באשר לרבני הציונות הדתית...
(מתוך ספר דת הציונות חלק ב' שיצא לאור בעז"ה בקרוב)
שאלה: יואל, סופסוף האנשים שאתה רואה אותם כמחטיאי הרבים,כופרים,מסיתים וכו' הם אנשים שהקדישו את חייהם לתורה ולציבור,יושבים יום ולילה באוהלה של תורה,מזניחים את הרצונות הפרטיים שלהם, את המשפחות ומי יודע את מה לא, בשביל התורה ובשביל עמ"י-בשביל הקב"ה, אנחנו לא מתעסקים עם סתם אנשים, אלה רבנים (מבחינת הצבור הדת"לי לפחות) שעמלו כל חייהם על התורה ועבודת ה' והם מוצגים כרשעים וכו',אבל מה המניע של ה"רשעים" האלה(ח"ו),לרחק את עמ"י מהקב"ה?! לגרום לו לכפור?! לגרום לו לא לקיים מצוות?! בשביל זה הם עמלו על התורה כל החיים?!
תשובה:שאלה חשובה שאלת, ושתי תשובות בצדה: האחת תתייחס לצורך הדיון לכל הנחותיך כנכונות והאחת תתייחס למצב כפי שהוא במציאות.
ובכן גם אם נניח שכל רבני הציונות הדתית הם אנשים שמקדישים את חייהם לתורה ולצבור ויושבים יום ולילה באוהלה של תורה ומזניחים את הרצונות הפרטיים שלהם ומשפחותיהם אין זה ישנה את האפשרות שמסקנותיהם הן מסקנות שקריות ובפרט אם היסוד והבסיס שעליו בנו את לימודם הוא שקרי. כשבונים בנין ייתכן וכל הפועלים עמלים בכל כוחם ועושים את עבודתם על הצד הטוב ביותר, אבל אם מי שהניח את היסודות טעה בהנחתם אזי הבנין יהיה עקום ואף אולי חלילה יקרוס למרות מאמציהם של הפועלים שבנו אותו. עולם התורה הדתי לאומי בנוי על יסודות העומדים בסתירה מוחלטת ליסודות התורה הקדושה וממילא כמה שיתאמצו רבני הצה"ד ויוסיפו בתורה יוסיפו לחזק יסודות הסותרים את התורה. אך עדיין תוכל לשאול: אם כן עדיין אין מקום להגדירם כרשעים כי סוף כל סוף מנין להם שהיסודות היו רעועים?? אך התשובה תהיה שבתורה ישנם גם היסודות ומי שבונה על יסודות בלי לבדוק אם הם מתאימים לתורה אחראי באופן מלא לקריסת הבנין ואין הוא שוגג אלא מזיד. ומי שמקדיש את עצמו לתורה לא מדלג על יסודות אלה ואם דלג ואפילו בשגגה אזי "שגגת תלמוד עולה זדון"!! וכלל בסיסי הוא בתורה (ואף להבדיל אלף אלפי הבדלות בשאר חכמות) שחכם מבטל עצמו כלפי מי שגדול ממנו בחכמה או מול רוב של חכמים ששוים לו בחכמה ועומדים נגדו, או מול מי שגדול ממנו בשנים ושוה לו בחכמה. ההתנגדות לתנועה הציונית היתה מצד כל זקני וגדולי הדור והיא היתה מעוגנת בדברי חז"ל, הראשונים והאחרונים. מי שמקדיש עצמו לתורה היה צריך בראש ובראשונה לקיים את מצות ההתבטלות כלפי גדולים, זקנים, ורבים ממנו ולשאול לעצתם ולכל הפחות להביא ראיות הלכתיות להצדקת דרכו ולא לבדות מן הלב דברים חסרי בסיס ומקור בהלכה על מנת להתאים עצמו להלך המחשבה הכפרני של אנשי התנועה הציונית ואם לא עשה כן בעצמו פשע בכך פשיעה חמורה ונושא באחריות לכל התולדות והתוצאות של פשיעה זו. כל שכן אם חינך דורות שלמים להפנות עורף לגדולי הדור וראה היטב לנגד עיניו את התוצאות של חינוך זה ולא שינה אותו במאומה הרי זה פושע בדרגה חמורה מהקודמת דלא רק זה שהרשיע בכך שלא בטל דעתו לדעת גדולים וחכמים ממנו אלא שאפילו מהנסיון הניצב מולו המוכיח קבל עם ועולם על טעותו התעלם, וזו רשעות. ואם תשאל למה לו לאדם לעשות דבר זה יבואו דברי לשון הזהב של הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה (פ"ה ה"ד) ויסבירו זאת: "אלו התלמידים הקטנים שלא הרבו תורה כראוי והם מבקשים להתגדל בפני עמי הארץ ובין אנשי עירם וקופצין ויושבין בראש לדין ולהורות בישראל הם המרבים המחלוקת והם המחריבים את העולם והמכבין נרה של תורה והמחבלים כרם ה' צבאות, עליהם אמר שלמה בחכמתו אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים".
והשוחד יעור עיני חכמים ואין שוחד גדול מהכבוד המדומה ובפרט כבוד רוחני שמחזיקים אותו כראש ישיבה או כרב הישוב או כ"ראש המכינה הקדם צבאית" וכד' ועכ"פ העובדה שלמרות שראו את ההרס והחורבן שנגרם לרוב כְּכֹל תלמידיהם מדעותיהם הכוזבות ולא חזרו בהם ולא שינו במאומה את דרכם (ואנא קרא ב"דת הציונות" בהרחבה על כך) ועד היום מפנים את עורפם לגדולי הדור ואפילו לאלה שהם עצמם מציגים אותם כגדולי הדור ועושים ככל העולה על רוחם. ואומר לך עוד דבר: רובם לא עמלו על התורה כפי שעמלים באמת על תורה. רובם של אלה שדבריהם נשמעים בצבוריות הדתית לאומית עמלו (וגם זה בשטחיות ותוך גילוי פנים בתורה שלא כהלכה) על החלק החיצוני ביותר של התורה (תנ"ך,פשט המדרשים, היסטוריה וכד')