באשר ל"איסור" השירות בצה"ל...
ראשית כל, בספר לא נקבע כלל מבחינה הלכתית שאסור או שמותר להתגייס לצה"ל ובפירוש צויין בתחילתו של הספר שאין אנו באים לקבוע הלכה למעשה בשום ענין.
מה שנכתב בספר הוא שאין שום חיוב מבחינת התורה לשרת בצה"ל ושאין כל קשר בין השירות בצה"ל למושג ההלכתי "מלחמת מצוה" כפי שבא לידי ביטוי בהלכות מלחמה (וכל הדיון השאלה זו הוא רק מתוקף דינא דמלכותא היינו החוק האזרחי המחייב בגיוס), ושכל מי ששמירת התורה ומצוותיה היא ערך בעיניו צריך לחשוש מאד מהנסיון הקשה של שירות זה וליטול עצה מאחד מגדולי ההוראה שבדור כיצד לפעול.
לגבי הנח"ל החרדי- הוא לא חרדי בכלל וזאת מעצם העובדה הפשוטה שהמשימות אליהם נשלחים החיילים הן משימות שברובן נוגעות להכנסת ישראל בסכנת מיתה והדרג המקבל את ההחלטות בנוגע לשליחת החיילים למשימות אלה בלול מאפיקורסים, מומרים להכעיס ולתיאבון, וסתם פורקי עול ברמה כזו או אחרת שאפילו בדיני ממונות אסור להם מבחינת התורה להביע דעה.
זה שאנשים חושבים שאם גדוד צבאי מספק לחייליו קוטג' בהכשר הבד"ץ לפני ששולחים אותו לסכן את חייו על פי הרגשת בטן של איזה שר "בטחון" מומר (ובנוסף חסר נסיון צבאי בסיסי בנוגע לפיקוד על מלחמה...) אזי מדובר כבר בגדוד "חרדי" רק מעיד על בורותו של החושב כך בכל הקשור להלכה ולא מעבר לכך.
וראה המאמר הבא המתייחס לשאר שאלותיך: