תשובה לתגובה 4
א. כנראה שלא הסברתי את עצמי מספיק טוב ואני שמח על ההזדמנות להסביר טוב יותר. מה שכתבתי לך וז"ל: "אנו מביאים את כל המידע החסר המוסתר מהם כדי שתהיה להם תמונה מלאה לנגד עיניהם ויוכלו בדעתם לבחון באיזה צד נמצאות טענות עם משקל חזק יותר" לא התכוונתי כלל לומר כי שני הצדדים בתמונה המלאה שקולים זה כנגד זה באופן שלא ניתן להכריע לצד מסוים אלא לתת את התמונה המלאה ואם אכן זו היתה כוונתי שאלתך היתה מוצדקת. לדידי ההכרעה ברורה ופשוטה שהאמת היא כדעת אלה ששללו את הראי"ה קוק הן מבחינת אישיותו והן מבחינת דעותיו ומעשיו (ולא מפני שהנני מעז פני לחשוב את עצמי לחכם או גדול מאלה שהעריכוהו בצורה חיובית אלא מפני שהמידע שיכול כיום לדעת כל מאן דבעי אודותיו היה נחלתם של יחידים בשעתו מסיבות שונות שיבוארו בעז"ה בחלק ג' של "דת הציונות" בהרחבה). לדידי האמת נמצאת בצד ששלל את הר' קוק מכל וכל הן במישור האישי והן מבחינת דעותיו ומעשיו ואין גוזמא כלל בתארים שהוצמדו לו ע"י גדולי דורו כמו: מסית ומדיח, רשע גמור ומחטיא הרבים במדרגה היותר נוראה, איש צר ואויב, ואפילו לא בקללות נמרצות שקללוהו גדולי דורו כמו ימ"ש או בהשוואתו ע"י גימטריא לישו הנוצרי ע"י מרן הגאון רבי יצחק ירוחם דיסקין זצוק"ל שהיה זקן גדולי התורה בארה"ק בדורו של הראי"ה קוק (וגם לא ברמיזתי המקורית של השוואת שם משפחתו בגימ' ל"אחר"). וכשם שאתה בעצמך גם אחרי שנוכחת באתר לצד זה לא נרתעת לאחור ולא חששת כלל אחרי הזכירך את שמו להוסיף את המלה "זצ"ל" כך אין כל בסיס לתמיהתך כיצד אני מתייחס אליו בחריפות ובפרט שהצד השולל את אישיותו של הראי"ה קוק מבוסס ומגובה בראיות ברורות ומצקות שאליהן מצטרפת כיהודה ועוד לקרא המציאות הקשה הניבטת לעינינו של אלה שהלכו בדרכיו ובשיטתו הבדויה והאפיקורסית ואילו הצד שהעריכו בחיוב אין ממנו שום נימוק ליחס חיובי זה וגם רוב ככל המקורות המעידים על יחס חיובי זה הינם מפוקפקים ומקורם בתלמידי הראי"ה קוק ומעריציו ולא בדבריהם של הגדולים המעריכים או תלמידיהם משום מה...
כל כוונתי בענין תמונה מלאה היתה רק לומר כי גם מי שמסיבה כלשהי לא ירצה להכריע כצד השוללים לפחות יידע כי יש צד כזה (כי המקורות אליהם הוא נחשף מסתירות צד שכזה לגמרי ומציגות את ההתנגדות אליו כנחלתם של כמה "קנאים אנונימיים" מהרחוב הירושלמי של אז) ואז כשיצרף לידיעת צד זה את העובדה כי גם המעריכים התנגדו נחרצות לדעותיו ולהשקפתו והרחיקו ממנה ומתלמידיו שאמצוה את תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם עד ימינו אנו ישמור גם את עצמו מדרך אפיקורסית זו והיה זה שכרנו.
ב. השימוש בגימ' הוא כרמז בעלמא ואין בו משום הוצאת לעז על אף אחד הנקרא בשם זהה או דומה (ועובדה שלא חששו מזה לעולם גדולי ישראל שהתמשו בגימ' לרוב) אז נא לא להיסחף...
