חברים מקשיבים והרב שך זצ"ל

עושה אחד יותר או את כל הדברים הבאים (לאו דוקא בסדר הזה): עוזב את הישיבה הציונית, עובר לכיפה שחורה, לובש חליפה(לפחות בשבת), חובש כובע(חלק רק אחרי החתונה), לא רוקד עם דגלים של המדינה בחתונות, אם אינו נשוי עדיין לא מתכונן להיות מתנחל חבקו"קניק,  לא שם דגלים ביום העצמאות/בסוכה/בחדר, לא מסתכל בעינים מעריצות על אנשים עם עבר צבאי מפואר (על כל המשתמע מזה) לא אומר הלל בה' באייר ולא בכח', שם דפים/ספרים של ציונים המתחזים לרבנים בגניזה, לא לוקח עלונים של פרשת שבוע של דתיים לאומיים, לא חי באשליות ודברים כמו ההתנתקות לא גורמת לו לשום קריסה אמונית, מקפיד יותר על ההלכה ונדהם עד כמה בחברה הקודמת בה חי הקלו בסעיפים מפורשים בשו"ע (הרבה מזה שמים לב רק אחרי שעוזבים את הדרך הדתית לאומית כל אחד לפי מצבו), מבין שכמה שהוא למד הוא עדיין לא הבין נכון ומתחזק יותר בלימוד.

ו...כן! לעיתים גם הציצית, תפילין, תפילה, שמירת שבת, שמירת כשרות שלו היא אחרת וגם בזה אפשר להתחזק... כל חד לפום דרגא דיליה

תודה על העצות הרבות, צלפחד!

את חלק מהדברים שהזכרת עשיתי. מעניין באמת איך כשמתנתקים מהדרך הדת"לים רואים את הדברים באור אחר לגמרי (בני עקיבא , למשל).

בס"ד

למעשה משאלתך ניתן להבין שאתה אינך יודע את התשובה לשאלה: מה ההבדל בין חרדי לדתי לאומי באופן מעשי?

אני אכתוב את ההבדלים הבולטים לפי דעתי:

ההבדל המהותי ביותר הוא, שלפי החרדים התורה היא היא החיים. כלומר, כל מעשה שהאדם עושה חייב לנבוע מן התורה הקדושה. אם היית דתי-לאומי אינני צריך לספר לך ששם העניינים עובדים להיפך.בציבור הדתי לאומי יש כ"כ הרבה אידיאלים שמה לעשות התורה פשוט מקבלת משקל קטן יותר בשיקול הכללי. 

השינוי בפועל שאתה עושה הוא פשוט לעבור לחיות בחברת אנשים שגם רק התורה מעניינת אותם וכך גם התורה תהיה בראש מעיינך.

עוד מספר דברים שנובעים מהיותך דתי לאומי:

1.שולח את בתך ל"שירות לאומי"(הרוב המוחלט עושה כן ודינו כאמור "יהרג ובל יעבור").

2.שולח את בנך לצבא(לא הבחירה המדוייקת ביותר בהתאם לעובדה שראשי הישיבות ממליצים לרוב הבחורים להמשיך ללמוד).

3.עונה "אמן" לבטלה בהלל ביום העצמאות(לפי מספר דעות) וביום ירושלים.

4.עונה "אמן" בתפילה לשלום המדינה(מסכים עם הנאמר).

5. עובר על ציווי התורה בפרשת ואתחנן "לא תוסיפו על הדבר אשר אני מצווה אתכם ולא תגרעו ממנו" דהכחשת שלימות התורה חמורה מהכחשת יחידותה!

6. שולח את בנך לישיבה תיכונית(ע"פ רוב,שוב בחירה לא מדוייקת-עדיף ללמוד בישיבה קטנה).

7.מקשיב לרבנים עם דעת תורה צלולה ולא לרבנים שיראת שמים מהם והלאה.

