תלמיד ישיבה
11/17/200417:49
עוד על "ראשית צמיחת גאולתינו"
בתגובה ל: זה שאתם
קודם כל בקשר למסכת סוטה-זה נמצא בדף מט עמוד ב' למעלה
לקחתי מאתר הידברות של הרב זמיר כהן פרק מתוך החוברת "צוהר לארחות החרדי"- הפרק נקרא יום העצמאות והוא מוגש פה לפניך(כמו כן רצוי עוד יותר מלקרוא את הפרק לראות את הסרט הרצל והציונות של הרב אמנון יצחק שמופיע פה באתר זה)
20/07/2004 הרב זמיר כהן
שאלה: מדוע אין הציבור החרדי מזדהה עם חגיגות יום העצמאות של מדינת ישראל. האין זה יום חשוב - יום תקומת העם ועצמאותו בארצו לאחר אלפיים שנות גלות?
תשובה: ראשית, הבה נחדד את השאלה.
ידוע ומפורסם כי השאיפה של העם היהודי לאורך כל אלפיים שנות הגלות, ובטחונו המלא כי יום יבוא והוא ישוב לארצו - ארץ ישראל, נבעו דוקא מתוך נאמנות העם לתורת ה', ואמונתו המוחלטת בכל הכתוב בספר על-אנושי זה. ומכיון שבתנ''ך מצויות נבואות רבות העוסקות בשיבת העם לארצו ולעצמאותו המדינית ויותר מכך, תמיד התפלל עם ישראל וייחל ליום בו יתגשמו נבואות נפלאות אלה.
את חוזק ועוצמת האמונה בהתגשמות הנבואות העוסקות בתחיית העם בארצו ניתן ללמוד הן מהעובדה המתמיהה שכל הגזירות, הרדיפות, הפוגרומים והטביחות לא הצליחו למחוק או לדכא את ביטחון העם כי יהיה אשר יהיה, יום יבוא, והוא ישוב לארצו. והן מההצלחה המדהימה של שליחי הסוכנות והתנועה הציונית בתקופת הקמת המדינה, לשכנע את המוני בית ישראל בכל מקומות מושבותיהם ברחבי העולם לחסל את עסקיהם, למכור את בתיהם ונכסיהם במחירי הפסד, לעזוב את הארץ שבה נולדו וחיו הם ואבותיהם, ולבא לארץ שוממה בתקופת מלחמה קשה.
ניתן להרחיב בזה יותר. אך די במה שהוזכר כדי להבין שדוקא הציבור הנאמן לאלוהי ישראל ולתורתו, ומאמין בכל לבו בנבואות התורה ומייחל להתגשמותן, קשור הוא בקשר נפשי אמיץ וחזק ביותר לארץ ישראל ולשאיפת עצמאות העם והתישבותו בארצו כמפורט בתנ''ך. (ראה דוגמאות לביטוי מעשי של קשר זה בתחילת הפרק הקודם).
הכיצד אם-כן יתכן, שכאשר סוף סוף אנחנו כאן בארץ לאחר אלפיים שנות גלות אין ציבור זה יוצא במחולות ביום הכרזת העצמאות שכה ציפו לה?
אולם התשובה פשוטה.
ברור ומובן לכל אדם חושב, שיהודי אשר הגיע להכרה ברורה ומוצקה כי קיים בורא לעולם אשר העניק לנו ספר הוראות לשימוש טוב ונכון בבריאה, וכי גורל האדם לאחר פרידתו מן הגוף הגשמי נקבע על פי המידה שהשכיל להתנהג בחייו על פי ספר הוראות ה''יצרן''. הרי בודאי שיהודי זה מעמיד הכרה זו במרכז חייו, וכל אורחותיו, הנהגותיו והשקפותיו, מושתתות ומבוססות על יסודות תורה על-אנושית זו, וכאמור לעיל.
והנה, תורת ישראל אומרת כי:
''המחטיא את האדם, קשה לו (=מזיק לו) יותר מן ההורגו.
שההורגו, הרגו בעולם הזה, ויש לו (לנהרג) חלק לעולם הבא.
והמחטיאו - הרגו בעולם הזה ובעולם הבא.''
