שליחת תגובה להודעה בפורום

בתגובה ל: שלום מסתפקת... יצא לי לקרוא בסקרנות רבה את התכתובת שהתנהלה באמצעות מתקרבת באתר כיפה. בגלל שתגובה מצד יואל אלחנן בוששה לבוא, הגעתי לפה וראיתי שהיא טרם פרסמה את תגובת הרב דוד בן מאיר בנושא. אז הרי כאן לפניכם דברי הרב:



והנה תשובתי המפורטת לפי סדר דבריו, אות אות.

א. אמנם נכון שהמאמר רוצה לפסול, גם בדיעבד, את מי שאין בו יראת שמים מלהיות מלך, אך המאמר לא הביא ראיות לכך.

ב. הקריטריון של מלכות ישראל היא בדיוק זאת: השלטון של עם ישראל על ארצו, ארץ ישראל. לא נאמר שאם המלך אינו צדיק, או אפילו אם הוא רשע, שאין זה מלכות ישראל. (זו שוב הנחה של בעל המאמר ללא הבאת ראיות).

והנה כתב הרמב"ם בהלכות חנוכה (פרק ג´ הלכה א´): "בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל, וכו´, עד שריחם עליהם א-לקי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני". הרי אומר הרמב"ם שחזרה מלכות לישראל, למרות שאלו היו כהנים ולא המלכים הראויים מבית דוד. ואומר הרמב"ם חזרה המלכות כמאתיים שנה, שתקופה זו כוללת גם כמה וכמה מלכים שהיו רשעים, כמו ינאי המלך, ואחר כך הורדוס המלך. ואף על פי כן הרמב"ם קורא להם מלכות ישראל, והם סיבה לשמוח בחנוכה!

ובספר מלכים א פרק טז מסופר על עמרי שהיה שר צבא והוא נעשה מלך – ולא מפני שנביא מינה אותו, אלא מפני "ויֶּחֱזַק הָעָם אֲשֶׁר אַחֲרֵי עָמְרִי אֶת הָעָם אֲשֶׁר אַחֲרֵי תִּבְנִי בֶן גִּינַת וַיָּמָת תִּבְנִי וַיִּמְלֹךְ עָמְרִי". זאת אומרת: הוא נעשה מלך מפני שתמכו בו רוב ישראל. וכתוב על עמרי: "וַיַּעֲשֶׂה עָמְרִי הָרַע בְּעֵינֵי ד´ וַיָּרַע מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו", זאת אומרת שהוא היה רחוק מלהיות ירא שמים. ואעפ"כ עליו אומרת הגמרא במסכת סנהדרין (דף קב/ב): "אמר רבי יוחנן מפני מה זכה עמרי למלכות מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל". הרי שזכה למלכות, הוא ובניו ובני בניו, למרות שהיה רשע. ולמה זכה? מפני שבנה עיר אחת בארץ ישראל, את עיר הבירה החדשה – שומרון. אם כן רואים שגם מי שאין בו יראת שמים מי יודע מה, גם רשע, יכול להיות מלך, ויש לו זכויות בשמים גם אם הן אינן נראות זכויות למישהו אחר.

ובתלמוד ירושלמי מסכת הוריות (פרק אחרון הלכה ב): "מלך ישראל ומלך יהודה שניהן שוין לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה ומה טעמא ומלך ישראל ומלך יהודה וגו´ בגורן כבגורן (הכוונה לספר מלכים א´ פרק כב, ושם ישבו יהושפט מלך יהודה ואחאב בן עמרי מלך ישראל, והרי אחאב היה מלך רשע, ובכל זאת אומרת הגמרא שהיו שני המלכים שווים, שאם אם מהם יחטא בשוגג וירצה להביא קרבן חטאת כי התחייב קרבן חטאת, כל אחד מהם מביא קרבן של מלך ולא של הדיוט! הרי שמלך ישראל יש לו דין מלך גם אם הוא רשע!) אמר רבי יוסי בי רבי בון ובלחוד עד דיהוא בן נמשי ומה טעם בני רביעים ישבו לך על כסא ישראל מיכן ואילך בליסטייא היו נוטלין אותה". ובלבד שיהיה מלך על דעת ישראל, ולא שנטל את המלוכה בכח הזרוע. אבל העובדה שהמלך הוא רשע אינו משנה את הדין של היותו מלך, ובתנאי שהוא מקובל על ישראל.

