ליואל כתבו עליכם ב"הצופה" של השבת...

ב"הצופה" האחרון פרסם העיתונאי שאול שיף מכתב שהגיע אליו מדת"לית שהתחרדה וגם אתם מוזכרים שם. "יש שכר לפעולתך"!! ישר כח והמשיכו בעבודת הקדש. וז"ל הכתבה:

ה. נ. היא בת להורים המזוהים בכל הליכותיהם עם הציבור החרד"לי. היא סיימה אולפנה יוקרתית ועם סיום לימודיה שירתה במסגרת השירות הלאומי.בשלב מסוים לאחר התלבטות ממושכת בחרה להשתלב בציבור החרדי. בעקבות מאמר שפירסמתי בטור זה, החלפנו אימיילים ובאחד מהם הסבירה לי מדוע החליטה לחצות את הקווים. מפאת אורכם של הדברים נאלצתי לקצרם אבל עיקרם מובא להלן.
.. *
בימי האולפנה עברתי תקופת בירור עמוקה וקשה. במשך הזמן התחלתי להבין ולהפנים שיציבות ומשמעות בחיי אוכל למצוא רק בעניינים תורניים. עם ההכרה הזאת יצאתי מהאולפנה בשאיפה להתרחק מחיי פשרנות, ולנסות להתקדם ככל יכולתי מבחינה תורנית.
במשך שנים רבות הרגשתי חיבור גדול לדרך שהתוו הרבנים הדתלי"ם, ואפשר לומר שגם הערכתי והערצתי אותם. במוסדות שבהם התחנכתי הדגישו תמיד את ההערצה לצה"ל, את ערכה הרם של המדינה, וכו'. אפשר לומר שהשיא של הכבוד שראיתי שהפגינו כלפי נציגי הצבא היה בכנס של "יום ירושלים". קיבלו את נציגי צה"ל בהתרגשות, במחיאות כפיים סוערות, בשירה, בריקודים, באימה ובכבוד גדול, עד שלא הצלחתי להחליט מי זכה לכבוד גדול יותר, האם הם או שמא הרבנים.
במסגרת לימודיי למדתי קורס בשם "אמונה והשתדלות, ע"פ "מכתב מאליהו". אפשר לומר שזהו אחד מהשיעורים ששינו את נקודת מבטי על המציאות והחיים. התחלתי בהדרגה להפנים שאין קשר ישיר בין ההשתדלות ובין התוצאה, כאשר הקב"ה הוא הפועל היחידי בעולם, ועלינו מוטל להשתדל רק כדי לתת מקום לניסיון, וכדו'. התחלתי להרגיש שלווה גדולה, ולהבין שכל פעולה קטנה בחיי תלויה ברצונו של הקב"ה בלבד, ולא ח"ו בשום גורם חיצוני אחר. הבנתי שהקב"ה נמצא הרבה יותר קרוב ממה שחשבתי והרגשתי לפני כן.
יחד עם ההכרה הזאת התקררה באופן טבעי גם הערצתי הילדותית לכוח ולצבא. בהדרגה התחלתי להפסיק לשמוע רדיו וחדשות, והתחלתי להפנים שריבונו של עולם הוא קריין ויוצר החדשות.במקביל לכך גם תמהתי מדוע בכל הפעולות הפוליטיות ומאבקי הציונות הדתית למען ההתיישבות וכדו' אני רואה התייחסות רבה להשתדלות גשמית כוחנית (כגון הסיסמא: "תנו לצה"ל לנצח"...), ואינני מבחינה בניסיון לראות את ידו של הקב"ה באירועים. אומנם היו תפילות המוניות בימים שלפני גירוש גוש קטיף, אך בהם ביקשנו למען האידיאלים הנכונים בעינינו, ולא ניסינו לבחון מה הקב"ה רוצה לומר לנו.
באותה תקופה הרגשתי תחושה קשה מאוד של "הסתר פנים". הערכתי מאוד את האנשים שהתיישבו במסירות נפש על אדמות הארץ. חשבתי שהם צדיקים, וראיתי בהם מודל לחיקוי. בעקבות הערכתי הגדולה למתיישבים אלו, היה לי קשה מאוד לראות כיצד כל העניינים שהם השקיעו בהם מאמץ כה רב קורסים ומתמוטטים. הרגשתי שהמתיישבים מוסרים את עצמם בכל כוחותיהם למען מטרה נעלה, ולמען "כבוד שמיים", ומקבלים כתגובה לכך "סטירת לחי". אומנם נכון שגם צדיקים גדולים חווים נסיונות קשים, אך היה לי מאוד קשה להבין כיצד ציבור שלם, ההולך בדרך הישרה, כושל ונופל פעם אחר פעם.
קשה מאוד לחיות בתחושה שח"ו אין דין ואין דיין. הרגשתי פחד גדול. אם חיים של מסירות נפש והליכה בדרך התורה מביאים בעקבותיהם כישלון מוחלט ונפילה, מה עוד אפשר להוסיף ולעשות כדי לשנות את המצב? (וזאת כמובן בהנחה שלא השתדלויות פוליטיות הם המפתח להצלחה, אלא עשיית רצון ה').
הרגשתי שגם הרבנים הדתלי"ם מתחילים לשדר תחושה של בלבול וחוסר אונים. ומכיוון שמהם הייתי שואבת כוחות נפשיים כדי להתמודד עם המצב, לא ידעתי על מה עוד נותר להישען.

