תברר על הישיבה בקרית מלאכי של הרב עמית
אני למדתי ג"כ בישיבה תיכונית ועזבתי באמצע (אחרי כיתה י) לישיבה חרדית בירושלים. היום אני חרדי, חלק ממשפחתי הלכו בעקבותי וחלק נשארו ד"לים (ליתר דיוק: חרד"לים).
אם לתאר את מה שאני מרגיש היום - "ברוך ... שהבדילנו מן התועים" - דרכי ברורה לפני ואני מאושר בדרכי זו, לעומת אותו חלק מהמשפחה שנשאר שם שסימן ההיכר שלו (אני מתכוין לכל מילה: סימן ההיכר שלו!) הוא הבלבול והטשטוש. בס"ה אנשים טובים עם המון רצון טוב, אך מסכנים, מתכוונים לשם שמים ולא יודעים את הדרך.
כשביצעתי את התפנית נתקלתי בהתנגדות מצד ההורים (מובן מאליו, "בגדתי" בחינוך שלהם). הייתי צריך לעמוד על שלי בתוקף מבלי לפגוע ח"ו במצוות כיבוד הורים, ולא אגיד לך שהיה קל. היום הם מאושרים עד הגג. אגב, תסריט זה (בתחילה מתנגדים ובסוף מאושרים) חוזר על עצמו בהמון סיפורים מסוג זה.
אני קורא לך לעשות מה שעשיתי אני, לא תתחרט! יש עוד ישיבות שמתאימות לתיכוניסטים לשעבר ואינני מכיר את כולן. כדאי לבצע כל צעד עם ייעוץ, ויש מי שמלווה ומייעץ, רק למצוא את האדם המתאים.