(מתוך פורום """ישיבת""" בית אל)
יש תשובה ב"דברי יואל" (כמדומה בחלק חו"מ) לאדמו"ר מסטמר בנושא היתר המכירה. תוך כדי התשובה מצטט סיפור על אסיפת רבנים בירושלים בהשתתפות הגראי"ה קוק שבו הרב סלנט תקף בחריפות את ההיתר. כמקור מציין גליון מסוים של עיתון "החבצלת". (הסיפור הזה חזר ונדפס גם השנה בפירסומים שונים). הסיפור לא מופיע בגליון הנ"ל ולא בשום מקום אחר וניכר מתוכו שהוא שקר. לדעתי התשובה הנ"ל באה כתגובה לספרו של הרב טיקוצ'נסקי שיצא אז בהוצאה מחודשת עם נספח על ההיתר שבו הוא כותב שבסופו של דבר המהרי"ל דיסקין והרב סלנט הסכימו להיתר. אם נניח שלא יתכן שהאדמו"ר שיקר מי כתב את התשובה הנ"ל ?!? יש עוד שתי תשובות אחרות שתוקפות בחריפות נוראה את הרב קוק בסגנון שלא מתאים לת"ח (בספר "דת הציונות" מצטטם). האם תשובות אילו יצאו מתחת ידי האדמו"ר? (וכבר היו דברים מעולם אפשר לעיין בספר "מכתבים מזויפים נגד הציונות"). אודה מאוד לכל מי שיש לו רעיון כיצד ניתן לברר דבר זה או להפנות אותי לאנשים המתאימים. תודה ההודעה של אמיתי, נשלחה ב- יום ג', כ אדר תשס"ח 16:20 |
הסיפור באמת נראה מפוברק. הוא כאילו התרחש ב תרס"ט (ערב השמיטה של תר"ע), זו השנה שהגר"ס סלנט נפטר, והוא היה חולה מאוד כמה חודשים לפני כן ובטח לא השתתף באסיפות כאילו. כמו כן גם הרב טיקוצ'ינסקי וגם הגרש"ז אוירבך בהקדמה ל "מעדני ארץ-שביעית" נותנים אותו סקירה על השתלשלות ההיתר ואין שם זכר לסיפור כזה, ויתרה מזו שניהם כותבים שעוד בשמיטה לפני כן המהרי"ל דיסקין והגרש"ס הסכימו להיתר של הרב נפתלי הירץ הלוי רבה של יפו. וחזרו בהם מהתנגדותם בתרמ"ט. ההודעה של גלעד, נשלחה ב- יום ד', כא אדר תשס"ח 10:36 |
הרב טיקוצ'ינסקי והגרש"ז מבססים את הסקירה שלהם בין היתר על הספר "הוראות שעה" שהוציא חותנו של הרב נפתלי הירץ ובו חליפת המכתבים שהיתה בינו לבין האדר"ת ערב שמיטה תרס"ג. עוד יש להעיר שהרב טיקוצ'ינסקי היה נשוי לנכדת הגרש"ס והתמנה על ידו למנהל ת"ת עץ חיים, וכן הגרצ"פ שהתמנה ע"י הגרש"ס לדיין תמך בהיתר (ואפילו אחרי קום המדינה). ההודעה של אנונימי, נשלחה ב- יום ד', כא אדר תשס"ח 12:29 |
א. המעיין בעיתון חבצלת בשנת תרמ"ט יראה שההתנגדות של המהרי"ל והגרש"ס להיתר של הגאון הרב יצחק אלחנן היו השקפתיים ולא הלכתיים, הם לא רצו שתיעקר מצוות שמיטה. ב. כמו כן גם בגליונות מתחילת משנת תר"ע ההתנגדות היתה השקפתית ולא העלו בדעתם לצאת נגד ההיתר משיקולים הלכתיים. ככול שהשנה התקדמה כל מיני כותבים בעיתון התחילו להתבטא בעילום שם בצורה יותר אלימה כלפי הגראי"ה וההיתר. ההודעה של מאיר, נשלחה ב- יום ד', כא אדר תשס"ח 12:36 |
אולי אפשר לכתוב מכתב למו"ל של השו"ת שיראה את הכתב יד. האם השו"ת הודפס בחייו של האדמו"ר? ההודעה של שלופנישט, נשלחה ב- יום ד', כא אדר תשס"ח 12:39 |
בס"ד
לאמיתי (ולשאר חבריו...)!