ועוד ועוד ועוד....

 חשוב מאוד לציין שאפילו אם היה הבדל אחד הגורם לאיסור היה אסור לעבור עליו כמובן! וכמו שכותב הרמב"ם שמי שמומר במצווה אחת בתורה כאילו כופר בכולה. 

מקווה שעזרתי... 

תגובתי הקודמת לא נקלטה משום מה ואני חוזר עליה לאור חשיבותה.

לרוב הציבור הדתי-לאומי יש המון מה לשפר בשמירת ההלכה, וגם זה בלשון המעטה. והדבר בולט במיוחד בנושאי צניעות. ראה כאן באתר את המאמר "כזה דתי, כאילו". מסתבר שלא לציבור זה התכוונת כי התשובה מובנת מאליה. בטח התכוונת לציבור הנקרא חרד"ל (תופעת ה"הקצנה", תלמידי מרכז וכו') - ציבור דתי-לאומי שמדקדק מאד בהלכה ובדברים מסויימים מחמיר לא פחות ואף יותר מהחרדים. לכאורה אם כל ההבדל בינו לבין החרדים הוא בהשקפה, אז במה יבטא החרד"לי המתחרד את השינוי בפועל?

ואינך מצפה לתשובה בסגנון "אי אמירת הלל/אי הנפת דגל/אמירת תחנון" וכדומה הנוגע ליום או יומיים בשנה, שאלתך נוגעת לחיי היום-יום.

ובכן גם לציבור זה יש הרבה מה להתקדם. ישנן הלכות מעשיות כמו שמירת שמיטה - אי הזדקקות להיתר המכירה, ובכלל ההבחנה על איזה הכשר סומכים, שירות לאומי, ועוד. אבל השינוי הוא הרבה יותר מהותי. בכל מהלך החיים היום-יומי ניכרת השפעת החשיבה החילונית ודפוסי ההתנהגות שלה אפילו אצל החרד"לים המחמירים ביותר. ואי אפשר לפורטם כי רבים ודקים המה, אך אקח לדוגמה את תחום הצניעות. יהודים יקרים אלו מקפידים מאד על "שמירת נגיעה", כמו שקוראים לזה. אבל מה עם ההיבטים האחרים של שמירת מרחק בין המינים בדיבור ובאוירה? וד"ל. ובאמת מניין יידעו את ההנהגה הראויה, האסור והמותר, אם לא הודרכו לכך ולא ראו דוגמה אישית?

העצה היעוצה היא "עשה לך רב" מצא את האישיות המתאימה לשאלות ולליבון בעת הצורך. כמו כן "קנה לך חבר" להיות חלק מציבור חרדי בני תורה. ללמוד איתו (בחברותא או בשיעורים וכו') להתפלל באותו בית-כנסת. בדרך זו אפשר לספוג אינספור דרכי הנהגה למעשה.

הכותב עבר את המסלול הנ"ל בעצמו וממליץ עליו בחום.

תודה על התגובה היפה, אבי. אני מאחל לך הצלחה בהמשך דרכך. אשמח לשמוע עוד עצות בעניין, ממך ומאחרים.

תודה על התגובה המעניינת, פלונית מתחזקת.

מעניין איך הנקודות שציינת קשורות לתכנים של האתר הזה, זאת אומרת, איך השינוי ההשקפתי בין הדתיים-לאומיים בין החרדים קשור לרגישות לצניעות, אהבת תורה, מסירות נפש למען תורה וכד', ואיך מגיעים לזה.

במילים אחרות, האם הידיעה שהרצל היה כופר ולא חזר בתשובה, האם ההבנה שהשקפותיו של הרב קוק סותרות דעת תורה, והאם ההכרה שמצוות יישוב א"י אינה דוחה פיקוח נפש - האם כל אלה באמת מחברים אותי יותר לריבונו של עולם?

