תגובה לתלמיד ישיבה

בס"ד

את ההודעה של "תלמיד ישיבה" הצלחתי לקרוא פעם ראשונה, אבל אז התנתק לי האינטרנט ולא הצלחתי לשלוח תגובתי. לכן אני כותב את התגובה כהודעה נפרדת. בכל מקרה, אני מקווה שכל הודעה (ותגובה) אצליח לקרוא פעם אחת, ולא כל פעם מתנתק האינטרנט, ואז אצליח לכתוב תגובה להודעה כרגיל.
בכל מקרה, יש לי בהחלט מה להגיב ל"תלמיד ישיבה" ולכל מי שבאותה דעה:

רוב גדולי ישראל, למעט הקיצוניים, ראו ברב קוק את אחד מגדולי הדור, והכירו בו כרבה של ירושלים כשכיהן שם, וכן רוב קהילת ירושלים ורבניה, למעט "העדה החרדית" הקנאית, ראו ברב קוק כרבם, וזה כלל את הפרושים, את החסידים ואת הספרדים, שכולם ראו ברב קוק את אחד מגדולי הדור בגאונות, בצדקות ובקדושה. ואביא מספר דוגמאות לכך (יש עוד רבות):
בדיון הפתיחה של הכנסייה הגדולה של אגו"י בווינה בתרפ"ג, השמיע הרב שור מבוקרסט דברי פגיעה ברב קוק. הגאון ה"חפץ חיים" זצוק"ל שנכח שם, הגיב בצער ובהתרגשות רבה: "פגעו במרא דארעא דישראל! מאן דארף קורע זיין!" הח"ח עזב את הדיון ולא רצה לחזור לדיוני הכנסייה הגדולה, למרות בקשות והפצרות רבות, ונשאר באכסנייתו עד סוף ימי הדיונים כדי לחזור לביתו עם חבריו. אחרי סיום הכנסייה הגדולה, נכנסו המשתתפים להיפרד מהח"ח, ובהם גם המשלחת מירושלים. כשנכנסו חברי המשלחת להיפרד לשלום מהח"ח, אמר להם הח"ח (ביידיש): "לאלו שעושים מחלוקת נגד רבה של ירושלים איני נותן שלום!" והוסיף: דעו לכם כי הוא קדוש וטהור וכל הנוגע בו לא יינקה!" באותו זמן נוכח בחדרו של הח"ח גם הרב שלום זלוטניק זצ"ל שהגיע מירושלים לווינה לטיפול רפואי עבור אישתו החולה וניצל את שהותו של הח"ח שם כדי לבקש ברכה. (אמנם לא כל אחד יכול היה להיכנס לחדר שם התאכסן הח"ח, אבל הרב שלום זלוטניק ניצל את כניסת המשלחת הירושלמית ונכנס איתם לח"ח.)
הרב שלום זלוטניק סיפר את דברי הח"ח לאחיו הרב מרדכי זצ"ל, ולרב יעקב גדליה וולדנברג זצ"ל, שכמו הרב שלום זלוטניק, לימד ב"עץ חיים". הם העבירו את הדברים הלאה.
מקרה זה, כמובן לא התפרסם בתוך הציבור החרדי, כי היו מי שדאגו שלא יתפרסם בין החרדים שהח"ח התייחס לרב קוק כמרא דארעא דישראל, כרבה של ירושלים וכקדוש וטהור.
בכל מקרה רואים במפורש שהח"ח קיבל את הרב קוק כרבה של ירושלים וראה בו קדוש בדורו.