ראשית,תמהני איך העזת להחליט כי דברי מרן הגה"ק בתשובתו הינם שקר בה בשעה שאפילו אינך יודע היכן כתב מרן הגה"ק את דבריו וניכר מדבריך שלא קראת כלל את תשובתו. עכ"פ כדי להצדיק את הצדיק וגם כדי לתת לך את האפשרות לעשות תשובה על ביזוי ת"ח רצ"ב תשובה מפורטת שתתן מענה לתשובתך ותתייחס לטענותיך.
א. כתבת כי כמדומה לך שמדובר בתשובה בחלק "חושן משפט". ובכן התשובה המדוברת היא תשובה צז' בחלק יו"ד של שו"ת "דברי יואל".
ב. כתבת כי "תוך כדי התשובה מצטט סיפור על אסיפת רבנים בירושלים בהשתתפות הגראי"ה קוק שבו הרב סלנט תקף בחריפות את ההיתר". והוספת כי "כמקור מציין גליון מסוים של עיתון "החבצלת". ואחרי שציינת ש"הסיפור לא מופיע בגליון הנ"ל ולא בשום מקום אחר וניכר מתוכו שהוא שקר" כתבת כי לדעתך התשובה הנ"ל נכתבה כתגובה לספרו של הר' טיקושינסקי ואחרי הנחה אפשרית שלא יתכן שהאדמו"ר מסאטמאר שיקר שאלת: מי אם כן כתב תשובה זו? ובנוסף העלית השערה שאולי גם את מכתבי האדמו"ר מסאטמאר עצמו נגד הראי"ה קוק (חלק חו"מ סי' קלא' וסי' קלב' שם פסק שספריו ספרי מינות ואסור לקחת הוראה מפיו).
ובכן, מה שכתבת כי תוך כדי התשובה "מצטט סיפור" ו"כמקור מציין גליון מסוים של עיתון החבצלת אינו נכון כלל. וז"ל שם סי' צז': "וסיפר זקן אחד מגדולי ירושלים האיך שנתאספו בתחילת שנת תרס"ט גאוני הארץ בבית הגאון רבי שמואל סאלאנט על פי הזמנת הגאון הרידב"ז והג"ר חיים בערלין ועוד כמה גאוני ארץ, והיה שם גם הר' קוק וכשאמר הר' קוק שלכך נכנס בעובי הקורה של ההיתר משום שאמרו חז"ל (קידושין כא:) מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר נבלות, השיב לו הגאון ר' שמואל סאלאנט ז"ל בפה מלא כי ההיתר שלו היא נבלה ממש, ואותו הזקן הדפיס מימרא זו בשנת תר"ע בעתון החבצלת מספר טו' ובכמה גליונות אחרי זה, ומימרא זו שאמר הגאון רבי שמואל סאלאנט כן, ידועה לכמה זקנים בירושלים". ע"כ.
ובכן, מרן האדמו"ר מסאטמאר לא "מצטט ספור" אלא כותב שסיפר כך אחד מגדולי זקני ירושלים וושכן ידוע לכמה זקנים בירושלים ורק כדרך אגב כותב כי גם נדפס בהחבצלת מספר טו' בשנת תר"ע. ואכן בגליון טו' של החבצלת משנת תר"ע אין כל איזכור לסיפור זה אבל בהחלט יתכן כי מדובר פה בטעות סופר (אם במה שנוגע למספר הגליון, או לשנה, או אולי שמדובר על ירחון אחר ובטעות נכתב כי נדפס בחבצלת). עכ"פ כ"כ פשיטא לך לקבוע בכזאת החלטיות כי מדובר בשקר?!