אשמח לשמוע עוד רעיונות ליישום בפועל של הרעיונות וההשקפות שמופיעות באתר הזה.

אם רק היית יודע...בתור אחת שחוותה הכל (גם מציבור זה וגם מציבור זה) אני ארצה לומר כמה מילים:

נחשפתי לבנות שהן מהאולפנות ה"אליטיסטיות" ביותר(ז"א הכי תורניות...)והן בנות מסמינרים לבעלות תשובה ומתחזקות.

וחשוב להדגיש-אין מה להשוות! ודווקא מהצד של הבנות אני אציין זאת-כי אולי מהצד הגברי זה פחות בולט. ברגישות לצניעות, באהבת תורה, במסירות נפש למען תורה...זה בולט בעיקר אצל הבנות החרדיות! (כמובן שאסור להכליל אבל אני מתכוונת לרוב המקרים)

איפה תמצא אצל הסקטור שאתה ציינת ערכים כאלה ובצורה כזו? ההבדל הוא ביידישקייט,בנק' הפנימית,בחיבור שלנו לרבש"ע.

באולפנה שאני הייתי בה-אף פעם לא דיברו איתי על קשר חי עם הקב"ה,עם מי שאמר והיה העולם-לא דיברו על חשיבות של מצווה, גדלות של גדולי דורות הקודמים,שאני יכולה לבנות עולמות...

וזה מה שחסר!

שיהיה לך הרבה ב"הצלחה.מקווה שתמצא את האמת!

התורה היא האידיאל היחיד בשביל עמ"י.לכן מובן יהיה אם יעשו ה-כ-ל למענה.ונובע מכך:

איך מחנכים את הבנות בבית יעקב? מחנכים אותם להשקפה של בית של תורה,של נאמנות לבעל שלומד תורה (לא תורה ועוד דברים) מחנכים שתורה זה הדבר הכי חשוב (ולכן גם כדאי למסור את הנפש) ניתן לקרוא סיפורים בנושא (יש את סדרת הספרים "פרקי מחשבה" לר' טאובר שמדברים ממש על זה) בשביל שלימות של עמ"י צריך גם רגישות והקפדה במצוות ובצניעות. אם תלמד קצת בנושא, תראה שזה הלב של העם היהודי. הצניעות,לדוגמא.(ואין הכוונה רק לצניעות בלבוש כפי שמקובל לחשוב אלא צניעות בכל רבדי החיים, בפשטות החיים, בהנהגה-לא להתבלט, ובעדינות:הדיבור והמעשה)

הסקטור שציינת-לא עסוק כל כולו בתורה.יש עוד דברים: מדינת ישראל, ממשלה, צבא, ש"ל ועוד. מובן שכשיש השקפות סותרות דעת תורה (רבנים שונים), השתייכות והכרה שאנשים שעשו דברים בניגוד לדעת תורה הם מנהיגיך(הרצל ודומיהם)-לא תיתכן דעת תורה אמיתית וצרופה. התורה לא סובלת שיתופים, מידות רעות, ואפילו לא מתקיימת במי שליבו אטום ולא טהור (מפני זכותה ונקיותה).גם ארץ הקודש מקיאה את מי שלא מקיים בה רצון ה' ...

מקווה שהובנתי כראוי-ואם לא אתה מוזמן לשאול בשנית.

במהלך הדורות נקרעו חלקים מעם ישראל ואבדו לנצח. הצדוקים, השבתאים, המשכילים ורבים כמותם. ברבים מן המקרים הקלקול התחיל בהשקפה ורק יותר מאוחר קיבל ביטוי מעשי.

אותו האיש מנצרת היה תלמיד חכם שומר תומ"צ וגם תלמידיו בדור הראשון שאחריו. רק בדורות מאוחרים יותר הם יצאו רשמית מעם ישראל. ידוע שמשה מנדלסון שר"י היה מדקדק במצוות! וכמוהו חבריו בדור הראשון של ההשכלה. דווקא משום כך היה כוח ההרס שלו כ"כ גדול.