ג. קודם הערה כללית: אין כאן שאלה בכלל. הרמב"ם לא כתב שגם בדיעבד רשע פסול להיות מלך ואין לו דין מלך. בעל המאמר לא הוכיח שמלך רשע אין לו דין מלך בדיעבד, לכן ברור שלא התעלמו כל הראשונים וכל האחרונים מן העובדה שהיו מלכים רשעים בישראל, ובכל זאת היו מלכים. כל מה שהם כתבו הוא שאסור לכתחילה למנות אדם כזה. יואל בטעותו חושב שהם אומרים שגם בדיעבד הם פוסלים רשע מלהיות מלך ואין לו דין מלך, ולכן הוא כותב בטעות: וכי התעלמו וכו´.
התשובה הברורה היא כי לא התעלמו. אלא כתבו לכתחילה. ויש אין ספור ראיות בתנ"ך ובחז"ל שהתיחסו לאותם מלכים שדין מלך, למרות שהיו בלתי ראויים ואף רשעים.
ביחס לדברי ההפלאה: כאן הלך יואל בדרכו הרגילה לצטט באופן חלקי בצורה שמסלפת את הכוונה.

המשנה במסכת סוטה מדברת על מצות הקהל, שהמלך קורא בתורה בפני העם. הדוגמה החיה היחידה של מלך שקיים מצוה זו שמוזכרת במשנה היא מאגריפס המלך (ודרך אגב, גם מעניין לשים לב שבכל פעם שהוא מוזכר התלמוד תמיד קורא לו אגריפס המלך, ולא סתם אגריפס!)! וכך מסופר שם (מסכת סוטה דף מא/א): "והמלך עומד ומקבל וקורא יושב אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים". כמובן לפי יואל מה יש לשבחו, הרי הוא אינו מלך! ומה יש להביא סיפור ממנו, הרי בכלל אינו מלך ואיך העיז לעמוד במקום מלך למצות הקהל? ומי הוא אגריפס המלך? אומר רש"י שם: "מלך ישראל היה מזרעו של הורדוס והוא שנחרב בהמ"ק בימיו".

ובהמשך שואלת הגמרא, איך שבחוהו חכמים, הרי "מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך?" ומתרצת הגמרא ש"מצוה שאני", לצורך מצוה מותר למלך למחול על כבודו. והרי אם אגריפס לא היה לו דין מלך מה בכלל הגמרא שואלת?? אלא ברור שהיה לו דין מלך למרות שלא היה ראוי להיות מלך.

וכן במסכת כתובות (דף יז ע"א) הגמרא מביאה סיפור מאגריפס המלך: "תנו רבנן מעבירין את המת מלפני כלה וזה וזה מלפני מלך ישראל אמרו עליו על אגריפס המלך שעבר מלפני כלה ושבחוהו חכמים שבחוהו מכלל דשפיר עבד והא א"ר אשי אפילו למ"ד נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול דאמר מר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך פרשת דרכים הואי". ולא אמרה הגמרא שאינו מלך!!

אמנם שם כתבו התוספות: "אע"ג שלא היה מלך גמור, וכו´, מכל מקום היו נוהגים בו כבוד כמלך גמור". ובאופן פשוט התוספות מתכוונים שהיה לו דין מלך, אך לא דין מלך גמור, ולכן אולי היה מותר לו למחול על כבודו? ועל זה כתבו תוספות שבכל זאת היו נוהגים בו כבוד כמלך גמור.

