פשוט מאד
כאשר התגייסתי הייתי חרדי-לאומי בהשקפה. חשבתי שיש מצוה בעצם השירות בצה"ל ובחרתי להתגייס במהלך השירות נחשפתי לדברים שלא ידעתי עליהם (בישיבה, למרות שהיתה חרדית לכל דבר וענין ואפילו ליטאית (כן, תתפלא, למדתי בישיבה ליטאית חרף היותי בעל תשובה)) לא דיברו על נושאי השקפה כי לא היה כל צורך ולכן חשבתי שכנראה אם מתגייסים אין בזה שום פגם ואפילו מצוה כנ"ל.
לכן לוּ זכיתי, הייתי נחשף לחומר טרם גיוסי והייתי חוסך מעצמי את הנוכחות בצבא (למרות שעצם השהות חשפה אותי לחילונים ורבים ביניהם זכיתי לקרב ליהדות וב"ה אחדים מהם -כן ירבו- לומדים בישיבה בקרית ספר). חוץ מזה, הבדיחה הזאת "להישמר מדברים אסורים" לא רלוונטית כי במקום ששרתתי (חיל האויר וחובה לפרסם זה) מה שרואים ושומעים במהלך היום, יכול רק אדם עיוור מלידה להישמר מהם (כי החוצפה והפריצות חוגגת ואכמ"ל וד"ל ולולי ה' שהיה לנו...) ומי שמכיר את חילות היבשה ואת האויר יודע על ההבדל הגדול שיש ביניהם לחייל הדתי, כי בחיל האויר זה מגיע עד לרמה של איסורי תורה ממש בכל תחום. וכבר אמר הר' חזן שהצבא עובר על שלושת העבירות החמורות גילוי עריות שפיכות דמים ועבו"ז וכאשר כתבתי "גילוי עריות" לא התכוונתי ל"אביזרייהו דגילוי עריות" ולולי ה' שהיה לנו...
כתבתי זאת בכאב גדול ולאחר הדברים הנ"ל תבין אולי במעט מדוע כתבתי "עוונותי הרבים" אם 'זכיתי' להיקלע למציאות כזו [ונכון, הכל מסובב ע"י נורא עלילה על בני אדם שזכיתי להציל כפשוטו יהודים מסכנים ובורים אבל עצם העובדה שהייתי שם אינה טובה בלשון המעטה ויהי רצון שזה יכפר לי קצת על דעות העקומות בעבר...]