המשך 1
חושבני שכל יהודי המשתייך לצה"ד צריך לשאול את עצמו, מה הקשר בין ראיית הקמת המדינה כראשית צמיחת גאולתנו, לבין תערובת בין בנים לבנות במוסדות הלימוד ובתנועות הנוער ? או מה הקשר בין זה לבין חסרון בשמירת שבת כהלכתה ? או מה הקשר בין זה לבין לא לקבוע עיתים תורה [אחרי גיל הלימודים הסדירים], או מה הקשר בין זה לבין חסרון בשמירת כשרות ? או מה הקשר בין זה לבין יהדות רדודה בכל תרי"ב המצוות [חוץ ממצות יישוב א"י כמובן, אם מה שהם עושים זה מצוה]
אני יודע שמיד יקפוץ הקורא כנשוך נחש ויאמר: "אתה לא מתבייש, אתה יודע כמה לומדי תורה וירא"ש יש בצה"ד ?! המקפידים על קלה כחמורה ?!"
ודאי שאינני מתכחש לזה, ואף במקום בו אני גר, אני מכיר קהילה כזו, ואף מתפעל מידי פעם מדקדוקי ההלכה שלהם בכל מיני עניינים.
אלא שעל דא קא בכינא, מדוע לא כולם כך ? מדוע רק מיעוט ? איך בכלל ישנה לגיטימציה לדרך אחרת ? ויותר מזה, גם אותם החזקים, איך נותנים לגיטימציה לאחרים ?
[ואל יטען הטוען, גם אצל החרדים יש כל מיני זרמים. קודם כל החלשים ברוחניות, זה לא בגלל אידואולוגיה, אלא נהנתנות ותאוות, והם בעצמם יודעים שהם פחות מהשאר, ומפללים שבניהם יהיו יותר מהם. דבר שני, הם המיעוט הזניח. דבר שלישי, שהוא הכי חשוב שהם אינם נותנים את הטון ולא קובעים ומכריעים בשום מקום לכלל הציבור. (ולמי שמבין קצת בציבור החרדי – עיין ערך מפלגת "טוב" בי-ם ובית שמש בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות)].
התשובה היא, שע"י נתינת הלגיטימציה לפורקי העול בתחילת הדרך [הקמת המזרחי בתוך הציונות], גרמה להכנסת דריסת רגל גסה לתכני החינוך והלימוד אל אותם משוקצים, אל תוככי בתי הספר הדתיים, ששם למדו שהרצל וביאליק ונעמי שמר ושאר מרעין בישין [שאינני בקי דיי בשמותיהם, ב"ה] הם המשך טבעי לגדולי הדורות כמו הרמב"ם, הב"י, הגר"א, הבעש"ט והחפץ חיים [להבדיל אא"ה].
המשך יבוא...