הערבוב שבין קודש לחול

בדרך הדתלי"ת בכללותה הפריעו לי מס' עניינים מרכזיים, וביניהם החיבור הגדול שבדרך זו לענייני העוה"ז. הרגשתי שדרך זו מעודדת להגיע למשרות גבוהות, להשתלב בכל תחומי החיים, ולמצות את הנאות העולם. המעניין ביותר היה, שנראה היה שאפשר למצוא מקור לכל זה בתורה. ע"פ תפיסה זו, חשוב לממש את הכשרונות האישיים שבהם הקב"ה חנן כל אדם, ואת העיסוק האינטנסיבי בתורה מספיק להשאיר ליחידי סגולה. הפרוזדור נהפך להיות טרקלין, וההכנות לקראת העוה"ב- נדחקו הצידה.
בנוסף לכך הטריד אותי הערבוב שנעשה בין קודש לחול. לימוד התורה על טהרת הקודש הוחלף בלימוד ביקורתי ומחקרי, ופרופסורים באוניברסיטאות שימשו כגורם פרשני מוסמך בלימוד התורה. במוסדות האקדמיים (ה"דתיים") למדו גם ממקורות חיצוניים, המנוגדים לרוח התורה.
לפני כשנתיים המליצו לי להיכנס לאתר "אזמרך בלאמים", והזמנתי את הספר "דת הציונות", שפורסם באתר. אני יודעת שישנן טענות רבות על הספר ומנסים להציגו כקיצוני, שקרי וכדו', אבל בעיניי הוא דווקא מצא חן. גיליתי דברים שמעולם לא לימדו אותי עליהם. למדתי היסטוריה במבט מחודש.
נעניתי להצעת רב מהאירגון, והגעתי לשבת עם חברה. בשבת ביררנו עניינים שונים, ולאחר מכן התחלתי לגבש לעצמי השקפת עולם מסודרת על החיים. קראתי את "קובץ מאמרים" של רבי אלחנן וסרמן זצ"ל, ועוד סדרות שונות של ספרים המספרים על דמויותיהם של גדולי הדור הקודם: החפץ-חיים, החזו"א, הרב מבריסק, הרב שך, וכו'.כאשר קראתי את דבריהם, הרגשתי ישרות עצומה.
באותם ימים, כאשר ההתיישבות ספגה מכה קשה, ולא ידעתי למען אלו אידיאלים נותר עוד לחיות, הבנתי שמרוב ההתמסרות להתנחלויות "שכחנו" שתפקידנו בעולם הוא להשקיע את זמננו בלימוד התורה, ולא בשום ערך אידיאליסטי אחר, עד כמה שייראה חשוב ונכון. וברגע שמבינים שהתורה היא עיקר חיינו ומציאותנו בעוה"ז, ממילא כאשר ערכים אחרים קורסים, המצב נותר יציב ובטוח כפי שהיה לפני כן.
כאשר שיניתי את השקפתי, היה לי ברור שאינני מתכוונת ללכת מכאן והלאה בעיניים עצומות בעקבות החברה החרדית. האם היצה"ר איננו מנסה להפיל גם אותם בעניינים שונים? בוודאי שכן! ומהסיבה הזאת הבהרתי לעצמי שאני מחויבת ללכת בדרכם של גדולי התורה, ובשום פנים ואופן לא בעקבות כל דעה והתנהגות שאראה אצל יהודי החובש על ראשו כיפה שחורה.
באופן כללי זוהי ההשקפה שאותה אימצתי. עם כל זאת יכול להיות שניתן יהיה להצביע על יתרונות נקודתיים במידות ובהנהגות המצויות בקרב הציבור הדתל"י, אך עובדה זו איננה משנה את הבסיס שלו, שלפי עניות דעתי הוא מוטעה מיסודו.
אני לדוגמה אוהבת את הפשטות המצויה אצל הדתלי"ם וכדו', אך מבחינתי זוהי בשום פנים ואופן לא סיבה שבגללה אגדיר את עצמי כחלק מהם. וכפי שלהבדיל התבטאתי פעם: הבריטים מנומסים מאוד, והאם משום כך אצטרף ח"ו לדרכם? מה הקשר?

