלית לעתידו ולעתיד העם היושב בציון. מצד אחד עמדה התנועה הציונית בפני הישג חסר-תקדים לקבלת הכרה בינלאומית בזכות ההיסטורית של היהודים על ארץ ישראל. הישג שהיה תלוי לא מעט בהסכמתם של כל הפלגים היהודיים – בהם אגודת ישראל - למנהיגותה של התנועה הציונית. ומצד שני, החשש מפני שלטון הציונים שכבר הוכיחו לא פעם כי איבתם לשומרי התורה גדולה ומסוכנת, פיזית ורוחנית, החשש הזה הדריך מאוד את מנוחתם של מנהיגי הדור דאז.
לאחר לבטים רבים, הגישה אגודת ישראל הצעה לסוכנות הציונית, שכוללת אפשרות של תמיכת החרדים בהקמת המדינה, תמורת התחייבויות שונות של ההנהגה הציונית בנוגע לאופי החיים הציבוריים בארץ ישראל לאחר קום המדינה. בא' בתמוז תש"ז, נשלח מכתב המפורסם, עליו חתומים יו"ה הנהלת הסוכנות מר דוד בן-גוריון, יצחק גרינבוים, ופישמן-מיימון. בו הם מתחייבים לקבל את דרישות החרדים בכל הנוגע לענייני: שבת, כשרות, נישואין, וחינוך. מלבד זאת הובטח לחרדים חופש דת והכרה בחיוניותם של לומדי התורה, והסדר אי-פגיעה במעמדם.
היהדות החרדית שילמה לתנועה הציונית במזומן, התמיכה החרדית אותה הביעו נציגי האגודה בפני ועדת אונסקו"פ שביקרה בארץ באותו קיץ, היתה גורם מכריע בהחלטת הועדה להמליץ בפני ארגון האו"ם על הקמת המדינה היהודית בארץ ישראל. הציונים קבלו את השלטון את הכח ואת המדינה בה חפצו כל כך, ודרכם לשלטון נסללה.
מנגד, ההתחייבות הציונית לאגודת ישראל, נפרסה לפיסות תשלומים זעירות, שהחלו להתאדות בחום המזרח-תיכוני כמעט תיכף ומיד. מאבקי הדת מלווים אותנו מאז קום המדינה כאילו לא היו הסכמות מוקדמות כלל. גיוס תלמידי הישיבות, גיוס בנות, שירות לאומי, גיור כהלכה, נישואי תערובת, ניתוחי מתים, המטבח של אוניית שלום, הזכות לחינוך עצמאי, כל אלו שהיו אמורים להיות תשלום טבעי ומתבקש עליו הוסכם בגין התמיכה ההיא של החרדים בהקמת המדינה, הפכו להיות אבני נגף ומחלוקת שליוו את החיים של החרדים כמעט בכל פינה מאז ועד היום.
כל תקציב הפך להיות סחיטה, כל עניין דתי הוחתם בסטיגמה של כפיה, נסיון לשמירה על אורח החיים החרדי נהיו – פרזיטניזם.
העליה הגדולה ברדיפה האנטי-חרדית בשנים האחרונות בישראל, מקורה ללא ספק בפחד. אם בשנות המדינה הראשונות ניצלו אנשי השלטון החילוני את הכח הרב אותו נתנו החרדים בידיהם כדי לעולל עוולות חמורות, לפגוע רוחנית בבני העליות הקדושות ממרוקו, תימן, עירק, לוב ופרס. הרי שעם חלוף השנים והתמעטות האפשרויות לפעולה בתחומים האלו, הובילו את ההנהגה הציונית לצעדי ייאוש של ממש.
בספרו 'סיכומו של דבר' מגדיר ראש הממשלה לשעבר מר יצחק שמיר את היתרון הגדול בעליה הרוסית של תחילת שנות ה-90, בכך שהיא תחליש את הכח האלקטוראלי של החרדים. הוא היה מודע ללא ספק לכך שרוב העולים אינם יהודיים, חלקם שונאי יהודים וצאצאי קוזקים, אך הגידול של הייצוג החרדי בכנסת בשנות התש"מ-נ, הביאו את הלוחמים לחירות ישראל לספח לנחלת אבותינו מגוון עמים ולאומים זרים ומנוכרים, העיקר – לא חרדים.
הרדיפה המשפטית נגד אנשים כמו הרב אריה דרעי שעשה מהפכה אמיתית ברוחניותם של היושבים בערי השדה, והעברת הכח השלטוני בארץ מידיה של הכנסת למערכת המשפט – דבר חסר תקדים בדמוקרטיות מערביות, היו במטרה לפגוע בגידול הדמוגרפי של החרדים ובהשפעתם העולה כנגזרת ממנו. מתוך עשרות ואולי מאות מפעילים של תחנות רדיו פיראטיות בישראל נשלחו למעצר בפועל עד כה רק שני חרדים, הרב שמואל והרב יעקב בן-עטר. והפעם הראשונה שבית המשפט העליון כמעט והשליש עונש של נאשם, היה במקרה של הרב שלמה בניזרי, אשר הורשע בקבלת שוחד של 100.000 שקלים בתמורה למידע שסיפק.
אחד מבכירי המשפטנים בישראל, ד"ר יעקב ויינרוט כבר התבטא פעם כי קשה ליהודי חרדי לקבל משפט הוגן בישראל. קחו לדוגמא את המקרה של האברך ר' ישראל מאיר וואלס אשר הורשע בהריגת בנו לאחר שנפל מידיו ונפגע בראשו. קריאה מדוקדקת של גזר הדין, מעלה בפני הקורא מיד מסכת שלימה של שאלות וספיקות, כאשר פסק הדין מסתמך על ראיות נסיבתיות, ו'עוד משהו', על עדות של אדם שאויים כי לא יראה את אור היום ולא יוודע למצב בנו הפעוט הנאבק על חייו בית חולים אם לא יגיד ככה וככה. מעניין מאוד אם לערן בלילטי ששכח בקיץ תשס"ז את בתו הפעוטה ברכב בו היא נצלתה למוות, הצמידו שני חוקרים מנוסים והשתמשו באיומים מסוג זה בנסיון לחלץ ממנו הודאה מתבקשת, לפני שהחליטו במשטרה לסגור את התיק מתוך התחשבות בטרגדיה שעבר עם מות בתו.
למעשה כיום, נוגסות כל אושיות השלטון בכל הישג חרדי אפשרי, הישגים שהם למעשה בס"ה תשלום עבור השלטון שאנו נתנו בידיהם, שלטון אותו הם מנצלים כיום כדי לפגוע ברגל גסה בכל הקדוש והיקר לנו, וב'אפס סובלנות' כדבריו המחכימים של המפכ"ל מר דודי כהן. שאגות העידוד שהמשטרה מקבלת מיציע העיתונאים, מעניקות רוח גבית חמימה לכל מעשה בריונות כלפי המגזר החרדי. והמשטרה שלא מצליחה להגן על חנויות בתל-אביב וחדרה מגביית דמי חסות, מפגינה עוצמה בלוחמה בשטח בנוי מול ה'מאפיה של הרב ווייס' כהגדרתו של נחום ברנע, 'מאפיה' שבס"ה מבקשת מהשלטון החילוני למלא את ההתחייבויות עליהם חתם.
לציבור החרדי ולעם היהודי לא היה מעולם קונפליקט ממשי מול האומה הערבית. בעוד אבותיהם של האירופאים והאמריקאים שחטו וטבחו ביהודים ללא רחם במשך אלף שנים, עד שאדמת אירופה רוויה בשדות קטל אכזריים. בעוד הנוצרים הראשונים מנעו מהיהודים אפשרות להתגורר בארץ ישראל ולהתפתח בה, במיוחד בירושלים, מהלך אותו הם מנסים להוביל כיום מחדש. יותר מאלף שנים אחרי שצאלח-א-דין, הכובש הערבי הדגול, הרשה ליהודים לשוב ולהתגורר בירושלים על כל חלקיה, מנסים היום צאצאיהם של אלו שמנעו מיהודים להתקרב לירושלים, למנוע מהם שוב להתגורר בחלקים ממנה.
בחסות הערב
תגובה לדוד
מאת: יואל אלחנן
05:22 | 9/13/2009

