שליחת תגובה להודעה בפורום

ברצוני תחילה "להתוודות", שגם לי צורם מאוד הסגנון של הספר והאתר, עד כדי כך שכשהעברתי את הספר לקריאה לבני משפחה, תוך שאני משבח את תוכן הדברים המדברים בעד עצמם, היה חשוב לי להסתייג מהסגנון.

גם אחרי שראיתי הסברים שכליים של ליצנותא דעבודה זרה וכדו', לא נחה דעתי, שסוף סוף אין מקום יותר מתאים למשפט "אל תהיה צודק תהיה חכם", כמו המקום הזה. מפני שבאופן טבעי, כשמתייחסים לאנשים שחונכת להעריך\להעריץ, בצורה כל כך בוטה, האינסטינקט הטבעי הוא הולדת תחושת אנטגוניזם אוטומטית לכל מהות הדברים הנאמרים, וא"כ יצא שכרו בהפסדו.

כל זה היה עד שנתקלתי כאן בפורום [וד"א, אני מציע לך לעבור על הדיונים בפורום לפני שאתה שואל, מתוך ניסיון שאחוז גבוה מהשאלות יתורצו], בשאלה שהופנתה ליואל על כך שחבל להפסיד פולמוסים עם הרבנים הדתלי"ם, בגלל עיניינים סמנטיים, כמו אי אמירת שלום (עי' בדת הציונות ח"ב או בחלק המאמרים מאמר 21 בענין הר' אורי שרקי) וכד', וזוהי היתה תשובתו:  מדובר כאן על שיטתיות בה נוקטים רבני הצה"ד בכל פעם שהדבר מגיע לעימות עם מישהו שקצת מכיר אותם ואת טענותיהם. הדבר הראשון שהם מנסים זה לקבוע מראש שמה שלא תהיה תוצאת הדיון דעתם תישאר לגיטימית וההפסד הגדול ביותר שהם מוכנים לשאת בו הוא מסקנת ה"אלו ואלו דברי אלקים חיים".

אורי שרקי לא מחפש ללמדנו דרך ארץ. הוא פשוט מכין את ההגנה הנצרכת לכל מצב שדיעותיו יתגלו במערומיהן. הוא חייב בכל מקרה להמשיך ולהרדים את צאן מרעיתו ללכת אחרי הבליו ודמיונותיו וחייב מראש לקבע את עובדת היותו תלמיד חכם הראוי לכבוד ואת עובדת הלגיטימיות של דיעותיו. ברגע שהמשך הדיון מאיים לערער זאת הוא נוטש את הדיון כביכול בתירוץ שלא כובד מספיק. עכ"ל.

פתאום נפל לי האסימון בקול רעש גדול, שאסור להתייחס לדעות רבניהם כביכול בנימוס, כמו שמתייחסים למשל לשאלות של אדם חילוני, מפני שזה בדיוק מה שהם מחפשים, ליצור מצב של ויכוח לגיטימי בין שתי דעות [או אסכולות...] תורניות שוות [מח' ב"ש וב"ה...], וההשתוקקות של הרבנים הדלי"ם ללגיטימציה מהחרדים עוברת כחוט השני אצל כל רב או אדם תורני בצה"ד.

זכורות לי כרגע, שתי דוגמאות, אחת, כאן באתר ישנו ויכוח מצולם בין הרב חזן לדורון לדווין, ובסוף דבריו של דורון, למרות שביקר את השיטה התורנית החרדית הוא הסיק שהדבר הנצרך ביותר הוא האחדות והחיבור בין שני החלקים התורניים [של הצה"ד והחרדית]. כלומר הכי מפריע לו שהחרדים אינם מתייחסים אליהם כתורניים. דרך אגב גם בויכוח זה, התייחס הרב חזן לשיטת הצה"ד בחריפות ובציניות רבה, ולמרות זאת כיבד את דורון כאדם.

הדוגמא השניה, היא מראיון ששמעתי שראיינו את הרב דרוקמן, שזעק מקירות ליבו שבישיבות החרדיות מחרימים את הספרים של רבני הצה"ד [ובכך רצה להצדיק את היחס של הבית היהודי לציבור החרדי, חוק הגיוס וכו'], ושמעו בקול שלו עד כמה חורה לו עניין זה.

מסקנה: למרות שבטווח הקצר נראה שיש הפסד בהתייחסות הבוטה כלפי רבני הצה"ד, בטווח הארוך, ההכרח לא יגונה. ובלא"ה אני מאמין שאף אותם הכועסים על הסגנון, לאחר שחרון האף הרגעי שוקע והטענות המהותיות מחלחלות לתוך הנשמה, לאדם המחפש את האמת, זה לא יהווה מחסום.