מאת: דוד
13:52 | 5/21/2009

יום ירושלים


בס"ד

האם ישנה בעיה בלחגוג את יום ירושלים ?

אם כן , מדוע.

מאת: י
16:16 | 5/21/2009

2 בעיות עיקריות:


עיין כאן באתר בתשובת ה"מנחת יצחק" http://www.yoel-ab.com/katava.asp?id=41

יש להתחשב בשני גורמים עקרוניים שמבדילים בין ארועי יום זה, לבין הארועים שקבעו להגיד עליהם ניסים:

1. למי נעשו הניסים? מי הם אלו שנלחמו? צדיקים או רשעים... {לפי הגדרות התורה, לא של הר' צבי יהודה...} אם כן, ודאי יום של שירות ותישבחות משחק לטובתם ומגדיל את כוחם, נותן להם מעין הצדקה {כי הרי מגלגלים זכות ע"י זכאי}...

2. מהי איכות הנס? איננו חלילה כפויי טובה ח"ו, אבל בעצם זה שאנו מהללים על ארועים שאינם יוצאים מגדרי הטבע {עיין בשות יבי"א חלק ו, מא - שמסביר מדוע פורים נכלל ביוצאים מגדר הטבע, ומסביר שם באריכות על ההבדל בין ניסי מלחמת העצמאות וניסים שקבעו עליהם הלל...}, ואינם בשלמותם {היו הרבה הרוגים הי"ד}, וכפי שאמרנו נעשים לכופרים... האם אין כאן מעין כפירה ביכולתו של הקב"ה בעשיית ניסים??

אתן לך משל כדי להמחיש: תאר לעצמך שאחד העשירים הגדולים והמפורסמים בעולם, והידוע ביותר בנדיבות ליבו לתת לאנשים נזקקים את כל צרכם ולא להשאיר את המבקשים עם שום חסרון כלל. ואף אם הנזקקים היו בחובות כספיות גדולים - היה ממלא חסרונם בנדיבות ליבו.

והנה יום אחד הגיע אליו נזקק אחד לבקש את עזרתו, אבל ראה הנדיב שאין הנזקק אדם כשר ולא יעשה עם הכסף דברים טובים - ועוד יכפור בטובתו של העשיר ויפנה לו עורף והחליט שלא לתת לו. באו כמה אנשים צדיקים שהיו מקורבים לנדיב והפצירו בו שיתן לאותו אדם כסף משום שיש להם צורך בדברים מסויימים שיעשה עם הכסף.

מה עשה העשיר? נתן לו סכום נכבד, אך לא כל מה שביקש, ולא סכום שמתקרב אפילו לסכומים שהיה רגיל לתת לאנשים, וגם לא בסבר פנים יפות {כפי שהיה רגיל}.

והנה באו חבורת שוטים, והחליטו לפרסם את אותה נדבה בראש חוצות, ולהגיד - ראו איזה נדיב, ראו איזו נדבה הוא גדולה נתן... אבל הנדבה הזאת היתה קטנה כ"כ ביחס לאותו נדיב, שאותם שוטים בחשבם שהם מהללים אותו, גרמו לו לביזיון... 

נ.ב מה עם תשעה באב, עשרה בטבת, תיקון חצות...? בעצם חגיגת יום ירושלים, אנחנו מפגינים אדישות כלפי חורבן ביהמ"ק. הרי עצם היכולת שלנו להיכנס לכותל, צריך לעורר אותנו ליותר בכיה על חורבן הבית וגלות השכינה {ועל זה ש-הר הבית 'בידנו'}. ואם צריך לזכור את ירושלים גם ביום חתונה ולשבור כוס, אז אני לא מבין איפה יש כאן מקום לקבוע חג {שרק מזכיר לנו יותר את חורבן ביהמ"ק}??  "אם אשכך ירושלים..."

בברכה, י

מאת: ניב
16:51 | 5/21/2009

דוד היקר


לא הבנתי מה יש לחגוג, ר"ל מדוע צריך לחגוג?
 
