על מה להתפלל ועל מה לא...
ראשית, נגדיר את מהות תפקידו של צה"ל ואח"כ נסביר מה הוא היחס הנכון שצריך להיות לנו אל מילוי תפקידו. צה"ל הינו מערכת ביצועית שאמורה ליישם בשטח את החלטות הדרג המדיני-ממשלת המדינה. ממשלת המדינה מבחינת מהותה הינה גוף שביסודו מושתת על כפירה בקב"ה ובתורתו וכל תפקודה הינו על בסיס כפירה זה (וגם נוכחותם של כמה חברים בגוף שבחייהם האישיים מוגדרים או מגדירים עצמם כמאמינים וכנאמנים לתוה"ק הם חסרי כל השפעה על המערכת) החלטות הדרג המדיני ובענינו הכונה בעיקר לגוף הנקרא "קבינט מדיני בטחוני" אינן מכירות כלל בחוקי התורה כמחייבים במשהו ולמותר לציין כי שום מורה הוראה אינו חלק מגוף זה או גורם מייעץ לגוף זה.
דבר נוסף וחשוב שצריך לזכור הינו כי חלק מהתפיסה האפיקורסית של הנהגת המדינה הינו כי המדינה היא הערך העליון ביותר ולכן מוות או פציעה של אזרחים או חיילים בשירות המדינה הינו מוצדק אם הוא משרת אינטרס כזה או אחר של המדינה כי גם הערך העליון והחשוב של חיי אדם אינו שווה ערך לערכיות המדינה. ועד היכן מגיעה התפיסה האפיקורסית והאכזרית הזו יכול ללמד מעשה שהיה במלחמת לבנון השניה לפני שמונה שנים. במהלך המלחמה נערך דיון עם מגורשי גוש קטיף באשר לדרישותיהם של המגורשים ותביעותיהם לגבי תיקוני ליקויים באתרים הזמניים שהוכנו עבור איכלוסם לאחר הגירוש. אחרי ששמע את דבריהם וטענותיהם אמר ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט את הדברים הבאים (כדי לבטל לגמרי את טענותיהם של המגורשים): החיילים שיצאו לקרבות בימים האחרונים ונהרגו לא עברו מבית מרווח יותר למרווח פחות, או מבית עם מיזוג לבית בלי מיזוג, הם חזרו בארון!! למדינת ישראל יש את הכח לקבל החלטות שיקבעו לא רק באיזה בית אתה תגור והאם תקבל תנאים כאלה או תנאים אחרים בעקבות גירושך מביתך. למדינת ישראל יש כח לקבל החלטות שיקבעו אם תחיה או אם תחזור הביתה בארון!! כך דיבר אז הרשע האכזר הזה. ובשו"ת "פאת שדך חלק ג' סי' נו' [להגאון רבי שמואל דוד הכהן מונק זצ"ל] שם דן באריכות בשאלה "מה היא מלחמת מצוה מצד הדין" ובסוף דבריו כתב וז"ל: "ובנידון דידן (כוונתו למלחמת ששת הימים שאודותיה נשאל) שהיתה סכנה אף לכל אחד ואחד וא"כ כולם צריכין להכנס לסכנה כדי להציל זה את זה, מכל מקום אי אפשר להכנס לצבא שלהם, ששולחים את החיילים למקומות סכנה על פי אומדנא בעלמא, ולפעמים שלא לצורך עיקר הנצחון כלל אלא לצורך ענינים פוליטיים, ולענ"ד כל החיילים דינם כשבויים, וראשי הצבא יש להם דין רודף מהאי טעמא" ומיד אח"כ התייחס גם לנידון דידן לענין תפילה להצלחתם וז"ל: "ובענין התפילה באיזה אופן מותר להתפלל, הנה ודאי באותה שעה היה נראה לעיני בשר, שאין הצלה אחרת אלא נצחון פריצי בני עמנו, ומ"מ לענ"ד אינו נכון להתפלל להדיא להצלחת הרשעים, וזכורני בשנת תש"ח אחרי שהרעישו הערביים את ירושלים כחדש ימים ונהרגו רבים, ואח"כ היתה הפוגה כעשרה ימים, והיתה אסיפה גדולה בבהכ"נ ישועות יעקב במאה שערים ונתעוררו מאד לתפילה ותשובה, ואמר אז המנוח הר"ר אברהם יוחנן בלומנטאל ז"ל, היאך נתפלל, האם נתפלל לנצחון הערביים, חס ושלום! והתפלל שינצחו הרשעים ג"כ אין יכולים אלא כמו שמצינו אצל ישראל במדבר במלחמת הכנעני, שלא ידעו אם הם עמלקים או כנענים והתפללו סתם, כן אנחנו נתפלל סתם, רבש"ע הצילנו".