היחס לחיים בעוה"ז

עד כמה תפיסות שונות המקובלות בדרך הדתלי"ת מעוותות מיסודם, אפשר לראות כאשר בוחנים את יחסם לאנשים שאינם שומרי תו"מ אך תומכים ביישוב הארץ, זאת לעומת יחסם לאנשים דתיים שלא "השכילו" להבין עד כמה חשובה ההתיישבות בימינו.
לפני כשנתיים הזדעזעתי מאוד מדברים שהובאו בשם אחד מראשי הרבנים של הציבור הדתל"י. שאלו אותו אז אם אפשר להצביע בעד מפלגה חרדית מסוימת, ותשובתו הייתה חד משמעית: לא. ומדוע? הם לא התנגדו בתוקף לתוכנית ההתנתקות... ולאחר מכן שאלו: האם אפשר להצביע בעד מפלגה ימנית, שחלק מחבריה אינם שו"מ? כן. הופתעתי מאוד! גם אם לשיטתם החרדים מזניחים מצווה חשובה, מה היא מצווה חשובה אחת לעומת קיום מצוות רבות אחרות? האם עדיף לבחור מועמד חילוני שלפי שיטתם מקיים מצווה אחת בלבד?? ראה גם איזה כבוד הם נותנים למי שתומך בהתנחלויות בלי קשר למידת הקפדתו בקיום המצוות, זה לעומת סלידתם מאנשים המשתדלים למסור את חייהם למען התורה. האם אפשר לראות בפעולותיהם מחשבה על כבוד שמיים???
לעומת זאת, כאשר זוכים ללמוד מספרים חשובים וישרים, כגון: "מכתב מאליהו" וכדו', רואים שלמרבה ההפתעה, תיקוננו בעולם איננו להרבות כ"כ בהשתדלות כזו. לומדים על הערך העצום שבלימוד התורה, ומבינים שייתכן שכל ההשקעה האדירה בענייני ההתיישבות היא בעצם אחד משיטותיו של היצה"ר לבטל את האנשים מלימוד, כל זאת תחת מסווה של דאגה לכלל ותיקון המציאות. אפשר לדמיין איך הוא יושב וצוחק על תמימותנו.
לפי דעתי, השורש המהותי של ההבדל הוא היחס לחיים בעוה"ז, וכיצד אנו רואים את תכלית חיינו.
הרגשתי בציבור הדתל"י, שהתכלית היא להיאבק על העניינים העומדים על סדר היום, ולהיות חלק פעיל מהנעשה בארץ. וזה אומר להיות חלק מ"בניין הארץ", להשפיע על התרבות, הכלכלה, הפוליטיקה, וכן הלאה. מי שמסתגר בתוך העניינים הרוחניים, נתפס במידה מסוימת כבטלן.
ע"פ ההשקפה החרדית, תפיסת העולם שונה לגמרי. לימוד תורה והתקדמות תורנית היא התכלית הגמורה והמוחלטת (כל אחד ע"פ יכולותיו). אצל הדתלי"ם, העוה"ז מקבל חשיבות כ"כ גדולה, ממילא ברור ח"ו שכאשר פעולה גשמית הנוגעת לחיינו בהווה איננה יכולה להיות מיושמת במקביל לנאמר בתורה, יש להתאים ח"ו את התורה למציאות. התוצאה היא אירגונים פמיניסטיים ואחרים, לימוד תנ"ך בגובה העיניים, וכן הלאה.