על זה כותב בעל ההפלאה: "כוונתם מהא דקאמר שם בסוטה שנתחייבו כלייה משום שחנפו לו. לכאורה אין מזה ראיה אלא שלא למנותו לכתחילה. וצ"ל דהתוס´ לשיטתייהו שכתבו שם דמדאורייתא היה אסור למנותו דלענין מלך בעינן שיהיה אביו מישראל מדאורייתא מדשנה עליו הכתוב מקרב אחיך והוא ממילא בכלל לאו דלא תוכל לתת עליך איש נכרי וכיון דקי"ל כרבא דאמר בריש תמורה דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני א"כ אין לו דין מלך. ויש קצת ראיה לדבר מריש ב"ב דף ד´ גבי הורדוס אמר ליה האי לאו מלך הוא אמר ליה ולהוי עשיר בעלמא משמע שהסכים בבא בן בוטא שאין לו דין מלך. ונראה דאביי נמי מודה בזה דאף דס"ל אי עביד מהני מ"מ לענין אימתו עליך מודה כיון דעשה דשום תשים עליך שיהיה אימתו עליך לא כתיב אלא גבי אחיך."

עד כאן הביא יואל. אבל בעל ההפלאה ממשיך עוד קצת: "מיהו תירוצם דחוק דנהי שנהגו בו כבוד מ"מ לא שייך בזה דין מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול דזה דוקא במלך גמור. ולפירש"י שם דמדאורייתא לא בעינן אביו מישראל אתי שפיר טפי וק"ל". הרי שבעל ההפלאה דוחה את דברי התוספות, כי קשים הם בפשט הגמרא גם בכתובות וגם בסוטה, כי באופן פשוט הגמרא מתיחסת לאגריפס כמלך לגמרי, ואין משהן ביניים, קצת מלך וקצת לא.
אלא ברור שאע"פ שלא היה ראוי שהוא ימלוך, אך כיון שמלך היה לו דין מלך. ועוד יש להבין דברי תוספות, על פי דברי האברבנאל בהקדמתו לספר שופטים, כאשר כתב על הצדדים השווים והצדדים השונים שבין מלך ושופט. ששופט, שיש לו יכולת להוציא את עם ישראל למלחמה, וכל המורד בו חייב מיתה, ובכל זאת אינו מלך גמור ולא נוהגים בו בכל דיני מלך. ונראה לי שזאת הכוונה בדברי התוספות: אמנם אגריפס המלך לא היה ראוי להיות מלך, ולא היה מלך גמור כדיני מלך ממש, אבל כיון שמלך בפועל נהגו בו דין מלך, וכמו שנהגו לשופט.

ובימינו שיש בפועל שלטון שמוציא למלחמה, מכן על ישראל היושבים בארץ ישראל, הרי יש להם דין אישי של שופט, ודין כללי של מלכות.

ובקשר לדברי הנצי"ב ודברי הרמב"ן על הפסוק "לא תוכל לתת עליך איש נכרי" – לא הבנתי מה הקשר לעניננו. וכי ראשי הממשלה במדינת ישראל נכרים הם? לא תוכל לתת עליך איש נכרי הכוונה כפשוטו שאי אפשר למנות אדם שאינו מישראל. אבל אין זה אומר שאי אפשר שאדם מישראל, שהוא רשע, לא יהיה לו דין מלך, אם מינוהו ישראל עליהם, וכמו עמרי.

ומה שכתב על אנשי בית ראשון ומדרגתם ודברי המהר"ל בנצח ישראל וכו´, כל זה אינו נוגע לענין השאלה האם אדם שאין בו יראת שמים שנתמנה להיות מנהיג ישראל יש לו דין מנהיג או מלך, או לא.

ומה שכתב על הפסוק "איש נכרי" ודברי הרמב"ן, הרי כבר כתבתי שאיש נכרי הוא כפשוטו, גוי שלא מעם ישראל.וכן כתב הרמב"ן בחידושיו על מסכת (יבמות דף מה/ב): "ואמר רחמנא לא תוכל לתת עליך איש נכרי לגמרי אשר לא אחיך הוא וכיון דאמו מישראל אחיך הוא". זה הפשט במשנה במסכת סוטה, כך הסבירו הראשונים, ואין חולק. לכן דברי הרמב"ן אינם נוגעים לשאלה של איש רשע שנהיה מלך. לא הביא המאמר הנ"ל ראיה שאיש כזה פסול בדיעבד – לא מדברי הרמב"ן ולא מדברי הרמב"ם. ואדרבה. הבאתי כמה דוגמאות ברורות שגם רשע שנתמנה מלך על ישראל – אם מקובל