ומה שפקפקת בשייכות תשובה זו למרן הגה"ק מסאטמאר ג"כ מקורו בכך שלא טרחת לברר על מה מדובר. ובכן, תשובה זו בשו"ת דברי יואל סי' צז' וכן התשובה שלפניה והתשובה שלאחריה נדפסו ויצאו לאור עוד הרבה לפני שנכללו בשו"ת דברי יואל בקונטרס בפנ"ע הנקרא "שלש תשובות" (בהוצאה הראשונה נדפס הקונטרס בסוף ספר "מטה אפרים" שנדפס אז מחדש) בשנת תשי"ג בחייו של האדמו"ר מסאטמאר והאדמו"ר מסאטמאר עצמו מזכיר קונטרסו זה בחיבוריו האחרים ומזכיר שהוא כתבו (ראה לדוגמא "ויואל משה" מאמר ישוב א"י סי' עא'). רק אחרי פטירתו הוכנסו תשובות הקונטרס לשו"ת "דברי יואל".
מה שכתבת כי לדעתך נכתבה תשובה זו בתגובה לספרו של הר' טיקושינסקי ג"כ אינו נכון. תשובותיו אלה של מרן האדמו"ר מסאטמאר נכתבו כמענה לשאלותיו של הר' אלעזר הכהן כהנוב (ועיי' השתלשלות הדברים בספר "מהר"י ט"ב-שביעית" להרה"ג חיים משה יצחק כהנא, ירושלים, שנת השמיטה תשס"א, באחרית דבר וכתב שם בין דבריו וז"ל: "הרב השואל יגע שלש שנים והדפיס חיבור בשם "תורת השביעית" ובו יצא להשיג על תשובותיו של רבנו בעירבוב דברים ובהבלים ושקרים אף במילתא דעבידי לאיגלויי, ונטפל אליו הרב מהרבנות הציונוית מירושלים [הרצ"פ פרנק] (שמתחילה היה שייך למחנה היראים ובשנת תר"ע היה גם הוא מן הבי"ד שאסרו המכירה, ורק אח"כ שנעשה עבד בהרבנות נמנה להיות מן המתירים) שכתב לו הסכמה על הספר". ע"כ.
ויש להוסיף שהשואל הנ"ל מביא בספרו מקונטרס "שלש תשובות" בלי להזכיר כלל כי הוא השואל שאליו נכתבו תשובות הנ"ל והמעיין בדברי מרן בתשובותיו יבין מדוע בחר השואל להשמיט עובדה זו.
ומה שרצית לערער מתוך מסקנתך (המוטעית לגמרי) גם על התשובות שנכתבו ממרן ה"דברי יואל" נגד הר' קוק. ובכן תשובות אלו אע"ג שנדפסו אחרי מותו של מרן הגה"ק מסאטמאר (תחילה ב"דברי יואל- מכתבים" (ברוקלין,תש"מ) ואח"כ בשו"ת "דברי יואל" חלק חו"מ (ברוקלין תשמ"ג) נדפסו ע"י נאמן ביתו של מרן הגה"ק מסאטמאר ומשמשו בקדש למעלה מארבעים שנה – רבי אפרים יוסף דב אשכנזי ושם (ב"דברי יואל-מכתבים" חלק א') יש מכתב ממרן ה"דברי יואל" וז"ל: "לראיה ביד שמשי בקדש ידידי מוה"ר יוסף אשכנזי נ"י, איך שמסרתי לו הזכות לסדר ולהדפיס החידושי תורה שלי, הן מה שנרשם מפי השמועה ע"י אחרים והן מה שכתבתי בעצמי בכת"י, ואין לשום אחר זולתו שום זכות לזה, גם אמרתי לו כמה כללים ופרטים
ראשית אביע צערי על כך שהנך ממשיך בדיון לגבי תשובה שלא טרחת לעיין בה כלל, ואין דרכה של תורה כך כלל, ולפי זה הנך מגיע למסקנות שאם היתה התשובה לנגד עיניך היית מבין שהן משוללות כל יסוד.
א. ראשית כתבת כי כתב היד יתן את המענה אך אין זה בטוח כלל כי אולי מה שנכתב בכתב היד מבוסס על סיפורו של אותו הזקן ואולי הוא זה שטעה לגבי מספר הגליון או שם הירחון וכד'.
ב. עוד כתבת כי יתכן ומישהו הוסיף על התשובה אבל לא ניתן לומר זאת כי הקונטרס "שלש תשובות" נדפס כמה פעמים בחיי מרן האדמו"ר מסאטמאר וע"י משמשו בקדש ונאמן ביתו שודאי לא היה מוסיף מדיליה מאומה ובפרט שהיה רואה זאת האדמו"ר.