החורבן הנורא שחוללה השבתאות התחילה ב"חיזוק רוחני": הנה הנה משיח בא ויש להזדרז לחזור בתשובה. (רק בשלב מאוחר יותר התהפכה המגמה ונוצרה מגמה אצל השבתאים שיש להרבות בחטא כדי לקרב הגאולה, אך בהתחלה זה לא היה כך). הדברים הגיעו לידי כך שכאשר יצאו גדולי הדור נגדו היו שטענו נגדם הרי המון העם מתעוררים לתשובה בעקבות הש"ץ אז למה למנוע זאת מהם? והסוף ידוע.

אז מה הקשר בין השקפה לקיום מצוות מעשי ואיך זה עובד? מה זה משנה, זו המציאות. השינוי ההשקפתי אחראי על רגישות לצניעות, אהבת תורה וכו' - אלו העובדות בשטח. עם המציאות לא מתווכחים.

מי שחושב שהרצל לא היה כופר ו/או חזר בתשובה אפילו אם ילמד תורה וידקדק במצוות הרי הוא מעמיד בסכנה את עתידו הרוחני שלו ושל זרעו אחריו עד סוף כל הדורות! אחרי שהנסיון הוכיח שהקלקולים הגדולים התחילו תמיד מהשקפות מוטעות.

בגלל שההשקפה היא שורש קיום המצוות המעשי. אין להשוות בין מי שמזדהה עם מה שהוא עושה לבין מי שעושה שקר בנפשו.

מי שמקיים מצוות בחיי היום-יום אבל חושב שהרצל היה צדיק הרי שהוא עושה שקר בנפשו. איך ייתכן "נשמה פלאי פלאים" ועוד ביטויים נשגבים על אדם שמחלל כל קודש?

אם מגיע רמטכ"ל חילוני (טוב בסדר, תינוק שנשבה) לישיבת הדגל של המחנה הד"ל ומתקבל בכבוד מלכים ובשירת "שאו שערים ראשיכם" אז המתבונן מהצד במחזה הסוריאליסטי הזה לא מבין מה קורה פה. אנשים שומרי מצוות קלה כחמורה מכבדים מחלל שבת בפרהסיה?!

אם מחנכים את הנוער ללכת בעקבותיהם של גדולי ישראל, והם: הגאון מוילנא שעמל בתורה לאין שיעור, הבעש"ט שהיה דבוק בשכינה, פלוני ממנהיגי הציונות שבזכותו הוקמה המדינה, פלוני המפקד המהולל ששיחרר את ירושלים עיר הקודש וכו'.. מה יעשה הבן ולא יחטא? מדוע להתאמץ לשמור תרי"ג מצוות אם ניתן להיכנס להסטוריה כדמות נערצת גם בלי העול הזה? (אגב, לא אני המצאתי את הטיעון הזה. כתב אותו כבר הרב עמיאל ממנהיגי הציונות הדתית בחיבורו "הבעיות הרוחניות שבציונות", ואכן בחמישים השנים שעברו מאז המציאות הוכיחה כמה שזה נכון). לא לחינם התבטא רבי אלחנן וסרמן הי"ד שהמזרחי הוא אכן "גשר" בין הדתיים לחילונים, אבל בגשר רגיל ישנם עוברים ושבים, לעומת זאת בגשר המזרחי יש רק עוברים ולא שבים..

ואני חוזר על מה שכתבתי כבר: אין צורך להבין "איך זה עובד ומה הקשר". המציאות היא ההוכחה הטובה ביותר. לא לחינם התורה צוותה עלינו לשמוע בקול גדולי הדור (האמיתיים!) כי הם רואים למרחוק והם יודעים מראש מה ההשלכות של כל דבר בעתיד.