(מדרש-רבה במדבר כא, ד. וספרי כי תצא כג, ח)
והרי אין זה סוד שדור מייסדי ומקימי המדינה היהודית ביקשו - ולמרבה הכאב גם הצליחו - לנתק את רוב העם משרשי הקשר העמוק שלו עם תורת ה', ומאורח החיים היהודי המבוסס על מצוות תורה נפלאה זו.
ומעתה, גם אם נתעלם ממימדי התופעות האיומות כמו הפשיעה, הסמים, האלימות, הזלזול בהורים ובחברה, ומשאר תופעות קשות אשר התרבות שאומצה כאן בארץ דירדרה אליהן את הדור של העם היהודי, הרי די במחיר הכבד של הנתק הרוחני במצוות שבין האדם לבוראו (כגון: שבת, תפילין, טהרת המשפחה, כשרות, קדושת העיניים והברית, גילוח בדרך המותרת, וכו') אשר עם ישראל שילם תמורת מגוריו בארץ הנכספת, וכבר שמחת העצמאות המדינית דועכת בלב כל אוהב עמו ואלהיו. שהרי הריוח שבמגורים עצמאיים במדינת היהודים, דל הוא ביחס להפסד ולנזק הגדול (נא ראה שוב את מאמר חז''ל הנ''ל והתבונן היטב במשמעותו) שבניתוק רוב העם(!) משורשיו הרוחניים המקשרים אותו לבורא הכל שהכל בידו. [וזאת אפילו אילו היינו חיים כאן מתוך עצמאות אמיתית ומוחלטת.
ומה נאמר עתה כאשר בד בבד עם השימוש במונח ''עצמאות'', ממשלת היהודים כפופה באין ברירה לממשלות גויים ואין היא יכולה להרשות לעצמה לנהוג כהבנתה. ויהודי חושש ללכת בעיר או בכפר או ברחוב שתושביו מוסלמים, אף על פי שהשולטת במקום היא מדינת היהודים העצמאית, בעוד שמוסלמי שאיננו חי במדינתו העצמאית מתהלך זקוף גו ברחוב שתושביו יהודים. ואם לא די בכך הרי המציאות כיום היא שיהודי החי בחו''ל חש בטוח בחייו יותר מאחיו החי במדינה שהוקמה להגנתו. ומה גם שבניגוד לאמונת מייסדי המדינה שהמדינה תגן על יהדות העולם מתברר שדוקא יהדות העולם החזקה כיום כפי שלא היתה מעולם היא היא המגינה על מדינת ישראל...
לצורך מי שאיננו מודע לגישה האנטי-תורנית של דור מתכנני ומייסדי השלטון היהודי המתחדש, החל מגזיזת פיאות ועד…, הנה לקט קצר של מגוון עדויות על דבריהם ופרסומיהם אז. (ועיין עוד בספרים המופיעים ברשימה שבסוף הפרק).
במאמר שכותרתו ''האינקוויזיציה של הסוכנות'' מדווח עיתון ''הצופה'' בחדש שבט תש''י (1950):
''המחנה של העולים התימנים ליד כרכור נהפך לאינקוויזיציה. לשיא הגיע הדבר בשבועות האחרונים. המדריך הודיע שמי שילך להתפלל, הוא יגרש אותו מן המחנה. בשר מבשלים בכלים של חלב. העולים אינם אוכלים ומסתפקים בלחם יבש. העולים משוועים: ''תושיעו אותנו''!
והרי ציטוט מתוך מכתבו של החכם התימני דוד יצחק, ממחנה עין-שמר:
''אליכם אישים אקרא! אחי ורעי שמעו לי! יש במחנה עין-שמר
מנהגים משונים. בתימן תחת שלטון הערביים היינו מקיימים
מצוות התורה במסירות נפש, וכאן, בארץ הקודש, גזרו עלינו
גזירות קשות. שיקצונו כטומאת הנידה, מפרידים בין איש
לאשתו!'' וכו'. (כלומר, אינם מאפשרים לנשים לטבול במקווה ).
