תשובה לסעיף 2
הנסיון לקבוע בצורה חד משמעית כי "הרב קוק נשאר צמוד לכתביו גם כשהגיע לארץ הקודש וניסה לגשר פה" על סמך איזה מכתב אחד בודד שנכתב בשנתו האחרונה תוך התעלמות ממה שכתב דבר ועשה במשך שלשים שנה קודם לכן מאז שעלה לארץ בשנת תרס"ד הינו לא רציני כלל מעבר לעובדה הפשוטה שהמציאות מכחישה את מכתבו זה בצורה המוחשית ביותר שהרי לא רק שהר' קוק לא מחה על דברים מהותיים ביותר כמו חינוך ילדי ישראל לכפירה אלא שתמך ועורר יהודים אחרים לתמוך בקרנות הציונים למרות שידע כי בכספים הנאספים על ידם יחללו שבתות ויחנכו ילדי ישראל לכפירה בעיקר ובעוד שתמיכתו זו היתה בפומבי ובראש חוצות מכתב ה"מחאה" שלו הנ"ל הינו מכתב אישי לאדם בודד בחו"ל שלא נכתב על מנת לפרסמו כלל וגם אותו כתב הר' קוק כמו שהוא כותב בתחילת המכתב רק מפני ש"את מכתבו היקר מז' כסלו דנא קבלתי וברב צער נודע לי ממנו ש"תולין בי בוקי סריקי" [ע"פ ב"ב ז.] דברים אשר לא יוכלו גם לעלות על לבי ח"ו". וא"כ מה טיבה של "מחאה" הנשלחת לאדם בודד ואין לה שום השפעה מעשית זולת על קורא המכתב (וכולי האי ואולי) שכנגדה יש תמיכה פומבית שלו בכתב ובע"פ והכי חמור-בידים לעיני רבבות במומרים לכל התורה כולה בגופו ובממונם של יהודים רבים שהוא הסיתם להיות שותפים לפשעי הציונים בארה"ק ובעולם כולו יחד עם מסירת כלל ישראל בארה"ק להנהגתם של כופרים בעיקר והפקדת מוסד הרבנות שבו תלוי קיומה של היהדות לדורות בידם והכל תוך מלחמה בגדולי ישראל ופעולות לנטרול השפעתם על הציבור.
בברכה, יואל.