ראיתי כמה תגובות שלך כאן באתר ואני אשמח אם תחזרי אליי לאימייל (תשאלי את ר' יואל אלחנן והוא ימסור לך).

תודה.

בס"ד

 תודה..  וסליחה מראש על האריכות..  עוד כמה דברים על ההבדלים בהשקפות:

נראה לי שהשקפת עולמי על המציאות לא התקבלה מספר אחד מסויים, אלא מבירור ארוך שנוצר בעקבות קריאה ולימוד מתוך ספרים רבים.  כפי שציינת בדבריך, כאשר משנים השקפה, עוברים בראש מחשבות שונות בנוגע להבדלים בין ההשקפות. במשך הזמן האדם מברר לעצמו את הנקודות העיקריות החלוקות, עד שמתברר לו עד כמה ההבדל בין ההשקפות הוא שורשי ומהותי מאוד.  בתחילת הדרך, גם אותי שאלו פעמים רבות:  כיצד מתבטא בפועל השינוי שעברתי?  ובאמת התבלבלתי קצת, ולא תמיד ידעתי מה לענות. בהתחלה חשבתי שההבדל יתבטא בעיקר בעתיד, במוסד שבו ילמדו הילדים..  אבל האמת היא שחוץ מההבדלים החיצוניים שצויינו כבר ( שמאוד חשובים), זה נכון גם ששינויים רבים אינם תמיד באים לידי ביטוי בפועל, אלא נשארים במחשבות וביחס ובגישה  אל המציאות. וגם זה תחום חשוב ולא מבוטל בכלל.  

בעבר כל המציאות היתה נראית אופטימית ויפה, וזה משום שהיה נראה שמצבם של אלו שלצערנו אינם שומרי תורה ומצוות איננו כ"כ נורא. לכאורה הם נותרים אחינו בכל מצב, ורק צריך לאהוב את כולם כפי שהם ("דת האהבה"..). תמיד הודגש הצד האופטימי, והוזנח לגמרי המחשבה על כבוד שמיים המחולל.  בנוסף לכך, גם הורגשה בבירור  התחושה של "כוחי ועוצם ידי". בכל המאבקים השונים ניסו ליצור רושם שפועלים במסירות נפש למען כבוד שמיים, כל זאת בזמן שלא עצרו לרגע לחשוב מה באמת מבקשים מאיתנו בשמיים.  החליטו שרצונו של ריבונו של עולם שניאבק בכוחות פיזיים על שליטתנו בארץ, ומדי פעם גם עצרו לרגע להתפלל שהקב"ה יסייע להוציא לפועל את מעשינו למען שמו (או אולי לשמנו??). אבל מה הוא מנסה לומר לנו?  לזה לא מנסים להקשיב...  כל האיתותים הברורים אינם מצליחים לפקוח את העיניים הסגורות.

עד כמה התפיסות הדתלי"ות מעוותות, אפשר לראות כאשר בוחנים את יחסם לאנשים שאינם שומרי תו"מ אך תומכים ב"ישוב הארץ", זאת לעומת יחסם לאנשים דתיים שלא "השכילו" להבין עד כמה חשובה ההתיישבות בימינו.   לפני כשנה, הזדעזעתי מאוד מדברים שהובאו בשם אחד מראשי הרבנים של הציבור הדתל"י. שאלו אותו אז אם אפשר להצביע בעד מפלגה חרדית מסויימת, ותשובתו היתה חד משמעית: לא. ומדוע?  הם לא התנגדו בתוקף לתוכנית ההתנתקות..  ולאחר מכן שאלו:  האם אפשר להצביע בעד מפלגה ימנית, שחלק מחבריה אינם שו"מ?  כן..  הופתעתי מאוד!  גם אם לשיטתם החרדים מזניחים מצווה חשובה, מה היא מצווה חשובה אחת, לעומת קיום מצוות רבות אחרות?  האם עדיף לבחור מועמד חילוני שלפי שיטתם מקיים מצווה אחת בלבד??  ראה גם איזה כבוד הם נותנים למי שתומך בהתנחלויות,  בלי קשר למידת הקפדתו בקיום המצוות, זה לעומת סלידתם מאנשים המשתדלים למסור את חייהם למען התורה...  האם אפשר לראות בפעולותיהם מחשבה על כבוד שמיים???  האם ראית באיזה שפה רדודה ומשפילה התבטאו ה"חברים" כנגד אחיהם החרדים?  זאת, בעוד שבעניינים אחרים הם כ"כ טובי לב, רגועים ומקשיבים...