באחד הימים הודבקה בחוצות תל-אביב כרזה אשר גוללה בזעקה את סיפורו של העולה מתימן סאלם יעקב גרפי, אשר אנשי הביטחון במחנה עין-שמר הרגוהו ביריות משום שהיה דורש וחוזר ודורש להקפיד על מצוות הדת. וכאשר שני בחורי ישיבה מבני-ברק הפיצו כרוז בין העולים שבמחנה עין-שמר ובו נאמר בין השאר: ''רוצים להסיר ליבכם מהאמונה הטהורה! רוצים להדיח את ילדכם הטהורים ולחנך אותם שיחללו שבת ושיאכלו טריפות! בחרו במחנה ועד שיעמוד על משמרת הדת. רבבות יהודים נאמנים עומדים לימינכם'' וכו'. נעצרו מפיצי הכרוז על-ידי משטרת עין-שמר. ונחמיה ארגוב, מזכירו הצבאי של בן-גוריון, הסביר כי הם נעצרו בעוון קריאה למרד… הטיפול שקיבלו היה בהתאם.
לפנינו צילום עמוד מתוך ''המדריך השומרי'' (דצמבר 1956).
שים לב לארס האנטי-דתי הטמון בסגנון הדברים, ולמגמה המפורשת של המנהיגות באותה תקופה לעקור את דת ישראל מהנוער העולה, ולנתקו מאותה תורה נפלאה אשר אבותיו ואבות אבותיו מסרו את נפשם למענה. (כאן משום מה הקטע של המדריך השומרי לא הופיע אתה מוזמן לראות את הדבר האיום הזה בסרט "הרצל והציונות" של הרב אמנון יצחק שליט"א שמופיע באתר הזה וכן באתר שופר של הרב אמנון יצחק, סרט מאוד מומלץ להכיר מי באמת היו ראשי הציונות עם הוכחות-לא כדאי להחמיץ)
והרי קטע מסכם מתוך מאמרו של יצחק מלצר (במה חופשית עמ' 10).
''יעקב חזן, מנהיגה של מפ''ם ההיסטורית התלונן ו''הודה'' כשאמר:
''רצינו לגדל דור של אפיקורסים וגידלנו דור של עמי ארצות''.
הרעיון לגדל כופרים גרם ל''מחנכי'' הכפירה לפעול בשתי הדרכים: הראשונה – להעלים את כל היופי וההוד שביהדות ולשבש את המסורת היהודית – ולכן, כתבו להם הגדות חדשות לפסח, שינו את אופיים של חגי סוכות ושבועות, ובשבת ראו הישג סוציאליסטי למען ''מעמד הפועלים'', וכדי לשרש את השבת הנהיגו בקיבוצים נוהג שכל אחד לוקח לו ''שבת'' לעצמו – דהיינו יום אחד חופשי בשבוע כרצונו, והעבודה במשק מתנהלת שבעת ימים רצופים ללא ''הפסד'' חלילה. כמובן, ששיטה זו לא החזיקה מעמד זמן רב.'
הדרך השנייה – ל''חנך'' לכפירה היא השנאת היהדות, לעג ורמיסה של כל היקר והקדוש במסורת ישראל. לדוגמא: יצחק בן אהרון, שהיה מזכ''ל ההסתדרות וח''כ מטעם המערך, סיפר פעם בטלוויזיה, שבפסח הם הניחו לחם בחלונות הבתים כדי שכולם יראו ולא יפחדו מהלחם… ''חינוך'' יהודי שכזה!
בקינתו על מצב זה מתריס אורי צבי גרינברג (א.צ.ג) בשירתו הקולעת (ספר הקיטרוג והאמונה):
הננו מחנכים תינוקות בית רבן – ללא דעת יש אל, וללא כוסף (כיסופים ל-) מסורת חגים. ללא טעם תפילה ניגונית, ושבת על דגים. ועל כן תינוקות פה עומדים בתמיהה ורואים זקנם מתפלל לאלוקים… הכי יש אלוקים? הם יודעים כי האב הקדמון של האדם היה קוף או עכבר שכזה…''
עוד יש להוסיף בכאב, שלא רק ערכי הרוח, אלא גם חיי אדם לא נחשבו בעיני רבים ממנהיגי הציונות באותה תקופה - אם קיומם או הצלתם של אותם בני אדם היה עלול להפריע לתכנית הקמת השלטון המתחדש.
למי שהדברים הקשים הללו חדשים עבורו, הנה מספר עובדות ונתונים בקצרה. מקורות ניתן למצוא ברשימת הספרים דלהלן, העוסקים בנושא בהרחבה בצירוף מסמכים עדויות ועובדות.
