שליחת תגובה להודעה בפורום

להלן תגובה שקבלתי בפורום בנ"ע של כיפה למאמר שלכם העוסק בשאלה האם מדינת ישראל היא מלכות ישראל? אשמח לקבל תגובתכם.

קודם כל יש טעות יסודית במאמר:
המאמר מביא ראיות לשאלה מי ראוי להיות ממונה בישראל לכל מינוי. המאמר מוכיח שלכתחילה יש למנות רק אדם שיש בו יראת שמים ואסור למנות אדם שאין בו יראת שמים.
עד כאן ברור.
אך השאלה העומדת ביסוד המאמר היא מה המעמד של מדינת ישראל: האם יש בה דין מלכות ישראל או לא. ולגבי שאלה זו אין שייכות לכל המקורות המובאים במאמר. ולמה? כי המקורות רק דנים בשאלה את מי ראוי למנות. אז אם כן אנחנו לומדים שאין למנות אנשים שהם חסרי יראת שמים. אבל זה מלמד אותי על האנשים הממלאים את התפקידים הממלכתיים, אך אינו מלמד אותי דבר וחצי דבר על עצם המלכות!

צורת הדיון של המאמר היא כאילו שהייתי אומר הואיל ופלוני אלמוני שנתמנה להיות רב העיר אינו ראוי להיות רב העיר, אם כן אין מוסד כזה רבנות העיר! זו צורת דיון של טשטוש בין שני דברים קרובים.
אני יכול לומר שהמלכות היא מלכות ישראל, אלא שהאנשים הממלאים את התפקידים אינם ראויים. אך מלכות מכל מקום קיימת.

וכמובן שהמאמר הזה מתעלם לגמרי מן התנ"ך ומתולדות ישראל, שמצאנו לצערנו פעמים רבות שהיו אנשים בלתי יראי שמים שמילאו תפקידי שלטון, ואע"פ כן הם נחשבו לשליטים. כי האמת היא שכל האיסור למנות אדם שאין בו יראת שמים הוא לכתחילה ואינו מעכב. לכן עמרי נתמנה להיות מלך ואחריו בנו אחאב, אע"פ שביססו את העבודה זרה בישראל. לכן כתב הרמב"ם שבעקבות חנוכה חזרה מלכות לישראל כמאתיים שנה עד קרוב לחורבן, ולפי חשבון זה כולל הרמב"ם במלכות זו שאנו חוגגים את חידושה גם את מלכות אגריפס (שלא היה ראוי להיות מלך מצד היותו ממשפחת גרים) ומלכול הורדוס!!

דבר שני: במאמר יש גם סילוף דעת הרמב"ן בענין מינוי מלך: הרמב"ן מוכיח מן הפסוק שאין צורך בנביא כדי להעמיד מלך, בדיעבד, רק אסור שיהיה נכרי. נכרי אינו חילוני או חסר יראת שמים, אלא נכרי הכוונה איש מעם אחר. איש מעם אחר אינו יכול להיות מלך. אבל יהודי - אפילו יהיה רשע - אם נתמנה ברצון העם להיות מלך הרי בדיעבד יש לו דין מלך.

ובמשנה במסכת סוטה מצאנו:

"אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים וכשהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות אמרו לו אל תתירא אגריפס אחינו אתה אחינו אתה".
ועל זה אמרה הגמרא:

"תנא משמיה דרבי נתן באותה שעה נתחייבו שונאי ישראל כלייה שהחניפו לו לאגריפס". ומזה משמע שלא היה ראוי להיות מלך. אך קשה שאם כן למה המשנה מביאה דוגמה למצות הקהל ממה שעשה אגריפס אם אינו ראוי למלך ובדיעבד אינו מלך? אלא שבודאי בדיעבד היה מלך, אך נענשו על שהחניפו לו ועשו כאילו אין פגם בהיותו מלך. (ובתוספות שם כתבו שמפני שמלך בזרוע ולא ברצון העם לא היה ראוי שיאמרו לו אחינו אתה).
ולכן הגמרא בכתובות מביאה את הסיפור הבא:

תנו רבנן מעבירין את המת מלפני כלה וזה וזה מלפני מלך ישראל. אמרו עליו על אגריפס המלך שעבר מלפני כלה ושבחוהו חכמים. שבחוהו? מכלל דשפיר עבד? והא א"ר אשי אפילו למ"ד נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול דאמר מר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך! (ומתרצת הגמרא:) פרשת דרכים הואי (ולא היה בולט שהוא שינה כיוון כדי לכבד את הכלה)"
הרי מכאן אנו רואים שהגמרא רואה באגריפס מלך, אע"פ שמצד הדין היה אסור לכתחילה להעמיד אותו כמלך.

אז אחרי ההערה העקרונית - שכל המאמר דם על האישים הפרטיים שממלאים את התפקידים, אבל כל זה אינו נוגע לשאלה של עצם ערך המדינה. אחרי הערה זו גם הראנו כי היסוד של המאמר, שבדיעבד מינוי אדם כזה אינו תופס, אינו נכון, ואף הבאנו ראיות שמינוי כזה כן תופס בדיעבד.
בב"ח לתו"ע
דוד בן מאיר

מסתפקת (שרית)