ג. בענין הבחירות לבית הכסא-ראשית, תיקון טעות! דבריך לפיהם "החזו"א היה הגדול הדור היחיד שהביע בפומבי ובנחרצות את התמיכה לכניסת מפלגות חרדיות לכנסת וללכת לבחירות" רחוקים מאד מהמציאות והדבר היחיד המוכר ממנו בפומבי בענין זה הינו מברק ששלח לבד"ץ של העדה החרדית לחזקם בדבר האיסור להשתתף בבחירות, מה גם שמרן החזו"א בעצמו לא החזיק כלל בתעודת זהות ולא השתתף בעצמו בבחירות וכידוע אצל גדולי ישראל לא דרשו מאחרים מה שלא קיימו בעצמם (ועיי' בזה בספר "מקטוביץ עד ה' באייר" לידידי הרב צבי וינמן שליט"א (הוצ' ותיקין, ירושלים, התשנ"ה) שם ישנו פרק באשר ליחס מרן החזו"א לבחירות לבית הכסא. ולגבי עצם הנסיון להשוות את המחלוקת לגבי השותפות החרדית בבית הכסא למחלוקת עם הר' קוק אין כלל בסיס להשוואה. במחלוקת לגבי הבחירות המחלוקת היא טקטית בלבד! כלומר, אחרי שכולם מסכימים שמלכות המינות היא אסון וסכנה לכלל ישראל ומנוגדת בתכלית לדעת תוה"ק נחלקים איך להתנגד באופן מעשי למדינה ואיך להתגונן מפניה כשיש הסוברים שכחלק מהמאבק וההתגוננות יש כהוראת שעה לעבור על איסור ולשבת עמהם בבית הכסא. לעומת זאת הר' קוק לא בא ואומר כי ההתחברות לכופרים היא מחוסר ברירה ואסורה בתכלית ואינה אלא כהוראת שעה להתגונן מפני האפיקורסים או להיאבק בהם אלא שאדרבה, האפיקורסות לגיטימית ואף מעלה את השכינה ומשלימה את עבודת הצדיקים (ופוק חזי שאפילו מעשה שהוא מותר לגמרי מצד עצמו אלא שהרואה מהצד יכול להבין ממנו כי עבירה כלשהי הותרה מוגדר בחז"ל כ"חילול ה'" אשר הוא מהחמורות שבעבירות כל שכן מתן ערכיות רוחנית ראשונה במעלה לעבירות ולעבריינים ועל אחת כמה וכמה לכפירה ולכופרים). ומה שכתבת שהר' קוק "הוכיח והביא ראיות למשנתו גם אם הינך סבור לחלוק עליהם, וכן כפי שהוכיחו רבות תלמידיו, גם אם הינך חולק" אנא הפנה אותי להוכחה וראיה כלשהי למשנתו המובאת בדבריו או בדברי תלמידיו ואז נדון בה. בינתיים למיטב ידיעתי בכתבים בהם מבטא הוא את משנתו אין ולו רמז לראיה כלשהי או למראה מקום כלשהו מדברי חז"ל. ובדברי תלמידיו לא רק שאין הסבר והוכחות לדבריו מדברי חז"ל אלא שקשה למצוא קשר אפילו בין הנאמר בכתביו לפירושיהם שלהם לכתביו ובין תלמידיו ותלמידי תלמידיהם יש מסקנות הפוכות בנושאים לא מעטים, מה גם שסגנון הדברים בכתביו הינו סגנון פילוסופי הניתן לפרשנות רבגונית ואינו סגנון חד משמעי וברור כלל (ולכן נתחבב כל כך על הפוסחים על שני הסעיפים ועל המגלים פנים בתורה שלא כהלכה כי נקל היה בידם למצוא "ראיות" לדרכיהם הנלוזות בכתביו המעורפלים. ופוק חזי מי לומד היום ב"עיון" את כתביו-סטודנטים לפילוסופיה גלויי ראש וכופרים בעיקר העמלים לפענח האם כתיבת הר' קוק מושפעת יותר משפינוזה או מאחד העם...)
בברכה, יואל.