בברכה,
 
מאת: דוד
17:31 | 5/21/2009

תודה י' על התגובה


בס"ד

יום ירושלים הוא יום חג לאומי בישראל, שנקבע לציון איחודה של ירושלים, לאחר כיבוש העיר העתיקה ושאר מזרח ירושלים במהלך מלחמת ששת הימים

בח' בטבת תשכ"ח החליטה מועצת הרבנות הראשית "לקבוע את יום כ"ח באייר כיום הודיה לקב"ה על הניסים שקרו באותו יום ועל שחרורה של ירושלים" , (ויקפדיה).

אם כן , האם זו לא סיבה מספקת להודות להשם ?

(אינני מביע שום צד כרגע , ושואל באמת על מנת לדעת).



האם זו אינה סיבה להודות להשם ?


מאת: י
17:53 | 5/23/2009

ודאי שצריך להודות...


ואלה שמנסים להראות את מי שלא חוגג ככפויי טובה, זה פשוט מאוד חלק מתעמולת ההסתה שלהם נגד החרדים. באותה מידה אפשר לקבוע עכשיו חג על כל אחת מהמלחמות שעברו עלינו במדינה הזאת וראינו חסדי ה', ולהגיד למי שלא חוגג שהוא כפוי טובה! צריך להודות לה', וגם במשל שהבאתי לך לא שללתי את זה, רק הסברתי למה גדולי הדור של היום ואז לא מסכימים על קביעת חג ואמירת הלל.

חוץ מזה שכבר אמר החזון איש על הדור שלנו שהוא דור שהשתיקה יפה לו, ואם הוא חושב שהוא יכול לקבוע חגים ומנהגים, אז או שהוא חושב שהוא ברמה של הראשונים או שהוא חושב שהראשונים ברמה שלו... 

בברכה, י

מאת: ניב
04:22 | 5/24/2009

איך מודים להשם?


דוד היקר, יום ירושלים ידוע לי היטב מלימודי ציונות בכתה ב ושאר ימים טובים דוגמת יום הזכרון לתיאודור הרצל, יום הזכרון לחללי ההגנה ויום הזכרון לזאב ז'בוטינסקי במערכת 'החינוך' האתיאיסטית בה גדלתי וחונכתי (עתה העבירו הצעת חוק שהתקבלה לגבי יום הזכרון להרצל כיון שאפילו מנין לא בא לזכרו). אבל שים לב מה כתבת: "הוא יום גם לאומי בישראל...". נשאלת השאלה - היכן מצאנו לאומי ביחס לחג ביחס ליהדות?...
 
להלן סיבות עיקריות לאי חגיגת/שמחת יום איחוד ושיחרור ירושלים תובב"א ע"י האל יתעלה:
א. ראשית, אם הצלחת שיחרור ירושלים היה מצד הקדושה או מצד אחר זה שקול להכרעת גדולי הדור ולא רבני הרבנות הראשית. רבני הרבנות הראשית כידוע, מנועים להגיד דעתם האמיתית וכבר גילתה תורה כי שוחד אפילו בכלשהו, מהות השוחד לעור ולסלף דברי חכמים וצדיקים. כך שאין ראיה מדברי/קביעת רבני הרבנות הראשית. (לדוגמה הגר"מ אליהו ששימש רב ראשי בעבר וכיום כלל לא מגדיר עצמו כציוני-דתי כעדות בנו הר' שמואל אליהו, חרף היותו רב ראשי לשעבר. גם הרה"ג אליהו לופס זצ"ל שימש בתפקיד רב ראשי בעכו אף לא היה ציוני-דתי כל עיקר כידוע - יש ברשותי מקורות מפורשים בענין).
 