ראה גם כאן באתר את המאמר....

נראה אתכם מפרסמים את התגובה שנכתבה

השבוע ה\בהצופה, אצל אותו כתב.

עונים שם גם על השטויות שאתם מפרסמים באתר הזה, למרות שבטח לא תפרסמו כלום על התגובה, כשאין מה לענות אז לפתע יש צנזורה...

מחכה לפרסום ומקווה שיבוא לפני שהעמוד הזה יעלם בנבכי הפורום.

בברכה,

המאוכזב מכם מאוד!

לעיתון הצפה יש אתר משלו..

לפרסם את דברי ההבל של הבחורים המסכנים מ"מרכז הרב".

אם ראית בדברים שלהם ולו השגה אחת על הנאמר כאן באתר אתה מוזמן להעלות אותה ואנו נתייחס ואז נראה באיזה צד נאמרים דברים חסרי בסיס וחסרי מקור מגובים בפליטות פסוקים תמהוניות של הרצי"ה קוק שתורת הרב קוק על לשונו, אהבת הרצל והערצתו עמוק עמוק בלבו, וחרב פיפיות כלפי גדולי התורה והדורות אשר לדעת מסולק דעת זה הינם "צדיקים שאינם מאמינים" עפ"ל.

הרב קוק צדק?? במה ??בדמיונות שאויר א"י יחזיר את האפיקורסים למוטב?? במה הוא צדק?? במה שדמיין וחלם כי משומדי הקק"ל ישמרו על ריבונות יהודית בא"י?? או אולי בזה שהרבנות הראשית (שתלמידי תלמידיו כעת נלחמים בה) תהיה הסנהדרין של המדינה שתקום?? גם אחרי גירוש גוש קטיף שכבר הראה שמלבד חלומות שוא והבל לא היה בדבריו של הראי"ה קוק בנושא התחיה קורטוב של צדק או ראית הנולד ממשיכים במרכז הרב לחלום על אתחלתא ולפטם את צאן מרעיתם ב"דעת תורה" התומכת בציונות המבוססת על ראיונות של רבנים ראשיים לעיתונות החילונית... (כי זה מה שיצחק דדון (שכינה את רבי משה בלוי זצ"ל "צורר היהודים" בשידור חי ברדיו) מסוגל למצוא אחרי עיון בידיעות אחרונות ובמעריב, בהארץ, ובהצפה ובהתעלמות מוחלטת מדעת כל גדולי ישראל (שלתלמידי מרכז הרב דאג הרצי"ה לשטוף את המח כי אינם כי אם קומץ רבנים הונגרים...).

עכ"פ אם מצאת שם השגה רצינית או כלשונך "עונים שם על השטויות שאתם מפרסמים באתר הזה" נשמח לשמוע ולתקן אם צריך, ואנו מקווים כי אם ההיפך הוא הנכון תהיה אתה ה"קריינא דאיגרתא" שידרוש משאול שיף לפרסם את הדברים בעיתונו.

נ.ב.

