לאהרן, יש הרבה מה לשנות בפועל
תגובתי הקודמת לא נקלטה משום מה ואני חוזר עליה לאור חשיבותה.
לרוב הציבור הדתי-לאומי יש המון מה לשפר בשמירת ההלכה, וגם זה בלשון המעטה. והדבר בולט במיוחד בנושאי צניעות. ראה כאן באתר את המאמר "כזה דתי, כאילו". מסתבר שלא לציבור זה התכוונת כי התשובה מובנת מאליה. בטח התכוונת לציבור הנקרא חרד"ל (תופעת ה"הקצנה", תלמידי מרכז וכו') - ציבור דתי-לאומי שמדקדק מאד בהלכה ובדברים מסויימים מחמיר לא פחות ואף יותר מהחרדים. לכאורה אם כל ההבדל בינו לבין החרדים הוא בהשקפה, אז במה יבטא החרד"לי המתחרד את השינוי בפועל?
ואינך מצפה לתשובה בסגנון "אי אמירת הלל/אי הנפת דגל/אמירת תחנון" וכדומה הנוגע ליום או יומיים בשנה, שאלתך נוגעת לחיי היום-יום.
ובכן גם לציבור זה יש הרבה מה להתקדם. ישנן הלכות מעשיות כמו שמירת שמיטה - אי הזדקקות להיתר המכירה, ובכלל ההבחנה על איזה הכשר סומכים, שירות לאומי, ועוד. אבל השינוי הוא הרבה יותר מהותי. בכל מהלך החיים היום-יומי ניכרת השפעת החשיבה החילונית ודפוסי ההתנהגות שלה אפילו אצל החרד"לים המחמירים ביותר. ואי אפשר לפורטם כי רבים ודקים המה, אך אקח לדוגמה את תחום הצניעות. יהודים יקרים אלו מקפידים מאד על "שמירת נגיעה", כמו שקוראים לזה. אבל מה עם ההיבטים האחרים של שמירת מרחק בין המינים בדיבור ובאוירה? וד"ל. ובאמת מניין יידעו את ההנהגה הראויה, האסור והמותר, אם לא הודרכו לכך ולא ראו דוגמה אישית?
העצה היעוצה היא "עשה לך רב" מצא את האישיות המתאימה לשאלות ולליבון בעת הצורך. כמו כן "קנה לך חבר" להיות חלק מציבור חרדי בני תורה. ללמוד איתו (בחברותא או בשיעורים וכו') להתפלל באותו בית-כנסת. בדרך זו אפשר לספוג אינספור דרכי הנהגה למעשה.
הכותב עבר את המסלול הנ"ל בעצמו וממליץ עליו בחום.