ב. הודאה להשם נעשית בהתאם להלכה ולא עפ"י הכרעת חגים לאומיים למיניהם. אמירת הלל (עם או בלי ברכה) או אי אמירת תחנון אינה מתכונות הודיה להשם. רק חגים ומועדים שנקבעו ע"י הקב"ה בעצמו או רוח הקודש אנו מחויבים להגיד בהם הלל וכו'. יתירה מזאת, אפילו על ל"ג בעומר, כתב החתם סופר שאין בידינו כוח לחדש חגים - ושים לב ל"ג בעומר מיוסד על דברי האריז"ל הקדוש כמבואר בזוה"ק (סוף אידרא זוטא, מובא בפרשת האזינו)! ועם כל זה, אף אחד לא חשב להגיד הלל או לקורא לל"ג בעומר "חג", אפילו לא מדרבנן... חג פירושו מעגליות, בכל חג שנקבע בלוח היהודי היתה ויש התנוצצות רוחנית ששבה כל שנה מחדש. בגלל זה קבעו את חנוכה "לשנה אחרת" (כמבואר בבן יהוידע שבת כא:) כי החשמונאים הקדושים הרגישו באותה רוח קדושה היורדת לעולם לאחר הניצחון. שים לב, לא מיד, לא באותו זמן, המתינו שנה וכלל לא חשבו לתקן שמחה כלשהי - חרף הניצחון הגדול - אבל כיון שהרגישו ברוח קודשם את הקדושה היורדת לעולם קבעו שוב אמירת הלל עם ברכה וכו'. נניח שהתחוללו ניסים בששת הימים, אך מדוע לקבוע "חג"?! מי נתן את הכוח לאותם חכמים בעיני עצמם לעשות כדבר הזה? האם בן גוריון והרמטכ"ל דאז ברוח קודשם הרגישו את "מעלת" יום זה והתנוצצות קדושה בכל שנה ושנה?  
 
ג. איני יודע אם צריך לשמוח שרשעים השתלטו על המקומות הקדושים ועושים שם טקסי השבעות של כוחי ועוצם ידי (כפי שהם עצמם כותבים) שכל מטרת השבעת החיילים בכותל נובעת להצהיר כי "ניקח גורלנו בידינו". איני יודע אם הבאת גוים גמורים לכותל המערבי, נשים לא צנועות (ובעיני ראיתי) למקום השכינה היא דבר שצריך לשמוח עליו. אין לך חילול מקום הכותל יותר משמחה על 'שיחרורו' ע"י מומרים לתיאבון ולהכעיס ולצערנו האחרונים מרובים יותר. איני יודע אם הכשלת יהודים באיסור כרת (ואפילו חשש איסור כרת לשיטת 'המתירים' שלא חוששים כלל לדעת האוסרים) בעליה להר הבית הינה סיבה לשמוח (אולי השבוע ילמדו רבני הציונות הדתית בספר החינוך (מצוה שס"ב,שס"ג) על איסור עליה להר הבית ויבינו שדבר זה נוהג גם בימינו כיון שאין אפר פרה אדומה וכולנו טמאי מתים וכל כניסת טמא מת להר הבית הותרה כיון שביכולתו להיטהר שם בלבד וסוף כל סוף יקיימו פסק הראי"ה קוק לא לעלות להר הבית). על זה כבר נאמר ע"י רוח הקודש האמיתית (תהלים ע"ד, ד): "שָׁאֲגוּ צֹרְרֶיךָ בְּקֶרֶב מוֹעֲדֶךָ שָׂמוּ אוֹתֹתָם אֹתוֹת".
 
ד. ההגדרה של ניסים חייבת לעמוד בשלושה קריטריונים שהתקיימו בכל הניסים בעבר ואף לא אחד מהם התקיים בניסי המלחמות של המדינה: 1. בעל הנס לא מכיר בנס. 2. גדולי הדור אומרים שזה נס. 3. עם ישראל במצב של רשעים גמורים או צדיקים גמורים.
כל אלה התקיימו ביצירת מצרים ובשאר ניסים שארעו לעם ישראל ומשם לומדים מפרשים רבים את הגדרת המושג נס.
 
ה. אדם שבאמת אוהב את ירושלים יושב כל יום בחצות ובוכה, מוריד דמעות כמים. אדם שבאמת אכפת לו מאיחוד ירושלים מתפלל לגאולה השלימה ע"י משיח בן דוד ולא גאולה מדומה ע"י ערב רב וחבריו. אדם שבאמת אוהב את ירושלים זועק על חורבנה בראש כל חוצות ולא שמח על שיחרורה ע"י ערב רב וחבריו - והוא רחום יכפר עון... דברי נאמרים מתוך כאב מחד ואהבה מאידך כיון שכבודו חפץ לבין.
 
הבאתי בפניך עובדות ונתונים - תחליט כטוב בעיניך.
 