יצויין כי דבריה של נ' תחי' נערכו ע"י שאול שיף ולא הובאו בדיוק כפי שנמסרו לשאול שיף על ידה. נתון שגם אליו צריך להתייחס באשר לתגובת הבחורים ממרכז לכתבה.

מס' הערות, ותגובה מרגשת שקיבלתי

בס"ד

מס' הערות:

ייאמר לזכותו של שאול שיף שהוא לא כ"כ שינה או סילף את דבריי. הוא ערך בדבריי שינויים קטנים בלבד, כדי שלא ידעו את זהותי. אמנם הוא השמיט כשליש נוסף מדברים שהעברתי לו, חלקם בגלל האריכות ואני מניחה שחלק אחר בגלל התוכן...    

מלכתחילה הדברים לא הועברו לו במטרה שיפורסמו, אלא כתשובה לשאלתו מדוע החלטתי לשנות כיוון, ומדוע אני כ"כ מרוצה ושמחה בדרכי ה"חדשה". אני דווקא כתבתי לו שאינני רואה טעם בפרסום הדברים, משום שאינני מאמינה שיש לכלל הציבור הדתל"י יכולת ורצון לעשות בירור אמיתי בנוגע לדרכם והשקפתם.

הערה נוספת וחשובה מאוד:  כמובן שרק סיפרתי על חלק מהרגשות והמחשבות שליוו אותי בתקופה האחרונה, ולא התיימרתי ח"ו להציג את ההשקפה החרדית. בוודאי שאי אפשר להתייחס לכ"כ הרבה עניינים במסגרת כזאת מצומצמת, וגם אין לי את הידע המספיק בשביל להציג את הדברים בשלמותם. לכן יש את האתר הזה, שממנו למדתי הרבה מאוד מהי השקפה אמיתית וישרה  (או כהגדרת המגיבים:  מהי "השקפת אמת" ו"תורת אמת"...).

רציתי גם לספר שקיבלתי הרבה מאוד מספריו של הרבי מסאטמר זצ"ל, אך ידעתי שהם ישמחו להיטפל אל הדברים ולדחותם בטענה שהם קיצוניים.

קיבלתי מס' תגובות מרגשות (רוב התגובות בכלל לא הועברו לידיי), ועל המרגשת ביותר, רציתי לספר לכם:

ראש ישיבת הסדר באחת ההתנחלויות, ביקש לדבר איתי ולחזק אותי בדרכי!  (לא הרב טל!)  ואכן דיברנו כשלושת רבעי שעה, כאשר הוא תמך בהחלטתי, התעניין בכל השלבים שעברתי, ואמר שאני צודקת. דבריו מאוד שמחו והפתיעו אותי. לתגובה כזאת בכלל לא ציפיתי!  הוא אמר שאם אצטרך עזרה בעתיד, אוכל לפנות אליו...  וחשבתי שבכך הסתיים העניין.

ביום שישי האחרון הוא התקשר אליי פעם נוספת, ושאל אם ראיתי את התגובה שהתפרסמה בעקבות דבריי. עניתי שכן, והוא אמר לי שלא אתרגש...  והמשיך לחזק אותי!  ממש לא יאומן!    הוא אמר ש"הם" אומרים אותו דבר כבר ארבעים שנה, ואכן בפירוש רואים כיצד דרך זו מתנהלת  ע"פ "הטבע". כאשר אמרתי לו שאני מרגישה שהצעירים מתווים את הדרך הדתלי"ת, הוא הסכים לדבריי, והוסיף שהדרך הדתלי"ת אמנם נכונה, אך מתאימה לבני תשעים ומעלה...  כאשר הבנתי שכוונתו היתה כפי דברי ה"מסילת ישרים" בנוגע לצדיקים, אשר בעקבות פרישתם מענייני העוה"ז- מסוגלים להעלות אותם לדרגות גבוהות, ולא לרדת ולהיסחף בעקבותיהם...  

