שליחת תגובה להודעה בפורום

א. לגבי דברי הר' עמיאל: ראה:משה אביגדור עמיאל, "היסודות האידיאולוגיים של המזרחי", הוצ' הסתדרות המזרחי, ורשה, תרצ"ד. וז"ל: "הננו מרמים רק את עצמנו אם אנו חושבים כי כבר הגענו לידי שלום אמיתי בין התורה והציונות, בין הדת והלאומיות, כי באמת הגענו בזה רק לידי שתי רשויות שכל אחת יונקת את יניקתה ממקור אחר, ואם אין אנו מרגישים את ה"תרתי דסתרי" שיש בזה, הרי רק מפני שבהמשך הימים הולכת אחת מהן, מתכווצת יותר ויותר ומצטמצמת יותר ויותר לקרן זוית, עד שלא ירגישו בה כל כך. וה"אחת" הזו מובן שהיא התורה והדת..."[עיי"ש בדבריו ותראה הודאת בעל דין בכשלון המזרחי].

ב. האמנם?? דברי הר' ריינס מייסד המזרחי במכתב להרצל: "ולך אישי הנעלה והגדול אני אומר בשמי ובשם כל חברי הרבים לאמור ידוע תדע לך כי אתה האיש שעיני כל בית ישראל כלו למקצהו תלויות אליך זה שמונה עשרה מאות בשנים שהננו גולים בארצות נכר שלא היה לנו כל מנהיג לאומי ועובד מדיני שיצא ויבוא לפני עמנו עד שקמת אתה שקמת אב בישראל ותצא להאיר לנו את הדרך לחלצנו מן המיצר. זה שמונה עשרה מאות בשנים שהננו נעים ונדים בעמים לבקש מנוה לרגלנו ומפלט לנפשנו עד שהופעת אתה אלינו ובעוז רוחך בראת לנו את המקלט הזה ולכן ידוע תדע כי בך ובמעשיך תלויים חיי כל בית ישראל כלו וממך הם מקווים לרווחה והצלה"  ("שנה בשנה", תשמ"ז, עמ' 356, "איש המאורות", גאולה בת יהודה, הוצ' מוסד הר' קוק.).

דברי הר' פישמן-מימון במכתב לאחיו באשר לבשורה על מות הרצל: "אחי היקר! ידעתי גם ידעתי כי גם לבך הטהור כואב על השבר הגדול אשר השברה האומה כולה, ואנכי מה אומר לך אחי? אנכי כאשר הגיעתני הבשורה המעציבה והמכאיבה מפטירת האדם הגדול בענקים, פאר ישראל, מאד נפעמתי ונדהמתי, עד אשר מרוב יגון ואנחה נפלתי למשכב...כולם יחד באו לחלוק את הכבוד האחרון לבר כוכבא השני...". (אגרות  הר' מימון, חלק א', אגרת מ"ד, מוסד הרב קוק, תשל"ט)

הראי"ה קוק: והנה, בתור עקבא דמשיח בית יוסף, נתגלה חזיון הציונות בדורנו, הנוטה לצד הכללי ביותר, ומצד חסרון הכשרתו אין הכחות מתאחדים, להשכיל מעבר מזה איך שההכשר הכללי לישראל אינו כ"א בסיס ליסודו המיוחד, וע"כ צריך שתהיה ההנהגה מכוונת לתכלית ההתעלות המיוחדת, ולהיות מושפעת הרבה מהסגולה של יחידי הדור צדיקים וחכמי תורה, ולעומת זה ההכרה שהחפץ לחזקם של ישראל והתנערותם בתור אומה חיה, עם כל צרכיה החומריים, שהוא דבר נכון כשמצטרף לכל התכונה הראויה, גרמה עד כה שלא הצליחה במעשיה, עד שחסרון ההצלחה גרם לסכסוכי דעות וריב אחים, שהלכו בדרך מסוכנה כזאת עד שהמנהיג הראשי נפל חלל מעוצר רעה ויגון. (מאמרי הראי"ה, חלק א', עמ' צח', המספד בירושלים)Iדברי הרצי"ה קוק: "המנהיג הגדול לעילא ולעילא הרצל..." [שיחות הרצי"ה, גירסא שנמסרה לי ע"י תלמידו הר' שלמה אבינר).