וכבר שאלו פעם את החזו"א זצ"ל מהיכן נובעת התנגדותו לאנשים המחזיקים בהשקפת עולם דתלי"ת, זאת בעוד שהוא מתייחס באופן יחסי בקירוב גדול יותר לאנשים שאמנם אינם מ"המזרחי", אך גם אינם מקפידים כ"כ בקיום המצוות?  וענה החזו"א שיש הבדל בין אנשים שיודעים שהם כרגע לא הצליחו עדיין להגיע למקסימום בתחום קיום המצוות, ומודעים למצבם החסר, זאת לעומת אנשים שלא בלבד שמצבם בתחום זה חסר ופשרני, אלא הם חושבים שמצבם בהווה טוב, ואידיאלי ונכון לנהוג בדרך זו...

לעומת זאת, כאשר זוכים ללמוד מספרים חשובים וישרים, כגון: "מכתב מאליהו" וכדו', רואים שלמרבה ההפתעה, תיקוננו בעולם איננו להרבות כ"כ בהשתדלות כזו. לומדים על הערך העצום שבלימוד התורה, ומבינים שכנראה כל ההשקעה האדירה והתמוהה בדבר שלפי דעתם נתפס כמצווה, הוא בעצם אחד משיטותיו של היצה"ר לבטל את האנשים מלימוד, כל זאת תחת מסווה של דאגה לכלל  ותיקון המציאות..  אפשר לדמיין איך הוא יושב וצוחק, על כך שהצליח לעבוד על האנשים התמימים האלו. 

שלום לך, "אני",

לא ייאמן! כתבת דברים עמוקים מאד מאד! דרושה הרבה מחשבה כדי להגיע לדברים שכתבת!!! זה נראה ממש השורש של העניין!! שמעת את זה ממישהו? קראת את זה באיזשהו מקום? זה פשוט נפלא!! עזרת לי מאד!

אגב, עדיין אף אחד לא ענה לי לגבי הספרים - איזה ספרים מומלצים לדת"ל החוזר בתשובה המתחיל והיכן ניתן להשיגם בזול.

וגם אף אחד לא ענה לי על מה שכתבתי על חברים מקשיבים והרב שך...

ממתין לתשובותיכם, ובמיוחד לתשובתך מר אלחנן...

לפי דעתי אין צורך להתפעל מדבריהם של ה"חברים" בנוגע ללימוד דבריו הרב שך זצ"ל. כאשר הם מפנים אנשים בדרך אגב לקריאת דבריו, הם מנסים ליצור רושם כאילו הם פתוחים ונאורים, ולא מפחדים שאנשים יקראו דברים המנוגדים להשקפת עולמם. אם הם היו מזהירים מלקרוא את הספרים של הרבנים החרדים, ייתכן והיה נוצר מצב שקורא הדברים היה ניגש "דווקא" לקרוא את הדברים. אבל כאשר ה"חברים.." אומרים לו שהם אינם מפחדים מבירור אמיתי, הקורא יכול לחשוב שהם לא מפחדים מהצגת העובדות כפי שהן, ולכן נראה שהם לא מסתירים כלום, וממילא לכאורה ח"ו אין צורך לקרוא את דברי הרב זצ"ל. הפוך על הפוך..

