הנסיון הוכיח שהדברים קשורים זה בזה
במהלך הדורות נקרעו חלקים מעם ישראל ואבדו לנצח. הצדוקים, השבתאים, המשכילים ורבים כמותם. ברבים מן המקרים הקלקול התחיל בהשקפה ורק יותר מאוחר קיבל ביטוי מעשי.
אותו האיש מנצרת היה תלמיד חכם שומר תומ"צ וגם תלמידיו בדור הראשון שאחריו. רק בדורות מאוחרים יותר הם יצאו רשמית מעם ישראל. ידוע שמשה מנדלסון שר"י היה מדקדק במצוות! וכמוהו חבריו בדור הראשון של ההשכלה. דווקא משום כך היה כוח ההרס שלו כ"כ גדול.
החורבן הנורא שחוללה השבתאות התחילה ב"חיזוק רוחני": הנה הנה משיח בא ויש להזדרז לחזור בתשובה. (רק בשלב מאוחר יותר התהפכה המגמה ונוצרה מגמה אצל השבתאים שיש להרבות בחטא כדי לקרב הגאולה, אך בהתחלה זה לא היה כך). הדברים הגיעו לידי כך שכאשר יצאו גדולי הדור נגדו היו שטענו נגדם הרי המון העם מתעוררים לתשובה בעקבות הש"ץ אז למה למנוע זאת מהם? והסוף ידוע.
אז מה הקשר בין השקפה לקיום מצוות מעשי ואיך זה עובד? מה זה משנה, זו המציאות. השינוי ההשקפתי אחראי על רגישות לצניעות, אהבת תורה וכו' - אלו העובדות בשטח. עם המציאות לא מתווכחים.
מי שחושב שהרצל לא היה כופר ו/או חזר בתשובה אפילו אם ילמד תורה וידקדק במצוות הרי הוא מעמיד בסכנה את עתידו הרוחני שלו ושל זרעו אחריו עד סוף כל הדורות! אחרי שהנסיון הוכיח שהקלקולים הגדולים התחילו תמיד מהשקפות מוטעות.