ובנוסף לכך הוא אמר שהדתלי"ם לא יודעים מה זה לחיות ע"פ ה"מסילת ישרים", וכל היכרותם עם החרדים היא חיצונית, אע"פ שהם משוכנעים שהם מכירים אותם היטב.  הוא אמר שהוא איננו אוהב שמכנים את הדרך החרדית בשם זה, וצריך לעשות חלו

תגובה חלקית על דבריהם של "בוגרי מרכז הרב

בס"ד

תגובה חלקית על דבריהם של "בוגרי מרכז הרב",  שהגיבו על דבריי:

טענו מדוע התייחסתי לחברה הדתלי"ת ולא לגדולי התורה שבה, כאשר בעת שבחנתי את הדרך החרדית- התייחסותי היתה הפוכה- ושם ציינתי שאהיה מחוייבת רק לדרכם של גדולי התורה, ולא לכל קלקול חברתי:           בוודאי שמלבד בחינת ההשקפה הישרה- חשוב גם לבחון עד כמה ישרותה מתבטאת בקרב החברה, כי אם ההשקפה טובה רק בתיאוריה- זו בעיה חמורה. כוונתי היתה שאני שמחה כמובן להשתייך לכלל החברה החרדית ואני רואה בה מעלות רבות- אלא שגם אם אראה קלקול אישי נקודתי, אתלה אותו בניסיונות אישיים ולא אמהר לפסול את כל הדרך בעקבות כך.    ולעומת זאת- לא הרגשתי חיבור לדרך הדתלי"ת- שהותוותה כמובן ע"י הרבנים שלהם, וזהו מקור העיוות.   וגם כאשר כתבתי שאני אוהבת את הפשטות הדתלי"ת- התייחסתי כמובן לקבוצה מסויימת מאוד שיש בה את המעלה הזו, וכנגד זאת אצל רבים מביניהם היא חסרה.

- חז"ל הורו לנו בפירוש שדרך התורה  היא להעניש באופן של "מידה כנגד מידה". כל אדם פרטי מחוייב לבחון מה יכולים להיות הגורמים לייסוריו- על מנת שיוכל לתקנם, וק"ו שחובה זו מוטלת גם על ציבור גדול. יש הבדל בין בחינת ייסורי הצדיקים ובין בחינת ייסורי הציבור: את ייסורי הצדיקים אפשר לתלות בעובדה שהקב"ה מדקדק איתם כחוט השערה, ושומר את שכרם לעוה"ב, מה שלא נכון בנוגע לציבור- שלהם הקב"ה משלם כגמולם עוד בעוה"ז.

- טענו מדוע החרדים השמיטו התבטאויות שונות, המלמדות על הערכה לראי"ה וכו',     וכנגד זאת אני רוצה להעיר: עד שהם מוחים על ההשמטות האלו, אני רוצה למחות ולשאול מדוע הם וחבריהם העלימו ממני את גדולי התורה של הדורות האחרונים, רק משום שתורתם לא התאימה לדרך "התורה הגואלת"....?  אם ע"פ דעתם אפשר ללמוד על מידת גדלותו של רב, ע"פ מידת ההערכה של הרב אויערבאך זצ"ל אליו- מדוע לא לימדו אותי על הרב שך זצ"ל, שעליו אמר הרב אויערבאך זצ"ל שהוא אחד מל"ו צדיקים??

- הם חזרו וטענו שהמצב ב"מרכז" שונה, ושם אפשר לראות מהי השקפה ישרה:   חוץ מבחינת העיוותים בהשקפה המקובלת שם, על סמך מה הם קובעים שהם היחידים המייצגים את הדרך הדתלי"ת האמיתית?  הרי מדובר בישיבה בודדת, וכנגדה יש עוד כ"כ הרבה ישיבות בעלי כיוון שונה?  האם דרכם היא דרך המתאימה ליחידי סגולה?

טענו שאיננו יכולים להחליט בעבור הקב"ה באיזה דרך להביא את הגאולה, אלא שהם אינם שמים לב שזה בדיוק מה שהם עושים: מחליטים שהמצב כיום הוא גאולה, ואינם מבינים איך משום מה  רבים כ"כ אינם מבחינים בכך.