שלום יהודית...
בשנים הראשונות של המדינה פחד שלטון האפיקורסים ומה שעלולים להתנכל לעולם התורה ריחף מעל כלל צבור שומרי התורה ומצוות וביחוד מעל ראשי בני הישיבות והעומדים בראשן.
מרן החזו"א אמר בחג הפסח הראשון (או השני) שאחרי קום המדינה כי לפלא בעיניו שעוד מרשה המדינה ליהודים לאפות מצות לפסח. ואין זה גוזמא או מליצה חלילה. זו היתה מטרתם והם אפילו לא הסתירו זאת אלא שהקב"ה הקים עליהם את חמתם של הערביים באופן שעד היום טרודים בהם ואינם מתפנים לבער את היהדות לגמרי מן העולם כפי חפצם ורצונם אשר לשמו הקימו תנועתם ומדינתם. (ואם תרצי ציטוטים מפורשים של ראשי המדינה בענין זה את מוזמנת לבקש).
לכן לא רצו בפומבי לצאת נגד המדינה והעדיפו כלפי חוץ להראות שאינם "מורדים" במדינה ובהקמתה. אבל המסר שהועבר לתלמידי הישיבה ידוע וגלוי. את מוזמנת לעבור על חלק א' של מכתבים ומאמרים של מרן הגרא"מ שך העוסק בעניני ארץ ישראל והציונות ולראות מה היתה דעת התורה של גדולי ראשי ישיבת פוניבז' ומשגיחיה הרוחניים (למשל,מרן הגר"י לוינשטיין משגיחה המפורסם של פוניבז' אמר שמי שמשתתף במצעד צה"ל ביום העצמאות הוא אפיקורוס) ולראות שאין כאן שום מקום לספק וכמו שכותב מרן הגרא"מ שך וז"ל: "וגם אם היה מאת הקב"ה שע"י איזה סבה פוליטית עשו בזה את מה שעשו והכריזו על איזה הסכמה להקמת מדינה יהודית יש לשנן לעצמנו את היסוד שלא יהיה ח"ו אף לרגע אחד שום הטעיה שלא נעלה על דעתנו שכבר התחילה תקופה חדשה, ולטעות ולהטעות שזה מעין אתחלתא דגאולה, מחשבה פסולה כזאת ורעיונות כאלו מסכנים את קיומנו וכפירה היא ביסוד היסודות של קיומנו. וצריכים אנו לדעת כי כל זה בא מהקב"ה לנסות את הכלל ישראל לראות אם נִטה מדרכנו המסורה לנו משנות דור ודור. ובאמת היותנו מסורים בידי פורקי עול תורה מאז הקמת המדינה הוא הגלות המר ביותר, כי לא יאה להם לפי ההלכה של התורה הנתונה לנו בהר סיני מהקב"ה, וכבר אמר הנביא " אותי עזבו מקור מים חיים " הם ההלכה של התורה "לחצוב להם בארות בארת נשברים" הם החוקים אשר בדו להם". (מכתבים ומאמרים חלק א' מכתב י').
וכך כותב מרן הגר"א אליהו דסלר מנהלה הרוחני של פוניבז':
מאז חורבן הבית, גדל והלך כח הגאוה של המלכות הרביעית. בגלות זו ההסתר והחשך, שבאו בעטיו של חטא אדם הראשון, הולכים וגדלים, ההשקפות החומרניות מתגברות ומאפילות על הרוחניות. מדי דור בדור מתפתח המדע, מתרבות האפשרויות לניצול עולם הזה לתועלת האדם, וכתוצאה מכך מתרבה גאות האדם, כאילו הכל בידו ניתן, ולא יבצר ממנו כל דבר. השקפות אפיקורסיות על עליונות כח האדם הולכות ומציפות את כל העולם כולו, עד כדי יציאה בריש גלי במלחמה כנגד האמונה והמאמינים בה' ובתורתו. זהו עיקר תוכן הגלות של המלכות הרביעית, ולכן עלינו לדעת שסהו הנסיון שבו צריכים לעמוד בגלות זו .