בברכה, 
מאת: יצחק_ב
17:25 | 5/21/2009

ה"מצוות" של היצר הרע


בנוסף על התשובות הספציפיות שקיבלת לשאלתך על חגיגות "יום ירושלים" חשוב ללמוד כלל גדול על "מצוות"  שהתחדשו בבית מדרשה של  הציונים הדתיים.

את הכלל הזה לימד אותנו מרן הגה"ק רבי אלחנן וסרמן זצוק"ל והי"ד במאמרו "המצוות" של היצר הרע" וז"ל:

"בניגוד ליצר הטוב המשדל את האדם רק למצוות,היצר הרע משדל גם לעבירות וגם ל"מצוות" אלא שהמצוות הם מסוג המצוות שלו,של יצר הרע.

ככל שהמצוה היא גדולה יותר בה במדה היא גלמודה יותר ואנשים אדישים אליה.אך מצוה כזאת,שהרחוב מקבל אותה בתשואות,בהתלהבות-הגם שלא רואים בה אף שמץ של שלילות,וכולה טוב;בכל זאת אפשר שבמעמקים,בתוכיותה חבוי ה"עגל".במרוצת הזמן בודאי הדבר יתגלה אולם כבר יהיה מאוחר מדי,יצר הרע כבר תפס את שלו.

ניתן להיאמר כי התייחסות הרחוב לענין כלשהו הוא כעין ברומטר הפוך.כלומר: אם הרחוב חוטף את המצוה בשתי ידים צריכים לבדוק היטב מאיזה מקור היא נובעת,אם אינה "מצוה" של יצר הרע".

 

ובודאי אם הממליצים לך עליה הם 'רבנים' בעלי דעות רפורמיות כאילו היהדות החרדית הושפעה מכומרים..רח"ל.(ודי למבין במה מדובר).

מאת: מרדכי
15:07 | 5/23/2009

הייתי בכותל בדיוק באותו הערב


אך לא בשביל לחגוג את יום ירושלים אלא לבכות עליה ועל חורבנה.  מידי ערב ראש חודש ישנם בהרבה מקומות בארץ עצרת שק ואפר עם תפילת יום כיפור קטן, אך החודש זה השתלב עם יום ירושלים ושאנחנו אומרים סליחות אז אחינו הד"ל שמים מוזיקה מקפיצה.זה היה מאד קשה, כי הכל שלנו, המוזיקה האנשים זה אותו דבר. אז במקום להלחם איתם החלטתי לזרום.לא, אל תתבלבלו לא השתתפתי בשמחתם אלא בכיתי בשמחתם, שאני אומר את התפילות על אחינו הטועים במקום לחשוב כהרגלי על החילונים אני מסתכל אחורה ומתרכז בדגלים המתנוססים יחד עם אלפי האנשים והנשים אשר מבולבלים כל כך ובמחשבה שנייה חשבתי שהציונות הוא האויב הכי גדול שלהם.
מאת: יהודי
06:45 | 5/24/2009

קצת מן ההיסטוריה של היום הזה


זמן קצר לאחר "שחרורה" של ירושלים במלחמת ששת הימים החליטו השלטונות לחגוג את הנצחון הצבאי דווקא ביום שבת תוך גרימת חילול שבת המוני. מי שזוכר את התקופה, יעיד שמאות אלפי בני אדם הגיעו בכלי רכב מכל קצוות המדינה על מנת לקחת חלק בפסטיבל הנצחון. שימו לב, שמחת הנצחון הראשונה על "שחרור" העיר באה לידיי ביטוי בחילול שבת שהוא, פרט להיותו חטא חמור (וכפירה בהיות העולם מחודש) מהווה גם כן אקט של הפניית עורף לכל התורה כולה. 

מפה נמצאנו למדים שהם, ראשי הציונות, ראו אז וממשיכים לראות גם כן היום בתוצאות מלחמת ששת הימים כניצחון של האידיאולוגיה האפיקורסית. 




שירות לאומי | גירוש גוש קטיף | פורום | יחס גדולי ישראל לציונות | ישוב ארץ ישראל | אודיו-וידאו | צור קשר | חינוך ילדים | ספר דת הציונות |