''הארץ'' (29.4.84)
''העסקה שלא היתה''
מאת תמר מרוז וראובן פדהצור
''מאחורי ''קש
קודם כל בקשר למסכת סוטה-זה נמצא בדף מט עמוד ב' למעלה
לקחתי מאתר הידברות של הרב זמיר כהן פרק מתוך החוברת "צוהר לארחות החרדי"- הפרק נקרא יום העצמאות והוא מוגש פה לפניך(כמו כן רצוי עוד יותר מלקרוא את הפרק לראות את הסרט הרצל והציונות של הרב אמנון יצחק שמופיע פה באתר זה)
20/07/2004 הרב זמיר כהן
שאלה: מדוע אין הציבור החרדי מזדהה עם חגיגות יום העצמאות של מדינת ישראל. האין זה יום חשוב - יום תקומת העם ועצמאותו בארצו לאחר אלפיים שנות גלות?
תשובה: ראשית, הבה נחדד את השאלה.
ידוע ומפורסם כי השאיפה של העם היהודי לאורך כל אלפיים שנות הגלות, ובטחונו המלא כי יום יבוא והוא ישוב לארצו - ארץ ישראל, נבעו דוקא מתוך נאמנות העם לתורת ה', ואמונתו המוחלטת בכל הכתוב בספר על-אנושי זה. ומכיון שבתנ''ך מצויות נבואות רבות העוסקות בשיבת העם לארצו ולעצמאותו המדינית ויותר מכך, תמיד התפלל עם ישראל וייחל ליום בו יתגשמו נבואות נפלאות אלה.
את חוזק ועוצמת האמונה בהתגשמות הנבואות העוסקות בתחיית העם בארצו ניתן ללמוד הן מהעובדה המתמיהה שכל הגזירות, הרדיפות, הפוגרומים והטביחות לא הצליחו למחוק או לדכא את ביטחון העם כי יהיה אשר יהיה, יום יבוא, והוא ישוב לארצו. והן מההצלחה המדהימה של שליחי הסוכנות והתנועה הציונית בתקופת הקמת המדינה, לשכנע את המוני בית ישראל בכל מקומות מושבותיהם ברחבי העולם לחסל את עסקיהם, למכור את בתיהם ונכסיהם במחירי הפסד, לעזוב את הארץ שבה נולדו וחיו הם ואבותיהם, ולבא לארץ שוממה בתקופת מלחמה קשה.
ניתן להרחיב בזה יותר. אך די במה שהוזכר כדי להבין שדוקא הציבור הנאמן לאלוהי ישראל ולתורתו, ומאמין בכל לבו בנבואות התורה ומייחל להתגשמותן, קשור הוא בקשר נפשי אמיץ וחזק ביותר לארץ ישראל ולשאיפת עצמאות העם והתישבותו בארצו כמפורט בתנ''ך. (ראה דוגמאות לביטוי מעשי של קשר זה בתחילת הפרק הקודם).
הכיצד אם-כן יתכן, שכאשר סוף סוף אנחנו כאן בארץ לאחר אלפיים שנות גלות אין ציבור זה יוצא במחולות ביום הכרזת העצמאות שכה ציפו לה?
אולם התשובה פשוטה.
ברור ומובן לכל אדם חושב, שיהודי אשר הגיע להכרה ברורה ומוצקה כי קיים בורא לעולם אשר העניק לנו ספר הוראות לשימוש טוב ונכון בבריאה, וכי גורל האדם לאחר פרידתו מן הגוף הגשמי נקבע על פי המידה שהשכיל להתנהג בחייו על פי ספר הוראות ה''יצרן''. הרי בודאי שיהודי זה מעמיד הכרה זו במרכז חייו, וכל אורחותיו, הנהגותיו והשקפותיו, מושתתות ומבוססות על יסודות תורה על-אנושית זו, וכאמור לעיל.
והנה, תורת ישראל אומרת כי:
''המחטיא את האדם, קשה לו (=מזיק לו) יותר מן ההורגו.
שההורגו, הרגו בעולם הזה, ויש לו (לנהרג) חלק לעולם הבא.
והמחטיאו - הרגו בעולם הזה ובעולם הבא.''
(מדרש-רבה במדבר כא, ד. וספרי כי תצא כג, ח)
והרי אין זה סוד שדור מייסדי ומקימי המדינה היהודית ביקשו - ולמרבה הכאב גם הצליחו - לנתק את רוב העם משרשי הקשר העמוק שלו עם תורת ה', ומאורח החיים היהודי המבוסס על מצוות תורה נפלאה זו.
