תשובה לשירה
המקור בתורה למילת "נס" הוא בנחשים השרפים:
במדבר פרק כא:
(ו) וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם וימת עם רב מישראל: (ז) ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו כי דברנו בה' ובך התפלל אל ה' ויסר מעלינו את הנחש ויתפלל משה בעד העם:(ח) ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף ושים אתו על נס והיה כל הנשוך וראה אתו וחי:
למדנו מפסוק ח כי לא נקרא נס אלא "דבר המוכח וניכר שיוצא חוץ להיקש העולם,ומשום כך ברכת שעשה ניסים בחנוכה הוא על נס השמן ולא על נצחון המלחמה" (פרי מגדים;משבצות זהב,הל' חנוכה,סימן תר"ע סעיף קטן ג).וכמו כן אין מברכים ברכת שעשה לי נס רק על נס היוצא מהיקש הטבעי (שו"ע סימן ריח).
והוסיף מרן הגה"ק מסטמר זצוק"ל בספרו "על הגאולה ועל התמורה" (עמ' עד) "אבל ברור שצריך להודות ולהלל להבורא ית"ש על נס ההצלה,ואע"פ שהיתה מלובש בטבע כמו חולה שנתרפא דמברך ברכת הגומל (שו"ע סימן רי"ט סעיף א) והרבה נוהגים לעשות סעודת הודאה,ואף על גב דרפואתו מלובש בטבע ורוב חולים חיים,מכל מקום צריך להודות לה' ית"ש.אבל אין להרעיש העולם בקולי קולות בהודאה זו,כיון שרוב העולם מנצלים זאת לשבח את המינים,ולהגדיל כוחם ולמשוך אחריהם.וזה ברור לכל מבין."