בכ"ג אלול תרצ"ד פורסם בירושלים כרוז בעניין טהרת המשפחה בעקבות דיון של רבנים רבים מירושלים בביתו של הרב קוק. בראש הכרוז שנכתב על דעת הרבנים שהשתתפו בדיון וחתמו עליו כתוב: 'בהתאספנו אנחנו הרבנים החתומים מטה, לאסיפה בבית מרן ראש הרבנים לא"י הגראי"ה קוק שליט"א...' (המכתב הודפס בכתב העת "קול תורה", אלול תרצ"ד)
בין החתומים על המכתב (אחרי חתימתו של הרב קוק) נמצאים מגדולי רבני ירושלים, ובהם מגדולי הדור, ובהם: הגרא"ז מלצר זצ"ל, הגרש"א פולנסקי מטפליק זצ"ל, הגרצ"פ פרנק זצ"ל, הגאון הרב ישראל זאב מינצברג זצ"ל (דומ"ץ החסידים), הגר"מ סטלביץ מחסלביץ זצ"ל (רב "זכרון משה" והסביבה), הגאון הרב יוסף גרשון הורוויץ זצ"ל (דומ"ץ ורב שכונת "מאה שערים", שכמו ראש ישיבת מאה שערים, הגאון הרב יצחק יעקב ווכטפויגל זצ"ל, היה מגדולי מעריצי הרב קוק, מה שמראה ששכונת "מאה שערים" באותו זמן תמכה ברב קוק. מרכז הקנאים של אז היה בעיר העתיקה).
כאן רואים בצורה ברורה שגדולי רבני ירושלים, ובהם מגדולי הדור כמו הגרא"ז מלצר, הגרש"א פולנסקי מטפליק והגרצ"פ פרנק, מתייחסים לרב קוק כ'מרן ראש הרבנים לא"י, הגראי"ה קוק שליט"א'. לכן עם התייחסות כזאת בוודאי שקיבלו אותו כרבה של ירושלים. התואר "מרן", שבו השתמשו כלפי הרב קוק במכתב זה, וכן החזו"א (במכתבו לרב קוק מי"ח בתמוז תרצ"ג בעניין תמיהה על מנהג בפדיון מעשר שני), הגרא"ז מלצר בהזדמנויות שונות (ראיה לכך היא כי על המכתב המובא כאן חתום הגרא"ז מלצר), הגרצ"פ פרנק, ועוד, הוא תואר של התבטלות שבו פונים רק אל גדולי דור, לכן הפנייה לרב קוק בתואר זה מעידה בבירור שגדולים אלה התייחסו לרב קוק כאחד הגדולים ביותר בדורו. אם ליואל וחבריו יש הספר אחר בשימוש בתואר "מרן" כלפי הרב קוק אשמח לשמוע (לא תמצאו הסבר אחר כי פשוט אין. הסיבה היחידה לשימוש בתואר "מרן" היא התייחסות כגדול דור אל מי שפונים אליו בתור זה.

ב"גדולי התורה והחסידות-הרבי מגור" מאת הרב ברומברג מובא שבביקוריו בירושלים, (למעט הביקור האחרון בתרצ"ה, שהיה אחרי פטירתו של הרב קוק,) הקפיד הגאון הרבי מגור זצ"ל לבקר קודם את הרב קוק ורק אח"כ את ראשי "העדה החרדית" (הגרי"ח זוננפלד זצ"ל והגאון יצחק ירוחם דיסקין זצ"ל. מזה ברור שהרבי מגור, עם כל חילוקי הדעות בהשקפה, קיבל את הרב קוק כרבה של ירושלים ואחד הגדולים ביותר בדורו, שאם לא התייחס אליו כך, והיה מקבל את הרב זוננפלד כרבה של ירושלים, לא היה מבקר את הרב קוק לפני הרב זוננפלד. וכן לגבי אותו מכתב בו כותב הרבי מגור שדרכו של הרב קוק מסוכנת ואומר על טהור טמא וכו', הוא גם כותב שם בזו הלשון: "והרב הגאון רבי אברהם קוק הוא איש אשכולות בתורה ומידות תרומיות... שונא בצע..."
שאלו את הרבי: הרי אמרו במשנה (סוטה ט', י') שבטלו אנשי אשכולות? השיב: עיינו בתוספות בב"מ כ"ט, ע"ב. כוונתו הייתה שאע"פ שבטלו, מעת לעת עדיין ייתכן שיופיעו אנשי אשכולות. וכן שאלו את הרבי מה ראה לכנות את הרב קוק בתור זה? השיב קצרות: התשובה היא ברש"י. ואמנם, לעניין מה שאמרו בסוטה מ"ז, ע"ב: "מאי אשכולות? אמר רב יהודה אמר שמואל: 'איש שהכול בו' ", מפרש רש"י: " 'שהכול בו' - תורה באמתה, אין דופי שכחה ומחלוקת."
גם בעניין מה שכותב הרבי על הרב קוק שאומר על טמא טהור ומראה לו פנים, מביא הרבי כדוגמה לכך את מה שאמרו חז"ל בפרק ראשון בעירובין על מי שלא היה בדורו כמותו, אך מפני שהיה (מתוך גדולתו) אומר על טמא טהור ומראה לו פנים (בענייני הלכה), לא נקבעה הלכה כמותו. לכן מה שהרבי כתב על הרב קוק שדרכו מסוכנת כי אומר (בענייני השקפה) על טמא טהור ומראה לו פנים, לא סותר שראה ברב קוק את אחד הגדולים ביותר בדורו, אך מכיוון שדורש על טמא טהור ומראה לו פנים, אי אפשר לקבל את השקפתו.
ברור מכל התייחסותו של הרבי מגור לרב קוק, שלמרות ההתנגדות להשקפה, ראה ברב קוק את אחד מגדולי דור, ובוודאי שקיבל את רבנותו בירושלים

הבאתי כאן רק חלק מהדוגמאות לכך שגדולי ישראל קיבלו את רבנותו בירושלים כשכיהן שם וראו בו את אחד מהגדולים בדורו.