שליחת תגובה להודעה בפורום

נראה מדבריו של מרן המנחת יצחק שאסור לומר הלל בכל יום בלא ברכה (לפחות לפי המהרש"א המובא להלן), ואם כן יש בהסכמה לאמירת המזמורים מעין 'הסכמה' שאין זה כאמירת הלל שלא בעתה. וז"ל המנחת יצחק (בקונטרס שהבאת כאן באתר):

"ובאומר הלל אף בלא ברכה לשם מצוה, יש גם משום מה שאמרו (שבת קי"ח ע"ב) כל האומר הלל בכל יום ה"ז מחרף ומגדף, ופירש"י (שם) וז"ל: שנביאים ראשונים תיקנו לומר בפרקים כדאמרינן בערבי פסחים, וזה הקוראה תמיד בלא עתה אינו אלא כמזמר שיר ומתלוצץ (ועי' בדברי רבה"ק בעל הגאולה ועל התמורה אות ל"ד עמוד ע"א). והנה אף דאומר רק ביום אחד שבדה מעצמו אינו בכלל "הקוראה תמיד" ועי' (במג"א רס"י תקפ"ד), אבל הוי בכלל "בלא עתה", וגם לפי מה שכתב המהרש"א שם בטעמו של דבר, דמי שאומרו בכל יום, לא יתפרסם אומרו על הנס, בימים הראויים לפרסם ניסא עיי"ש, זה שייך אף אם אומרו רק ביום אחד שבדה מלבו, אף דיהיה ביום שאירע לו ניסא, מ"מ גורע בזה, הימים הראויים מתקנת חכז"ל לפרסם ניסא, וכדברי רבה"ק (אות ל"ד שם), ובנוגע לר"ה, עיין מש"כ בס' חתן סופר (ח"ב בקונט' נר מצוה) עיי"ש."