ומעתה, גם אם נתעלם ממימדי התופעות האיומות כמו הפשיעה, הסמים, האלימות, הזלזול בהורים ובחברה, ומשאר תופעות קשות אשר התרבות שאומצה כאן בארץ דירדרה אליהן את הדור של העם היהודי, הרי די במחיר הכבד של הנתק הרוחני במצוות שבין האדם לבוראו (כגון: שבת, תפילין, טהרת המשפחה, כשרות, קדושת העיניים והברית, גילוח בדרך המותרת, וכו') אשר עם ישראל שילם תמורת מגוריו בארץ הנכספת, וכבר שמחת העצמאות המדינית דועכת בלב כל אוהב עמו ואלהיו. שהרי הריוח שבמגורים עצמאיים במדינת היהודים, דל הוא ביחס להפסד ולנזק הגדול (נא ראה שוב את מאמר חז''ל הנ''ל והתבונן היטב במשמעותו) שבניתוק רוב העם(!) משורשיו הרוחניים המקשרים אותו לבורא הכל שהכל בידו. [וזאת אפילו אילו היינו חיים כאן מתוך עצמאות אמיתית ומוחלטת.
ומה נאמר עתה כאשר בד בבד עם השימוש במונח ''עצמאות'', ממשלת היהודים כפופה באין ברירה לממשלות גויים ואין היא יכולה להרשות לעצמה לנהוג כהבנתה. ויהודי חושש ללכת בעיר או בכפר או ברחוב שתושביו מוסלמים, אף על פי שהשולטת במקום היא מדינת היהודים העצמאית, בעוד שמוסלמי שאיננו חי במדינתו העצמאית מתהלך זקוף גו ברחוב שתושביו יהודים. ואם לא די בכך הרי המציאות כיום היא שיהודי החי בחו''ל חש בטוח בחייו יותר מאחיו החי במדינה שהוקמה להגנתו. ומה גם שבניגוד לאמונת מייסדי המדינה שהמדינה תגן על יהדות העולם מתברר שדוקא יהדות העולם החזקה כיום כפי שלא היתה מעולם היא היא המגינה על מדינת ישראל...
לצורך מי שאיננו מודע לגישה האנטי-תורנית של דור מתכנני ומייסדי השלטון היהודי המתחדש, החל מגזיזת פיאות ועד…, הנה לקט קצר של מגוון עדויות על דבריהם ופרסומיהם אז. (ועיין עוד בספרים המופיעים ברשימה שבסוף הפרק).
במאמר שכותרתו ''האינקוויזיציה של הסוכנות'' מדווח עיתון ''הצופה'' בחדש שבט תש''י (1950):
''המחנה של העולים התימנים ליד כרכור נהפך לאינקוויזיציה. לשיא הגיע הדבר בשבועות האחרונים. המדריך הודיע שמי שילך להתפלל, הוא יגרש אותו מן המחנה. בשר מבשלים בכלים של חלב. העולים אינם אוכלים ומסתפקים בלחם יבש. העולים משוועים: ''תושיעו אותנו''!
והרי ציטוט מתוך מכתבו של החכם התימני דוד יצחק, ממחנה עין-שמר:
''אליכם אישים אקרא! אחי ורעי שמעו לי! יש במחנה עין-שמר
מנהגים משונים. בתימן תחת שלטון הערביים היינו מקיימים
מצוות התורה במסירות נפש, וכאן, בארץ הקודש, גזרו עלינו
גזירות קשות. שיקצונו כטומאת הנידה, מפרידים בין איש
לאשתו!'' וכו'. (כלומר, אינם מאפשרים לנשים לטבול במקווה ).
