תגובה לגבי נפשם של פושעי ישראל...
ראשית, כבר האריך בזה רבי יוסף ידיד הלוי בתשובתו הארוכה עיין כאן באתר בקונטרס "שארית יוסף" עמ' 15. ו"כיהודה ועוד לקרא" נסיף עוד שתי הערות:
א. בזוה"ק (בסבא דמשפטים צ"ד ע"ב) מובא בפירוש וז"ל: "תא חזי, בר נש כד אתיליד יהבין ליה נפשא, מסטרא דבעירא מסטרא דדכיו, מסטרא דאלין דאתקרון אופני הקודש, זכה יתיר יהבין ליה רוחא מסטרא דחיות הקודש, זכה יתיר יהבין ליה נשמתא מסטרא דכרסייא, ותלת אלין אינון, אמה עבד ושפחה דברתא דמלכא". וביאר מרן בעל ה"לשם" דברי הזוה"ק וז"ל: "הנה אי אפשר לשום אדם שיזכה למדרגה העליונה מהנרנח"י [ראשי תיבות: נפש רוח נשמה חיה יחידה] עד שמתקן את כל מה שלמטה הימנה. כל מה שנוגע אליו". ע"כ. כלומר, לא ייתכן שיזכו הצדיקים לרוח אם לא שהשלימו לגמרי בחינת הנפש, ויתרון אור הרוח של הצדיקים מלמד בקל וחומר על יתרון אור הנפש שלהם, מה גם שלא ייתכן שנפשם של הפושעים מתוקנת יותר מזו של הצדיקים כל זמן שחוטאים ועוברים על כל מצוות התורה אשר זהו פוגע בראש ובראשונה באור הנפש [נפש כי תחטא עיי"ש בדברי הלשם] וגם אם באמת היו "חפצים בטובת האומה" לא היה זה מסייע לנפשם מאומה אם מלוכלכת היא בכל העבירות שבתורה.
ב. מפורסמת המחלוקת האם מצוות צריכות כוונה ולהלכה נפסק שצריכות כוונה ובמשנה ברורה בביאור הלכה [סי' ס' ד"ה י"א] כתב מרן ה"חפץ חיים" שגם לדעת הסוברים כי מצוות אינן צריכות כוונה [וז"ל:] "אם הוא מתעסק בעלמא וממילא עלה המצוה בידו כגון שנופח בשופר ועלה תקיעה בידו וכה"ג בשאר המצות לכו"ע לא יצא. רמב"ן במלחמות בר"ה וש"מ ברכות י"ג ע"א. וכה"ג מוכח מתר"י במ"ש בענין קורא להגיה עי"ש. ודע עוד דדוקא אם הוא יודע שהוא חייב עדיין במצוה זו שהוא עושה אבל אם הוא סבור שהוא פטור ממנה כגון שנטל לולב ביום א' דסוכות וקסבר שהוא ערב סוכות או שקסבר שלולב זה פסול הוא לכו"ע לא יצא. וראיה ממ"ש בסימן תע"ה ס"ד דאם היה סבור שהוא חול או שאין זו מצה לא יצא ידי חובתו והרי במידי דאכילה שאין מתכוין כמתכוין דמי כמ"ש המ"א שם ואעפ"כ לא יצא". ע"כ. והרי לנו שגם כשעושה מעשה של מצוה בצורה השלמה ביותר מבחינה מעשית אלא שבדעתו סבור כרגע בטעות שאין זה זמן המצוה או שהחפצא של המצוה פסול אין במעשהו כלום!! ועל אחת כמה וכמה אם סבור שהוא פטור בכלל ממצוות או שכופר ח"ו בתורה או במציאות הבורא ודאי שמעשיו אינם כלום ו"חפצו בטובת האומה" כשכופר בתורה"ק אשר רק בה מפורש מה טוב לאומה ובה מפורש כי העבירות וכל שכן הכפירה מסכנות את האומה [וכמו שהבאנו בחלק ב' מדת הציונות דברי הנצי"ב מוולאז'ין רבו של הראי"ה קוק שלמומר יש דין רודף כלפי כלל ישראל מחמת מומרותו] הוא בדיוק כמו חפצו של היטלר ב"טובת האומה" שגם הוא סבר שמיטיב עם האומה היהודית לפי שיטתו ואף לפתרון הסופי שלו קרא "המתת חסד" ובשלמא שהציונים עצמם לפי כפירתם היו מפטפטים שרוצים בטובת האומה אבל שרב בישראל יגיד על הכופר בכל התורה כולה כי הוא חפץ בטובת האומה?! ועוד יותר מרבותינו גדולי ישראל?! היש לך דעות כוזבות מזה??!!
בברכה, יואל.