שליחת תגובה להודעה בפורום

שלום,

לחיזוק הדברים ראה גם ראייתו המפוכחת של פרופ' לייבוביץ המנוח בנושא, בספרו "יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל", הבאתי מס' שורות מספרו בעמ' 93 על מנת לחדד את העניין, וז"ל:"...הכלל הגדול - שהוא גם עיקר דתי גדול - ש"עולם כמנהגו נוהג", כוחו יפה לגבי ההסטוריה כשם שהוא יפה לגבי הטבע. כשם שתופעות הטבע נובעות מין הכוחות הגלומים בטבע ומשילובם זה בזה, אף מאורעות ההיסטוריה האנושית נובעים מין הכוחות השונים והמנוגדים הטבועים בנפש האדם וממאבקיהם של בני אדם זה עם זה בכוחותיהם של אלה על רקעה של מציאות שהם עצמם עצבוה. כוחות הטבע וכוחות הנפש כאחד הם אלמנטים של הבריאה האלוהית, ולפיכך אף כל תוצאותיהם - יהיו מה שיהיו - הם "מעשי אלוהינו" המאמין בה' - להבדיל מין המאמין בפונקציונר שמימי להסדרת ענייני האדם, או האנושות, או עם ישראל - אינו מבחין בין מאורעות שונים מבחינת משמעותם הדתית, בין אם בעניינו הם שגרתיים "מעשים כבכל יום" או מאורעות "יוצאים מין הכלל", בין אם אנו חשים אותם כ"טובים" או חשים אותם כ"רעים". אירועים הסטוריים - באנושות בכלל , ובעם ישראל בפרט - הם מצד עצמם אינדיפרנטיים מבחינת ההערכה הדתית. אין מאורע בהסטוריה מקבל משמעות דתית אלא אם הוא מבטא תודעה דתית, זאת אומרת : אם הוא תוצאה של התודעה הדתית - דעת ה' ועבודת ה' - של הנוטלים חלק במאורע זה. אף בתולדות ישראל אין מימד אמוני דתי לכל מאורע ויהא אפילו בעל משמעות דתית הסטורית עמוקה ביותר - אלא באשר הוא מעשה שעשו יהודים למען התורה וקיומה או מעשה שנעשה ליהודים בגלל עמידתם על התורה ועל קיומה. ואם לאו הריהו כאחד מין המאורעות בהסטוריה, שהיא חסרת משמעות דתית. מבחינה זו אנו מכירים את המשמעות הדתית של מלחמת החשמונאים ונצחונם - מזה, ושל גזרות תתנ"ו וכל הגזרות וההשמדות שבהם קידשו יהודים את השם - מזה. לעומת זה אין טעם להשוות משמעות דתית לשואה של שנות תש"י - תשט"ו ולא הקמת מדינת ישראל ונצחונותיה בשנות תש"ח - תשכ"ז. הראשונה מבטאת את גורלם של חסרי ישע הנתונים בידי רשעי עולם, השניה - את עליונותו של החייל היהודי על החייל הערבי בדורנו. זה וזה אינם אלא מקרים בעולמה של ההסטוריה, שהוא בדומה לעולמו של הטבע - כמנהגו נוהג. כללו של דבר אין משמעות דתית אלא לנעשה לשם שמיים. אין טעם בנסיונות להקיש על יום ה' באייר מחנוכה. המאורעות שאת זכרם מעלים ימי חנוכה באו מכוחה של התורה בעם ישראל, הם בוצעו למען התורה, ובשם התורה ובהם נתגדל ונתקדש שמה רבא. .. מלחמת העצמאות של תש"ח לא נוהלה מטעם התורה, לא למענה, ולא בשמה, ולא לשמה, ולא הגדילה והאדירה את התורה. במלחמה זו לא נלחמנו לשם שמיים אלא לשם עם ישראל וארצו. הנצחונות שהושגו בה ובמלחמות שלאחריה הם חול ולא קודש. מדינת ישראל הוקמה ומקויימת לא מתוך דחף דתי, ולא מתוך מגמה דתית, לא בשם התורה, ולא למען התורה, אלא מתוך דחף לאומי ולמען רעיון מדיני... אין אלמנט של קדושה גם בשחרורן של כל אדמות ארץ ישראל ושל כל ירושלים, ובכלה הר הבית, בתשכ"ז : הפעם שוחרר הר הבית לא בידי חשמונאים, חבריו של אותו זקן שנהרג על סירובו לאכול בשר חזיר , אלא בידי מתייונים, מגדלי החזיר. הנצחון התגלם בהתקנת מגרש חניה בקרבת הר הבית למכוניות המביאות את המבקרים הרבים אל הכותל המערבי בשבתות, בחגים ובימים טובים. מאורעות ה' באייר תש"ח וכ"ח באייר תשכ"ז הרי הם כנצחונותיו וכיבושיו של המלך האדיר ירבעם בן יואש, אשר "לא סר מכל חטאות ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל, והוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה... והשיב את דמשק ואת חמת ליהודה בישראל". המקרא איננו מעלים נצחונות וכיבושים אלה של המלך הרשע ואף מטעים אותם, אולם לא מצינו שנביא הדור (עמוס) ראה בהם סימני גאולה (במשמעות הדתית), ועל מחוללם וביתו הוא מנבא כליון והשמדה. במסורת הדתית - הסטורית של עם ישראל, הרושם והזכר של מעשיו הצבאיים והמדיניים הכבירים של מלך זה גנוזים בשני פסוקים בספר מלכים ב', ואלמלא שני פסוקים אלה לא היה להישיגיו זכר בתולדות היהדות".