באחד הימים הודבקה בחוצות תל-אביב כרזה אשר גוללה בזעקה את סיפורו של העולה מתימן סאלם יעקב גרפי, אשר אנשי הביטחון במחנה עין-שמר הרגוהו ביריות משום שהיה דורש וחוזר ודורש להקפיד על מצוות הדת. וכאשר שני בחורי ישיבה מבני-ברק הפיצו כרוז בין העולים שבמחנה עין-שמר ובו נאמר בין השאר: ''רוצים להסיר ליבכם מהאמונה הטהורה! רוצים להדיח את ילדכם הטהורים ולחנך אותם שיחללו שבת ושיאכלו טריפות! בחרו במחנה ועד שיעמוד על משמרת הדת. רבבות יהודים נאמנים עומדים לימינכם'' וכו'. נעצרו מפיצי הכרוז על-ידי משטרת עין-שמר. ונחמיה ארגוב, מזכירו הצבאי של בן-גוריון, הסביר כי הם נעצרו בעוון קריאה למרד… הטיפול שקיבלו היה בהתאם.
לפנינו צילום עמוד מתוך ''המדריך השומרי'' (דצמבר 1956).
שים לב לארס האנטי-דתי הטמון בסגנון הדברים, ולמגמה המפורשת של המנהיגות באותה תקופה לעקור את דת ישראל מהנוער העולה, ולנתקו מאותה תורה נפלאה אשר אבותיו ואבות אבותיו מסרו את נפשם למענה. (כאן משום מה הקטע של המדריך השומרי לא הופיע אתה מוזמן לראות את הדבר האיום הזה בסרט "הרצל והציונות" של הרב אמנון יצחק שליט"א שמופיע באתר הזה וכן באתר שופר של הרב אמנון יצחק, סרט מאוד מומלץ להכיר מי באמת היו ראשי הציונות עם הוכחות-לא כדאי להחמיץ)
והרי קטע מסכם מתוך מאמרו של יצחק מלצר (במה חופשית עמ' 10).
''יעקב חזן, מנהיגה של מפ''ם ההיסטורית התלונן ו''הודה'' כשאמר:
''רצינו לגדל דור של אפיקורסים וגידלנו דור של עמי ארצות''.
הרעיון לגדל כופרים גרם ל''מחנכי'' הכפירה לפעול בשתי הדרכים: הראשונה – להעלים את כל היופי וההוד שביהדות ולשבש את המסורת היהודית – ולכן, כתבו להם הגדות חדשות לפסח, שינו את אופיים של חגי סוכות ושבועות, ובשבת ראו הישג סוציאליסטי למען ''מעמד הפועלים'', וכדי לשרש את השבת הנהיגו בקיבוצים נוהג שכל אחד לוקח לו ''שבת'' לעצמו – דהיינו יום אחד חופשי בשבוע כרצונו, והעבודה במשק מתנהלת שבעת ימים רצופים ללא ''הפסד'' חלילה. כמובן, ששיטה זו לא החזיקה מעמד זמן רב.'
הדרך השנייה – ל''חנך'' לכפירה היא השנאת היהדות, לעג ורמיסה של כל היקר והקדוש במסורת ישראל. לדוגמא: יצחק בן אהרון, שהיה מזכ''ל ההסתדרות וח''כ מטעם המערך, סיפר פעם בטלוויזיה, שבפסח הם הניחו לחם בחלונות הבתים כדי שכולם יראו ולא יפחדו מהלחם… ''חינוך'' יהודי שכזה!
בקינתו על מצב זה מתריס אורי צבי גרינברג (א.צ.ג) בשירתו הקולעת (ספר הקיטרוג והאמונה):
הננו מחנכים תינוקות בית רבן – ללא דעת יש אל, וללא כוסף (כיסופים ל-) מסורת חגים. ללא טעם תפילה ניגונית, ושבת על דגים. ועל כן תינוקות פה עומדים בתמיהה ורואים זקנם מתפלל לאלוקים… הכי יש אלוקים? הם יודעים כי האב הקדמון של האדם היה קוף או עכבר שכזה…''
עוד יש להוסיף בכאב, שלא רק ערכי הרוח, אלא גם חיי אדם לא נחשבו בעיני רבים ממנהיגי הציונות באותה תקופה - אם קיומם או הצלתם של אותם בני אדם היה עלול להפריע לתכנית הקמת השלטון המתחדש.
למי שהדברים הקשים הללו חדשים עבורו, הנה מספר עובדות ונתונים בקצרה. מקורות ניתן למצוא ברשימת הספרים דלהלן, העוסקים בנושא בהרחבה בצירוף מסמכים עדויות ועובדות.
''הארץ'' (29.4.84)
''העסקה שלא היתה''
מאת תמר מרוז וראובן פדהצור
''מאחורי ''קש