מוריה
6/11/200715:24
לכבוד "מאן דאמר"
זה בדיוק מה שעשיתי. לא חיפשתי תוצאות מלכתחילה. חיפשתי את התורה. נקודה. לא חיפשתי ארץ ישראל, לא חיפשתי עם ישראל. הלכתי לפי ההלכה (נקודה)! התוצאות הן אלה, שצריך להסתכל עליהן כעבור זמן, בהיגיון פשוט (ולא עיוור, ח"ו), ולראות- האם הן לא סותרות את נקודת המוצא?!? ראיתי לאן הגעתי- בשתי הגישות: הפכתי עצמי להשקפה חרדית (הרי אדם לא יכול להיות אוביקטיבי, אלא אם כן הוא עובד על עצמו, ומגיע לעצמו הברור, שזה ממש עבודת ה' ברמה גבוה שלא הגעתי) ומנקודת המבט של "חרדית" (כן- זו לא הכללה- אלא דרך של חברה) והגעתי לחקירות, בכל דבר שכתוב במאמר של רב או מאמר ממקורות, ישר קופצות חשדות: מה הכוונה- מה הולך פה, חשדות חשדות וכל הזמן אני מרגישה סגורה בתוך עצמי... מנסה לעבוד רק על עצמי ולהרוויח לעצמי את העולם הבא. חוצמזה כלום לא בשבילי. ואז אחרי ששכנעו אותי שכלית שוב בבני עקיבא (יווווו בני עקביא), ניסיתי שוב את הדרך של הציונות הדתית (שוב, זו לא הגדרה מכלילה אלא דרך), (ואגב, זה לא ששיניתי את ההשקפה בבום, כן, זה עם 'הכל כלול': בכיות חקירות...) הגעתי פה דבר ראשון לאמונה. אגב חשבתם פעם מזה אמונה? לא זה לא הכנסה עיוורת של עובדות לשכל. אמונה זו הזדהות, זה שיא האהבה. זה ק-ש-ר. והאמנתי בריבונו של עולם......... בעם ישראל (כולו...) וארץ ישראל, שהיא כמו שמיכת פוך- מחזירה חום וקדושה (כן, היא לא מצווה רגילה- יש לה משמעות נוספת). שאלה אחרונה: אם נסתכל על הסטטיסטיקה של באי עולם הבא משני הציבורים :) ... נגיע למסקנה שיש קשר סטטיסטי, כיוון שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא- ובשתי הקבוצות יש כאלה עם נשמה כזו וכזו והם מגיעים לרמות כאלה וכאלה. השאלה היא מה הכמות...