שתי השורות האחרונות סותרות את כל השאר...

אחרי שהכותב מאריך להוכיח כיצד לאורך עשרות השנים התנהגה המדינה בצורה אנטי דמוקרטית כלפי החרדים והתעלמה מעקרונות הדמוקרטיה בכל הקשור לחרדים הוא מוצא לנכון לפתור את הבעיה בעזרת הדמוקרטיה וכותב: "בצורה דמוקרטית להפליא, יש לנו את האפשרות לשלב ידיים, ולהעביר את השלטון בישראל מידיהם של אלו שהבטיחו ולא קיימו, לידיהם של אחרים שאולי יסכימו לתת לנו תקווה לשיתוף פעולה מבורך".

דבריו אלה רק מראים עד כמה נכנס ארס הציונות עמוק עמוק גם לתוך אלה שמדברים וכותבים טורים אישיים נגדה. אם אדם חרדי אחרי למעלה מששים שנות קיום מלכות המינות הציונית עדיין חושב על פתרון "דמוקרטי להפליא" אות הוא לסילוק הדעת הפושה במחננו (ועם אתרים "חרדים" לרוב הצצים כפטריות אחרי הגשם מדי יום ביומו ומוציאים יהודים מבית המדרש אל הפטפטת העם ארצית מאחרי המקלדת בכל מיני "טורים אישיים" "בלוגים" ושאר הבלים ושטויות מה הפלא.