 חוץ מזה, שלא בטוח שהם בעצמם יודעים באיזה חריפות הרב זצ"ל התבטא כלפיהם, ולכן ממילא אינם חוששים שאנשים יקראו את דבריו..  האמת היא, שדבריו של הרב זצ"ל אכן פוגעים בהם..  כאשר אימצתי את ההשקפה החרדית,  פניתי לרב הישוב שלי והיה לי דיון קצר איתו בנוגע  לרבי מסאטמר זצ"ל. סיפרתי לו  באותה הזדמנות גם על הערכתו של הרב שך לרבי מסאטמר..  אמר לי הרב: וידוע לך מה הרב שך אמר עלינו???  עניתי לו:  אולי הרב לא יודע, אבל שיניתי בזמן האחרון את השקפתי...   

ישנם ספרים רבים שעוזרים לברר את השקפת העולם הישרה. לא מחייב שכולם עוסקים בהשוואות בין ההשקפות, אלא שמעצם זה שקוראים השקפת עולם אמיתית- מכירים בשקר של הדרך הנגדית..  אני קיבלתי הרבה מאוד (בין השאר) מהספרים הבאים:  "קובץ מאמרים" של הרב ווסרמן זצ"ל,  "ילקוט אמרים- ויואל משה" ו"על הגאולה ועל התמורה" של הרבי מסאטמר זצ"ל,  וכו'. בענייני השקפה, מהספרים האלו קיבלתי נקודות מרכזיות וחשובות מאוד. בנוסף לכך, מחזק גם לקרוא ספרים העוסקים בדמויותיהם של גדולי התורה השונים, כגון:  "מעשה אי"ש"  על החז"וא זצ"ל,  "מאיר עיני ישראל" על הח"ח זצ"ל,  ספרים על הרבי מבריסק והרב שך זצ"ל, וכו'.

(ולא רק)

הנה כמה ספרים (מה שביקשת) אני קראתי את חלקם וגם אחי (דת"ל מתחזק אף הוא):

*"שאיפות"-הרב יצחק הרשקוביץ (בסיסי ביותר,הטוב ביותר לדעת אחי, בעיקר לבנים)

*"חובת האדם בעולמו" -שלושה כרכים

*"בעין יהודית" לר' יוחנן דוד סלומון (ארבעה כרכים)

*"פרקי מחשבה" לר' עזריאל טאובר,שני כרכים-מהותו של יהודי- אמונה ובטחון,הבית היהודי.

* יש גם את "שטייגען" ו"לבן הישיבה" אבל הם יותר מתקדמים.

-ולגבי "חברים מקשיבים"- זה שהם מפנים את הקורא לרב שך זצ"ל אך בד בבד ממשיכים ללמוד ב"מרכז הרב" עם כל מה שמשתמע מכך-רק מראה עד כמה הם לא מבינים היטב את ההשקפה! תראה, הדברים שנכתבו שם נכתבו ע"י בחורים ובחורות בגילאי 20-30, הם בגדר המלצה בלבד ואין להם סמכות הלכתית ע"מ לכתוב את הדברים ולעמוד מאחוריהם. 

כדאי לקרוא את "עקבתא דמשיחא" לר' אלחנן וסרמן הי"ד (גדול תלמידי החפץ חיים) -שם הכל מוסבר בצורה טובה, ההבדלים המהותיים בין הדת"ל לחרדים, מהות הציונות, היחס לש"ל ועוד, עם יחס ספציפי לגבי דורנו אנו.

שיהיה בהצלחה.

תודה שוב פלונית!

ל"בעין יהודית" של הרב סלומון יש נדמה לי חמישה כרכים, ולספר המדהים "חובת האדם בעולמו" - ספר תרגול עצמי מדהים לתיקון האדם יש כבר חלק חמישי (אפשר להשיג אצל פינחס ראובן, השומר 76 ב"ב, ימי א-ה מ15:00 עד 23:00).