שאלה

כל הקמת המדינה הינו נסיון משמיים עבורנו. לפעמים ה' עושה ניסים לעבודה זרה כדי להעמיד אותנו בניסיון. עיין בפרשת ראה (דברים) "כי יקום בקרבך נביא... ובא האות והמופת... כי מנסה ה' אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה' אלוקיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם". ועיין מסכת עבודה זרה דף נ"ד.

בקשה מר' יואל - תספר לגולשים את הסיפור עם הרב מבריסק, החתן והנדוניה הגדולה.

בספרו 'במחיצתם של גדולי התורה' (עמ' 180) מספר הר' שלמה לורנץ כי במלחמת תש"ח שאל את מרן הגרי"ז מבריסק זצוק"ל מה דעתו על ההצלחה היוצאת-דופן שנחלה המדינה,עד שגם הציבור החרדי בא במבוכה נוכח 'הוכחת' אנשי המזרחי בעד הקמת המדינה.
ענה לו מרן: על הפסוק ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק (בראשית כה יט) מפרש רש"י 'לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה מה עשה הקב"ה צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם,והעידו הכל-אברהם הוליד את יצחק'.
שאל מרן ב' שאלות:
א. ראוי היה לכנותם כמו בכל מקום 'רשעי הדור' ולמה הם נקראו 'ליצני הדור'?
ב. מה היתה מטרתם של הטוענים כי מאבימלך נתעברה שרה,מאחר וסוף סוף עיקר הנס קיים 'הבת תשעים שנה תלד' (בראשית יז יז)?
התשובה היא-ענה מרן-שהנס היה כ"כ מוחשי וברור,עד שגם הרשעים לא יכלו לכפור בו.ואם אלקי אברהם עשה נס,א"כ זה מוכיח קיומו ואת החובה לעבוד לו.לכן באו "ליצני הדור" ואמרו,שאמנם נעשה נס,אבל הנס לא נעשה לאברהם אלא לאבימלך...'מאבימלך נתעברה שרה'...וא"כ אין הנס מחייב אותם לעבוד את הקב"ה .לכן צר הקב"ה קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם,כדי שכולם יכירו וידעו,שהנס נעשה לאברהם,וילמדו מכך כי דרכו היא הנכונה,ויעבדו גם הם את אלקי האמת.
סיים מרן: אי אפשר,ואף אסור לומר שהניסים נעשו למקימי המדינה שאינם מאמינים בה',אלו אינם ראויים שיעשו להם ניסים.רק 'ליצני הדור' עלולים לטעון 'הנה נעשה נס לציונים'...כי הם לא רוצים שילמדו ממעשה הנס לחזור בתשובה.עלינו להתגבר עליהם ולהסביר לציבור את האמת כי לא נעשים ניסים אלא אך ורק לשארית הפליטה-לומדי התורה ושומרי המצוות,כדי שיתקיים הכתוב 'לא תשכח מפי זרעו' (דברים לא כא) והם יוכלו למסור את התורה הלאה,ועל ידם תתקיים התורה בכלל ישראל.

בספר 'הרב מבריסק' (ח"ב עמ' 517): "אמירת תהילים בכוחה לפעול רבות.ה' יעזור וננצל מן הצרה בזכות התפלות.אך מה יאמרו הבריות? שהקמת המדינה היא שהושיעה אותנו".
שם עמ' 463: אמר מרן זצ"ל כי אחר מנת הסבל הגדושה שעבר עם ישראל בשנות ההשמדה הנוראה ע"י הנאצים,היתה עת רצון מאת ה'.ואילו היו שארית הפליטה מבקשים ומתפללים בבכי ותחנונים על סוף וקץ לגלותנו,היו מצליחים לפעול רושם והיינו זוכים לביאת המשיח,אלא שתחת זה נכנס החטא של הקמת המדינה והוחמצה השעה.
וכן סבר מרן החפץ חיים בשעה ששמע את הצהרת בלפור,כי זה היה אות וסימן להתעוררות ולגאולה אמיתית אלא שהצליח מעשה שטן לחטוף את הגאולה ולהמירה בגאולה שמצד הטומאה,בדמות הצהרת בלפור.  

קראתי כאן כמה תגובות והסכמתי. אך עדיין קצת קשה לי היה לראות שכתבת שבמלחמת ששת הימים לא נעשו ניסים גלויים..כי כן היו ניסים, מספיק שתוך שישה ימים ניצחנו וכבשנו את אלה הרבים שמסביבנו..ולכן אי אפשר לומר שלא היתה כאן השגחה פרטית (מה שאמרת) וכן, גם נס.

