---

ליואל אלחנן הנכבד יש נגדך טיעונים קשים

---

באתר של הרב אורי שרקי, אשמח שתענה עליהם. אם תשאל אותי,אני יודע שהבן אדם הזה בלבלן שכל עם דיפלומה,שמתחמק בצורה הכי "אינטלגנטית" שיש מכל מה שעלול לחשוף את השקרים שלו.

ובכל אופן אשמח להתיחסותך בענין.

---

באשר לר' אורי שרקי ממכון "מָמְאִיר"

---

ראה כאן באתר התכתבות שהיתה לנו אתו ותיוכח בעצמך עד כמה הטיעונים שלו הם "קשים".

בברכה, יואל.

---

איש הקשר של הר' שרקי

---

בטח שמעת את מה שהוא אומר בשם יצחק דדון ממרכז הרע, ה"איש שחקר את הסיפור של יואל אלחנן".

ובכן, מישהו שדאג שאני יושפע מדבריו של יואל אלחנן דאג להתקשר ליצחק דדון, להציג אותי בתור בחור שהתבלבל מקריאת הספר "דת הציונות" ולתת לי לדבר איתו. שיחקתי את המשחק, ולא נכנסתי לויכוח אלא רק שאלתי שאלות שידעתי שלא יוכל לענות עליהם.

כמובן שבקשתי לגבי השגות שלו על תכנים מהספר נשארה ללא מענה {הוא אוהב לחזור על הסיפור שיואל אומר קיבל הסכמה מרב לשקר... אבל חוץ מהשם הספרותי (שאפשר להבין) - איפה השקרים???}. הוא אמר לי גם דברים קשים על הספר (מי שרוצה לאבד את העולם הבא שיאמין לספר...) בשם אחד מגדולי הדור, ורק אחרי שביקשתי כמה פעמים הוא הסכים לתת לי את המספר של אדם שכביכול שמע ממנו את הדברים. התקשרתי אל אותו אחד והתברר שהדברים לא היו קרובים בכלל למה שאמר דדון. הוא גם אמר שיואל למד מישיבה מסוימת ושם הושפע מרב מסוים (וגם הבטיח לי שאם אני הולך לשם אני יאבד את העולם הבא שלי ח"ו) - וגם זה התברר כשקר - יואל לא למד שם דקה אחת. 

דוג' לאחת מהתשובות של דדון הוא - "לדעתי השרות לאומי היה הצלה גדולה להרבה בנות... אם לא הן היו הולכות לצבא..."

וזהו האברך שעליו מסתמך הר' אורי שרקי...       

---

המתפשרים על חשבון התורה...

---

החפץ חיים היה אומר כי מי שדעתו דעת תורה יכול לפתור כל בעיות העולם בכלל ובפרט.ובלבד שהדעת תורה תהא צלולה בלי איזה פניה או נטיה כל שהיא.

ואם יש לך אדם שיש בו דעת תורה אלא שמעורבת היא,אפילו מעט,עם דעות אחרות מן השוק או מן העתונות,הרי שדעת תורה עכורה היא,מעורבת עם פסולת,ושוב אין ביכולתה לרדת לסוף הענין.

 

ואלה המסכימים לפשרות בעניני יהדות,ואמתלא בפיהם,כי תועיל הפשרה לבל יפרצו בחומת התורה גופא,סופם שהולכים מפשרה לפשרה עד שהם בעצמם נכוים ב"פושרים" הללו.

ובאמת כיון שהפשרה נעשית כאילו לטובת התורה,צריכים היו לשאול את פי התורה עצמה אם רצונה בפשרות הנעשים לכאורה לטובתה,כדין המפשר הזקוק לקבלת קנין והסכמה.

אך התורה צווחת ככרוכיא שאין רצונה בפשרות, אם ה' הוא האלקים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו.

ולמען האמת דומה הוא המפשר בתורה לאותו אחד שלקח סחורה מהחנות והשליך אל הנהר.כל העומדים מסביבו תוהים אם השתגע או לא.אבל דבר אחד ברור: שהמשליך אינו בעל החנות והסחורה אינה שלו.

כן הדבר במי שמוותר על מצוה מן המצות,או דבר מדברי חכמים,הוא מראה בעליל שהסחורה אינה שלו.

(חפץ חיים על התורה,פרשת בראשית,פרק א פסוק יד).