לאור כל האמור לעיל, ודאי שאי אפשר להגיד באופן גורף כי כל פעולה עליה מחליטים אנשים אלה הינה ראויה או טובה וודאי שאי אפשר להתפלל להצלחת פעולותיהם או להצלחת חייליהם כי איננו יודעים כלל מה טיבן של פעולות אלה וצריך לדעת שבדברים כגון דא גם הצלחה מסחררת מידית ללא כל אבידות ונפגעים אינה בהכרח הצלחה. כי גם אם לדוגמא צה"ל מצליח להביס את החמאס ללא כל אבידות אך הדבר יגרום להתעוררות רגשות נקם אצל אירגוני טרור אחרים וכתוצאה מכך יפגע יהודי אחד אין זו הצלחה כלל ואם כן התפילות צריכות להיות לישועת ישראל ולרחמי שמים על כלל ישראל.
כמו כן צריך להזהר מלייחד תפילה על החיילים עצמם (או מכל פעולה אחרת המייחדת את החיילים מיהודים אחרים כמו "אימוץ חייל" וכד') ולא מחמת שאנחנו חפצים חלילה בהיפגעותם של החיילים אלא מחמת שתפילה מיוחדת או פעולה מיוחדת כזאת עלולה בנקל לתפוס את דמות החייל כדמות ערכית חיובית ולא היא כאמור לעיל (שבסופו של דבר החייל הוא שליח של הגוף השלילי ביותר מבחינה ערכית-ממשלת המדינה) וגם כיון שרבים מהחיילים אינם שומרי תורה ומצוות (ואני לא דן אותם כרגע על כך אלא רק מציין את העובדה המציאותית) תפילה מיוחדת לשלומם או לבריאותם יש בה כדי להטעות כי יש מעלה או ערכיות חיובית כלשהי בלהיות בריא או שלם גם לצורך חיים חילוניים וממילא הדבר יוצר לגיטימציה לחילוניות והוא ודאי היפך דעת תורתנו הקדושה.
ולכן התפילות צריכות להיות בכלליות על כלל ישראל ובנוסחים המקובלים מדורי דורות (שמעולם לא הפכו את החייל לערכי יותר מהאזרח וגם לא את הפצוע מהקרבות בעזה לערכי יותר מהזקן שנפל בדרך למרחב מוגן או מילד שנפצע ל"ע בתאונת דרכים וכד') כגון: "אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה העומדים בין בים ובין ביבשה, המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרוחה ומאפילה לאורה ומשעבוד לגאולה השתא בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן". וכגון יקום פורקן ומי שברך לקהל שגם בהן רואים את כלליות התפילה "וכל מי שעוסקים בצרכי ציבור באמונה" [והקבינט המדיני בטחוני של נתניהו ושאר האפיקורסים והמומרים עוסקים בצרכי ציבור מתוך כפירה ומתוך חנופה לכל עמי העולם גם כשזו מחייבת הפקר חיי חייליהם ואזרחיהם ה"י]