שאלה שמטרידה אותי

אני יוצא כרגע למנחה...

אז בקצרה:

מסכת בבא קמא ס ע"א על הפסוק כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש עיי"ש.

וכן עיי' סוף מסכת סנהדרין קיג ע"ב בשורות האחרונות על פסוק צדיק נאבד ואין איש שם על לב... עיי"ש.

בברכה, יואל.

תודה, אבל...

טענה ישנה

התשובה לשאלתך...

א. התשובה על שאלתך מה עונים לאפיקורסים היא מה שפסק הרמב"ם (הלכות עבודת כוכבים פרק ב הלכה ה) "אסור לספר עמהן ולהשיב עליהן תשובה כלל" כי "הוא יוסיף זלזול ולגלוג, ולפיכך אין ראוי לדון עמו כלל, לפי שהוא לא יתוקן, ואין לו רפואה כלל" (מסכת סנהדרין לח ע"ב; פירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות פרק ב)

ב. הגה"צ רבי שמשון פולונסקי זצוק"ל גאב"ד טעפליק מגדולי עיה"ק ירושלים שאל פעם את הרה"ק מבלז זצוק"ל וזי"ע ועכ"י על מאורעות השואה.נרתע האדמו"ר הק' ואמר לו שאסור בכלל לדבר מזה כי עלולים חלילה להיכשל בהרהור על דרכי ההשגחה.כשהיה אותו גאון מספר את תשובתו של האדמו"ר מבלז היה פורץ בבכי ואומר "ראו עד היכן הגיעה מעלת הצדיק מבלז במדריגת יראת חטא".

למעלה מהשגת אנוש היא אך כאשר ביקש אחד מגדולי הרבנים לנחם את האדמו"ר הק' מבלז שאבד רבבות מחסידיו ואת כל בני משפחתו העניפה הי"ד בלשון "שלא ידע עוד מצער" תפסו הרה"ק בידו והפסיקו בחרדה "האם כבודו חושד בי שהיה לי פעם צער,לא מיניה ולא מקצתיה,לא היה לי אף פעם צער".

בשעה שהודיעו לו להרה"ק כי בנו בכורו הק' רבי משה נשרף חיים בבית הכנסת בפרמישלן הגיב תיכף " חסד הוא מהשי"ת שגם אני תרמתי קרבן"

[לע"ד התכוון הרה"ק לקיים בזאת שלשת הדברים שנאמרו במסכת עירובין (דף יט עמוד א):

מדת הקדוש ברוך הוא אדם מתחייב הריגה למקום - שותק, שנאמר לך דומיה תהלה. ולא עוד אלא שמשבח, שנאמר תהלה. ולא עוד אלא שדומה לו כאילו מקריב קרבן שנאמר  ולך ישלם נדר .רש"י: נוחין לו יסורין שמקבלם באהבה].

הנהגתו של האדמו"ר הק' מבלז היתה בהתאם לדברי ה'תפארת שלמה' (מאת הרה"ק רבי שלמה הכהן מרדומסק זי"ע) הכותב (בפרשת חיי שרה):

"הנה זה כלל גדול במעלות הצדיקים המתהלכים לפני אלקים בתמים,אף אם באה אליהם מדת הדין לאיזה יחיד או רבים ח"ו,לא יתנו להם להתבונן מהות הצרה ההיא רח"ל,ולא יפול לבבם להקשות,מדוע עשה ה' ככה לארץ הזאת,כי לבם נכון ובטוח בה' כי צדיק וישר הוא,א-ל אמונה ואין עול.

ונהפוך הוא כי מפי עליון לא תצא הרעות,רק כולם מתכוונים לטובה.

ולכך באותו הענין כאשר ראה משה רבינו ע"ה מראה הסנה המורה על הגלות,לא רצה להתבונן מה זה ועל מה זה,אך ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל הא-לקים (שמות פרק ג פסוק ו) כלומר: להסתכל אל בחינת הא-לקים והדינין פן יקשה בעיניו על ככה".

הגאון הרב אברמסקי ז"ל היה רגיל לפרש "צדקתך כהררי א-ל ומשפטיך תהום רבה"(תהלים לו ז): אפשר לו לאדם להסתכל הרבה על חסדי ה' כמי שמתענג על ההרים הרמים,אך יזהר מלהבין את משפטי ה' שלא יסתחרר כאדם זה המסתכל הרבה בעומק התהום רבה.

ונסיים במה שפירש הרב אברמסקי ז"ל בזמירות ליל שבת קודש "משוך חסדך. ליודעיך א-ל קנוא ונוקם" כלומר: הודע והראה להם כי אתה א-ל החסד ומקור הרחמים.