ההבדל השורשי בין ההשקפות..
אם נחפש את השורש של ההבדל בין הציבור הדתל"י והחרדי, לא נראה לי שיהיה נכון להתמקד במידת ההקפדה על קיום המצוות. לפי דעתי השורש עמוק הרבה יותר, אע"פ שממנו אכן יוצאים לידי ביטוי גם שאר ההבדלים.
לפי דעתי השורש המהותי של ההבדל הוא: היחס לחיים בעוה"ז, וכיצד אנו רואים את תכלית חיינו.
בציבור הדתל"י הרגשתי שממש מקדשים את החיים כאן. פעילות בעניינים גשמיים נתפסת כמצווה גדולה, והמטרה היא לתקן את העוה"ז- על מנת שיהיה מקום אשר ראוי לחיות בו. כל פעילותם נערכת תחת מסווה של הכנסת הקדושה לתחום הגשמי. הרגשתי שהחיים בעוה"ז אינם רק בתור הכנה לקראת העוה"ב (לקראת הטרקלין..), אלא הפרוזדור בו אנו חיים עכשיו, הוא בעצם טרקלין. הרגשתי שכל השאיפות והתכלית מכוונים לתיקון החיים בהווה.
וכיצד מבטאים את האידיאולוגיה הזאת באופן מעשי? הדבר דורש חריצות והשתדלות רבה. לא נכון וראוי (ח"ו!) להיות "אגואיסטי" ולהשקיע את חייך בהתקדמות אישית תורנית, אלא חובה להיאבק על העניינים העומדים על סדר היום, ולהיות חלק פעיל מהנעשה בארץ. וזה אומר : להיות חלק מ"בניין הארץ", להשפיע על התרבות, הכלכלה, הפוליטיקה, וכן הלאה. מי שמסתגר בתוך העניינים הרוחניים, נתפס במידה מסויימת כבטלן.
ע"פ ההשקפה החרדית, תפיסת העולם שונה לגמרי. לימוד תורה והתקדמות תורנית היא התכלית הגמורה והמוחלטת (כל אחד ע"פ יכולותיו). החזו"א הסביר פעמים רבות שאדם היושב ולומד תורה במקום נידח, לא משפיע רק על דרגתו האישית. התקדמות אישית תורנית, מסוגלת להשפיע באופן סגולי גם על אנשים הנמצאים במרחק רב מן הלומד. חסד אמיתי איננו תמיד רק עשיית חסד בפועל, אלא גם לימוד אישי שזכויותיו ומעלותיו משפיעים בסופו של דבר על כלל העם. כאשר למדתי בספרי מוסר שנכתבו ע"י גדולי הרבנים החרדים, שמתי לב לכך שהעוה"ז מקבל חשיבות רק מעצם היותו הכנה לעוה"ב. בדבריהם הם מרבים לעורר ולהזכיר עד כמה החיים בעוה"ז הם קצרים וזמניים...
ואם ע"פ ההשקפה הדתלי"ת העוה"ז מקבל חשיבות כ"כ גדולה, ממילא ברור ח"ו שכאשר פעולה גשמית הנוגעת לחיינו בהווה איננה יכולה להיות מיושמת במקביל לנאמר בתורה, יש להתאים ח"ו את התורה למציאות...
לפי דעתי, אלו העניינים (בין השאר) שכדאי להתמקד בהם בעקבות שינוי ההשקפה: הכרה מוחלטת שתפקידינו בעולם הוא להתעלות ולהתקדם בלימוד התורה, ולא להעמיד באופן אידיאולוגי שום עניין מעל לתחום זה, להתנתק באופן מוחלט מכלי התקשורת: עיתונים, רדיו וכדו'. גם מכלי תקשורת הנחשבים "דתיים", כגון "קול חי", עיתוני פוליטיקה "חרדים", וכדו', בנוסף לכך, צעד הכרחי נוסף הוא ללכת בעקבות רבנים חרדים יראי שמיים, ולהימנע מלקרוא וללמוד מדבריהם של "הרבנים" הדתלי"ם למיניהם. גם לא לקרוא את דבריהם המתפרסמים בעלונים השונים. כאשר קוראים ולומדים עניינים שונים, חובה להקפיד לקרוא רק מה שנכתב ע"י רב מוכר וירא שמיים.
חשוב להימצא בחברה שבה מחזיקים בהשקפת עולם ישרה, וגם יש להקפיד להתרחק מקשרי חבירות סתמיים עם אנשים שאינם שומרי תו"מ, אלא אם כן באים בגישה של קירוב לתורה, ולא בגישה של התרפסות.