שליחת תגובה להודעה בפורום

כמובן שיש הרבה מקורות בזה, אבל באופן כללי כך הם הדברים כפי שנתבארו בספרי מרן מסאטמאר ז"ל.
א) מצות הוכח תוכיח הוא מצות עשה דאורייתא ומחייבת כל איש מישראל שכאשר רואה את חבירו עובר עבירה מחוייב להוכיחו.
ב)הפטור של כשם שמצוה לומר דבר הנשמע וכו' זה רק כשהוכיחו וראה שאין מקבל מוסר.
ג) לימוד סנגוריא על עם ישראל זהו ענין חשוב מאוד, וכל הצדיקים (ובפרט היה זה ענין גדול אצל תלמידי הבעש"ט) הרבו לעשות כן בינם לבין קונם, או אפילו ברבים על 'כלליות ישראל' בשום פעם לא אירע לצדיק שראה יהודים עוברים עבירה וטיפח להם על השכם.
ד) מצות לימוד זכות כיצד? הרואה את חבירו אוכל חזיר אין הלימוד זכות בזה לומר שאדרבה רשאי וחייב לאכול חזיר, רק החזיר באיסורו עומד, ועם כל זה מלמדין עליו זכות דמסתמא אין פלוני יודע שזה חזיר, או שמא הוא חולה שיש בו סכנה וכדו'.
ה) מצות לימוד זכות לא נאמרה על רשעים מפורסמים, ומכל שכן על מינים ואפקורסים מסיתים ומדיחים.
ו) תפלה על רשעים שיחזרו בתשובה (יתמו חטאים ולא חוטאים)נאמרה רק על רשעים בשאר מצות התורה אבל על מינים ואפקורסים מתפללים עליהם שלש פעמים בכל יום 'והמינים כרגע יאבדו'.
ט) לשבח רשעים בפני אחרים הוא ענין חמור מאוד וזה נקרא 'חנופה לרשעים' ועלה כתב רבינו יונה שהוא מכלה מנפש ועד בשר