ולגבי החמאס, כן, מאת ה' לצערנו, שהם כרגע יכולים עלינו, ואני מייחסת זאת אלינו, ולעוונות שלנו, שתושבי גוש קטיף המסכנים סבלו בגללם. ברור שיש מצבים בהם ה' נותן להם כוח.. ובכלל אפשר לומר זאת על כל תקופה שהיו פרעות ביהודים (וגם על תקופת השואה..)   אז לא כ"כ הבנתי מה רצית לומר  בזה..אשמח אם תבהיר קצת יותר את עמדתך. תודה, שירה

המקור בתורה למילת "נס" הוא בנחשים השרפים:

במדבר פרק כא:

(ו) וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם וימת עם רב מישראל: (ז) ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו כי דברנו בה' ובך התפלל אל ה' ויסר מעלינו את הנחש ויתפלל משה בעד העם:(ח) ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף ושים אתו על נס והיה כל הנשוך וראה אתו וחי:

למדנו מפסוק ח כי לא נקרא נס אלא "דבר המוכח וניכר שיוצא חוץ להיקש העולם,ומשום כך ברכת שעשה ניסים בחנוכה הוא על נס השמן ולא על נצחון המלחמה" (פרי מגדים;משבצות זהב,הל' חנוכה,סימן תר"ע סעיף קטן ג).וכמו כן אין מברכים ברכת שעשה לי נס רק על נס היוצא מהיקש הטבעי (שו"ע סימן ריח).

והוסיף מרן הגה"ק מסטמר זצוק"ל בספרו "על הגאולה ועל התמורה" (עמ' עד) "אבל ברור שצריך להודות ולהלל להבורא ית"ש על נס ההצלה,ואע"פ שהיתה מלובש בטבע כמו חולה שנתרפא דמברך ברכת הגומל (שו"ע סימן רי"ט סעיף א) והרבה נוהגים לעשות סעודת הודאה,ואף על גב דרפואתו מלובש בטבע ורוב חולים חיים,מכל מקום צריך להודות לה' ית"ש.אבל אין להרעיש העולם בקולי קולות בהודאה זו,כיון שרוב העולם מנצלים זאת לשבח את המינים,ולהגדיל כוחם ולמשוך אחריהם.וזה ברור לכל מבין."

מעשה שסיפר מרן הגרי"ז "הבריסקער רב" על סבו הרב יוסף דב (ר' יושע בר) סולובייצ'יק מבריסק.

הרב אירס את אחד מבניו (לא נמסר איזה בן) עם ביתו של עשיר גדול והלה התחייב על נדוניה בסכום עצום. הרגיש הרב בבנו החתן שדעתו זחה עליו על גודל הסכום שאותו עשיר היה מוכן להתחייב עבורו כדי לזכות בו לחתן. פנה אליו הרב ואמר לו "אל תתגאה, הסכום הגדול שהלה התחייב אינו בגללך אלא בגללי. כבוד גדול הוא בשבילו להיות מחותן שלי ולכן הוא מוכן להשקיע".

הבן החתן לא היה טיפש והוא ענה מיד "אם כדבריך, הוא היה צריך להבטיח סכום הרבה יותר גדול לפי ערך מעלתך"

ענה לו האב "נכון, אבל מה לעשות שחתן כמוך נכנס באמצע והוריד את הערך ..."

מעשה זה סיפר הרב מבריסק כתשובה לשאלה זו בדיוק. בימי מלחמת השחרור (ובמלחמות שאחריה) היתה עת צרה גדולה ובכל הישיבות התחזקו בלימוד תורה ובבתי הכנסת עמדו משמרות תהילים וכו'. אמר אז הרב מבריסק: בעזרת ה' נינצל בזכות התפילות ולימוד התורה שלנו, אך הציונים ייחסו את הניצחון לעצמם ויגידו "כוחי ועוצם ידי". אך האמת היא להיפך: היינו אמורים להינצל ולנצח במלחמות הללו באופן של "ולא נעדר ממנו איש", לא הרוגים ולא פצועים. אך מה לעשות שגם הציונים בתמונה והם הם שמקלקלים את התוצאה!

אמור מעתה: הניסים קרו בזכות שומרי התורה והמצוות. ההרוגים והפצועים בגלל רשעי הדור והשלטון שבידם.