ומדוע הדברים קשורים זה בזה?
בגלל שההשקפה היא שורש קיום המצוות המעשי. אין להשוות בין מי שמזדהה עם מה שהוא עושה לבין מי שעושה שקר בנפשו.
מי שמקיים מצוות בחיי היום-יום אבל חושב שהרצל היה צדיק הרי שהוא עושה שקר בנפשו. איך ייתכן "נשמה פלאי פלאים" ועוד ביטויים נשגבים על אדם שמחלל כל קודש?
אם מגיע רמטכ"ל חילוני (טוב בסדר, תינוק שנשבה) לישיבת הדגל של המחנה הד"ל ומתקבל בכבוד מלכים ובשירת "שאו שערים ראשיכם" אז המתבונן מהצד במחזה הסוריאליסטי הזה לא מבין מה קורה פה. אנשים שומרי מצוות קלה כחמורה מכבדים מחלל שבת בפרהסיה?!
אם מחנכים את הנוער ללכת בעקבותיהם של גדולי ישראל, והם: הגאון מוילנא שעמל בתורה לאין שיעור, הבעש"ט שהיה דבוק בשכינה, פלוני ממנהיגי הציונות שבזכותו הוקמה המדינה, פלוני המפקד המהולל ששיחרר את ירושלים עיר הקודש וכו'.. מה יעשה הבן ולא יחטא? מדוע להתאמץ לשמור תרי"ג מצוות אם ניתן להיכנס להסטוריה כדמות נערצת גם בלי העול הזה? (אגב, לא אני המצאתי את הטיעון הזה. כתב אותו כבר הרב עמיאל ממנהיגי הציונות הדתית בחיבורו "הבעיות הרוחניות שבציונות", ואכן בחמישים השנים שעברו מאז המציאות הוכיחה כמה שזה נכון). לא לחינם התבטא רבי אלחנן וסרמן הי"ד שהמזרחי הוא אכן "גשר" בין הדתיים לחילונים, אבל בגשר רגיל ישנם עוברים ושבים, לעומת זאת בגשר המזרחי יש רק עוברים ולא שבים..
ואני חוזר על מה שכתבתי כבר: אין צורך להבין "איך זה עובד ומה הקשר". המציאות היא ההוכחה הטובה ביותר. לא לחינם התורה צוותה עלינו לשמוע בקול גדולי הדור (האמיתיים!) כי הם רואים למרחוק והם יודעים מראש מה ההשלכות של כל דבר בעתיד.