כל שאלה בנושא מצב כלל ישראל כיום הן בגלות הערב רב בארה"ק והן בחו"ל היא שאלה של דיני נפשות אשר כדי להשיב עליה יש להיות ענק שבענקים בתורה וביראה. כמה פתיות יש בדברי הכותב כי אפשר פשוט באמצעות הדמוקרטיה לשנות את המצב בה בשעה שפשוט הוא לכל בר בי רב דחד יומא שברגע שהדמוקרטיה תפגע כהוא זה בהיותה של מדינת ישראל מדינת שמד לא ישאר לה זכר לא ברשות המחוקקת בבית הכסא בירושלים ולא ברשויות המבצעות.

ד"נ וכי פשוט כ"כ לכותב כי מה שיכל הגה"צ רבי יוסף חיים זוננפלד לעשות מול הערבים בזמנו אפשר לעשות גם היום? הרי בהרבה דברים אין המצב היום דומה כלל לאז וצריך בזה הרבה שיקול דעת ולא מסור הדבר כי אם לגדולי הדור. אבל כשהציבור החרדי נוטש את גדולי הדור ואת דעת תורתם ומבלה זמנו להבל וריק בכל מיני אתרים כביכול "חרדים" אשר כל מטרתם להדיח את הציבור החרדי מבית המדרש ובמקום רבינא ורב אשי לתת לו "בלוג אישי" כאילו גם אצלנו כל אחד צריך להגיד מה הוא חושב על הכל וגם אם לא קנה חכמה ואינו יודע מה חובתו בעולמו יתן עצות לפתור את בעיות כלל ישראל...דא עקא שאפילו שכבר יודע מה עשתה הציונות לעם ישראל חושב בראש ציוני למהדרין על הדמוקרטיה כמזור לבעיותינו...

אך כל בר דעת יתן אל לבו-יהודי צריך לדעת שבעיות כלל ישראל תלויות אך ורק במצב עמידתנו אל מול הקב"ה. אם נעשה רצונו יכניע ויבטל הן את הערב רב והן את הערבים ואם ימשיך המרד נגדו לא תעזור ברית עם הערבים נגד הערב רב וגם לא ברית עם הערב רב נגד הערבים כי מכל שונאיו ושונאי עמו יפרע הקב"ה ואוי לרשע ואוי לשכנו. ולכן, קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. יעזוב כל צעיר חרדי את אתרי המשחית החרדים ויעסוק בתורה ובגמ"ח ואל ישעה בדמיונות הבל וריק כיצד הדמוקרטיה תשנה "להפליא" את מצבו או את מצב כלל ישראל. ובמקום לחשוב לחבור לערבים או לערב רב יחבור לתלמידי החכמים וישתה בצמא את דבריהם ואז ימלא בדעת ולא יעלו על לבו דמיונות הבל ושוא.

בברכה, יואל.

תגובה ליואל אלחנן
מאת: יהודי
07:09 | 9/14/2009

מה שהוא כותב זה נגד התורה

מי שכותב שהדרך להציל את היהדות היא באמצעות דמוקרטיה וקואליציות פוליטיות מראה שאין בו יראת שמים מינימלית. זו העזת פנים וכפירה בהשגחת ה', בשמירתו על הצדיקים ובענישתו את הרשעים ללא התערבות מצדנו כלל ועיקר,  כמאמר הפסוק "רגלי חסידו ישמר ורשעים בחשך ידמו כי לא בכוח יגבר איש" (שמואל א', פרק ב' פס' ט').
תגובה ליהודי
מאת: יהודי
06:55 | 9/16/2009

יהדות אירופה נחרבה בדיוק על זה

עיקר התורה היא האמונה הבלתי מסויגת בה' שיפתור את בעיותינו. לעומת זאת, עיקר הציונות היא האמונה בכוח/שכל/פוליטיקה שיפתרו את בעיותינו:  וזה בדיוק מה שהוא כותב, שחור על גבי לבן, בין במודע ובין שאינו במודע. וכמה ביוקר עלתה גישה כפרנית זו לעם ישראל: שש מיליון סיבות ישנן כדי לא לחזור על כך פעם נוספת. ששה מיליון מאחינו ואחיותינו שזועקים אלינו לבל נכעיס את הקב"ה, כפי שקרה אז...

תגובה ליהודי


שירות לאומי | גירוש גוש קטיף | פורום | יחס גדולי ישראל לציונות | ישוב ארץ ישראל | אודיו-וידאו | צור קשר | חינוך ילדים | ספר דת הציונות |