ג. באשר למכתביו של מרן האדמו"ר מסאטמאר כנגד הר' קוק- הסבה שהלשון נראית לך "אלימה" היא משום שאינך מבין את גודל החורבן וההרס שגרם הר' קוק בכתביו ובמעשיו הן לתלמידיו ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם והן לכלל ישראל (במה שמסר מוסד הרבנות לידי אפיקורסים ומומרים) ולארץ ישראל (שעודד למוסרה בידי האפיקורסים של הקק"ל). לו היית מבין מעט מגודל החורבן אזי היית רואה עד כמה היה עדין מרן האדמו"ר מסאטמאר בלשונו (גם ביחס למכתבים שכתבו אודותיו שאר גדולי ישראל ניכרת עדינות לשונו של האדמו"ר מסאטמאר). ומה שכתבת שלא הביא מקור מספרי הר' קוק ו"ציטוטים ספצפיים" הרי כתב מפורש במכתבו (שו"ת "דברי יואל" חו"מ סי' קלא') וז"ל: "והרבה מדבריו [היינו של הר' קוק-יואל אלחנן] המדאיבים כל לב מאמין בה' מועתקים בקונטרס קול גדול הנדפס בירושלים ובמכתבו של כבוד הרב הגאון המפורסם האבדק"ק סאטמאר שליט"א, אבל כאשר היו לנגדי החיבורי עצבים שלו ראיתי כי עוד הרבה יותר ממה שהעתיקו הם נמצאים בחיבוריו מלאים על כל גדותיו, דברי מינות וכפירה מאד נורא וילאה לב כל מאמין בה' להעתיק רוב דברי טומאה כאלו אוי לעינים שכך רואות, השי"ת ירחם במהרה, וינקום נקמתו ונקמת עמו בנ"י ברוח סער וגבורה".ע"כ. הרי לך שהפנה למקור שהעתיק דברי הר' קוק וכתב מפורשות הסבה למה לא הזכיר שוב מקורות אלה וכן לא הוסיף מקורות שמצא הוא כשהיו לנגדו "חיבורי העצבים" של הר' קוק והוא שילאה לב מאמין בה' להעתיק "רוב דברי טומאה כאלו"...
ד.שוב, כיון שלא טרחת כלל לראות את תשובתו של מרן האדמו"ר מסאטמאר הסקת כי כותב התשובה הביא הסיפור מזקני ירושלים כראיה לצדקת דבריו וכיון שלא פרט מי הזקנים ומתי היתה האסיפה הוה כמרחיק עדותו ולכן הספור מפוברק ולא נכתב ע"י האדמו"ר מסאטמאר.והאמת היא כי בדיוק מהטעם הזה לא מסתמך מרן האדמו"ר מסאטמאר על הסיפור כראיה לדבריו וז"ל שם לפני שמביא המעשה ברבי שמואל סלנט [בתגובה למה שהאמין השואל לדברי הרי"מ טיקושינסקי בספר השמיטה]: "ובעיקר הדבר מה שכ"ת מאמין לדבריו, אילו היינו עכשיו בירושלים [כאמור גם השואל וגם מרן האדמו"ר מסאטמאר נמצאו בחו"ל בעת ההתכתבות ביניהם-יואל אלחנן] הייתי יכול לברר ע"י זקני וגדולי ירושלים שכל דבריו אינם אמיתיים, אבל אנחנו פה ממרחק ואי אפשר להרחיק עדותו וכו'...". א"כ. בפירוש לא סומך האדמו"ר מסאטמאר על סיפור כזה או אחר מזקני ירושלים בשעה שלא ניתן לבררו ועיי"ש שמביא מספר "פאת השלחן" עם פי' בית רידב"ז כמה ראיות המכחישות בהחלט את דברי הרי"מ טיקושינסקי שסמך עליהם השואל לגבי דעת מרן המהרי"ל דיסקין ומרן הגר"ש סאלאנט אודות היתר המכירה [ועיי"ש שמוכח שאסרו מכל וכל ].
וא"כ גם בזה סרה תלונתך.
בברכה, יואל.
| שירות לאומי | גירוש גוש קטיף | פורום | יחס גדולי ישראל לציונות | ישוב ארץ ישראל | אודיו-וידאו | צור קשר | חינוך ילדים | ספר דת הציונות | |
|
|