סוף גלות זו היא התקופה הקרויה בפי חז"ל: " עקבתא דמשיחא " שבה "חוצפה יסגא" (סוטה מ"ט ע"ב ). אז , גלות השכינה היא תחת יד חצופי ישראל , הן נשמות "ערב רב " המעורבות בישראל , אשר שורש טומאתם העיקרי הוא החוצפה כלפי שמיא – מדת עמלק . זה לשון הגר"א (בבאורו לתיקוני זוהר חדש, דף ל"ז ע"ב, דפוס וילנא, התרכ"ז.) : " ערב רב שבישראל הן עמלקים , כמו שכתב בזוהר
(בראשית כ"ה ע"א) , ומובא שם שב "ערב רב" ישנם כוחות של חמש אומות , ראשי תיבות : נג"ע ר"ע , והעיקר שבהם הוא עמלק – ע' האות האחרונה . השלטון על העם הקדוש נמסר בידי " ערב רב " , כמובא בגר"א שם ( דף כ"ז ע"ג בתיקוני זוהר חדש ) : "הערב רב שהן רישא דעמא קדישא בגלותא בתראה", שנאמר – היו צריה לראש , וכמו שכתב ברעיא מהימנא (תצא רע"ט ע"א). בכח גאותם ןשלטונם מנסים הם להשפיע בהשקפות טמאות אפיקורסיות של "כוחי ועוצם ידי" , ועומדים בחציפות ובעזות כנגד האמונה , התורה ועבודת ה' .
זה הוא הנסיון שלתוכו הוטל עם ישראל ב "עקבות דמשיחא " . ה' יתברך משיב יהודים רבים לארץ ישראל ושולטים בה, ופורקי עול התורה מתגאים כאילו הם עשו ופעלו זאת בגבורתם, וככל שתגדל גאותם תגדל חוצפתם, ויגבר רצונם להשליט את האפיקורסות ח"ו . זהו הנסיון האחרון של גלות השכינה, הנסיון הקשה ביותר . אם נכיר את הנסיון הזה בכל היקפו, נדע את התפקיד שהטילו משמים על תקופתנו – להתחזק נגד הדעות החומריות הכוזבות, ולהכיר כי טעות גמורה היא בידי אלו הטוענים כאילו שאנו עשינו את שלנו – באנו לארץ ישראל, לחמנו עליה, והננו שולטים בה – וה' יתברך כבר יעשה את שלו ובמשך הזמן ירבו אמונה ויראת שמים . אולם עלינו להכיר כי הם מחליפים את מה שבידי ה', ואינו בתחום בחירתנו , כי הרי " ה' איש מלחמה ", וידיו פעלו כל זאת, במה שמוטל עלינו לעשות, ואינו בידי שמים, כי "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".
העומדים בתקיפות ובגבורה נפשית בנסיון הקשה הזה, של הדעות הכוזבות של "כוחי ועוצם ידי", ואינם מתפעלים ומושפעים מחןצפת הכפירה, ולא מתבטלים כלפיה כלל , אלא אדרבא מתחזקים באמונתם ואינם זזים מהשקפת התורה וחז"ל כמלא נימה, ומתמסרים לגמרי לעבודה פנימית בתורה ובתפילה ויראת שמים, הם אשר יזכו לגאולה השלמה ע"י משיח צדקנו במהרה בימינו. להם יתגלה שוב האור העליון של ההכרות הבהירות, ידיעת האמת לאמיתה – אורו של גן עדן, ויתוקן כל החשך וההסתר שהיה מתעבה והולך מאז חטא אדם הראשון , ויזכו לסוף התיקון דלתתא , שבעולם הזה, ולגילוי כבוד הדר מלכות ה' בשלמות בעולם הבא – מלכות דסלקא לעילא" ("מכתב מאליהו" חלק ג' עמ' 217-218 ).
בברכה, יואל.