שליחת תגובה להודעה בפורום

תחילה נביא את דבריו כפי שהם במקורם: "הַהִתְעַמְּלוּת, שֶׁצְּעִירֵי יִשְׂרָאֵל עוֹסְקִים בָּהּ בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, לְחַזֵּק אֶת גּוּפָם בִּשְׁבִיל לִהְיוֹת בָּנִים אַמִּיצֵי כּחַ לָאֻמָּה, הִיא מְשַׁכְלֶלֶת אֶת הַכּחַ הָרוּחָנִי שֶׁל הַצַּדִּיקִים הָעֶלְיוֹנִים, הָעוֹסְקִים בְּיִחוּדִים שֶׁל שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים, לְהַרְבּוֹת הַבְלָטַת הָאוֹר הָאֱלֹהִי בָּעוֹלָם, וְאֵין גִּלּוּי אוֹר אֶחָד עוֹמֵד בְּלֹא חֲבֵרוֹ כְּלָל. "וַיַּעַשׂ דָּוִד שֵׁם", – וְ"דָוִד עשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ", – "וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה עַל הַצָּבָא", "וְלֹא נֶעֱנַשׁ אַבְנֵר אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה דָּמָן שֶׁל נְעָרִים שְׂחוֹק". אֲבָל שֶׁיְּצַחֲקוּ הַנְּעָרִים לְחַזֵּק כּחָם וְרוּחָם, בִּשְׁבִיל גְּבוּרַת הָאֻמָּה בִּכְלָלָהּ, עֲבוֹדַת הַקּדֶשׁ הַזּאת מַעֲלָה אֶת הַשְּׁכִינָה מַעְלָה מַעְלָה, כַּעֲלִיָּתָהּ עַל-יְדֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת שֶׁאָמַר דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּסֵפֶר תְּהִלִּים, אֶלָּא שֶׁעַל-יְדֵי הַכַּוָּנוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת עוֹלָה הַנְּשָׁמָה הַפְּנִימִית, וְעַל-יְדֵי הַמַּעֲשִׂים הַמְאַמְּצִים אֶת גּוּף הַיְחִידִים לְשֵׁם הַכְּלָל עוֹלָה הָרוּחָנִיּוּת הַחִיצוֹנִית. וּשְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד מְשַׁכְלְלִים אֶת סִדְרֵי הַקְּדֻשּׁוֹת כֻּלָּם, בְּהַבְלָטַת אָפְיָהּ שֶׁל הָאֻמָּה בַּפָּרָשָׁה הַקְּטַנָּה שֶׁכָּל גּוּפֵי תּוֹרָה תְּלוּיִים בָּהּ: בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ. וְאַל יִפָּלֵא אִם יֵשׁ חֶסְרוֹנוֹת בְּמַהֲלַךְ הַחַיִּים שֶׁל הָעוֹסְקִים בָּאִמּוּץ הַגּוּפָנִי וּבְכָל הַחִזּוּקִים הָאַרְצִיִּים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, כִּי אֲפִלּוּ הוֹפָעַת רוּחַ הַקּדֶשׁ צְרִיכָה בֵּרוּר מִתַּעֲרוֹבוֹת צִחְצוּחֵי טֻמְאָה שֶׁמִּתְעָרְבִים בָּהּ, וְהִיא הוֹלֶכֶת וּמִטַּהֶרֶת, מִתְקַדֶּשֶׁת וּמִתְבָּרֶרֶת, פּוֹדָה אֶת עַצְמָהּ מִגָּלוּתָהּ, עַד שֶׁבָּאָה לִכְלַל דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְאוֹר נגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם". ע"כ.  

בטרם נתייחס לדברי השגעון של  הר' קוק נציין כי גם הוא וגם תלמידיו וידידיו נבוכו מאד מדבריו אלה והתאמצו מאד לפרשם אם כי פירושיהם רק העצימו את הגיחוך שבדבריו והוסיפו להם את הגיחוך שבדבריהם עצמם כ"יהודה ועוד לקרא". ובספר אוצרות הראי"ה חלק רכז הר' משה צוריאל את דבריהם והביא עשרה תירוצים שונים לדבריו שגם הוא עצמו לא נחה דעתו מתשעה מהם (לא הארכנו להביא את כולם מהטעם הפשוט שיבואר להלן המשמיט את הקרקע מכל תירוצי ההבל לדבריו אפילו אליבא דשיטתו) עד שהביא את התירוץ העשירי וז"ל: (אוצרות הראי"ה, חלק ב' ביאורים לשיטותיו-שינויי הבנה בבטויי הרב אות כג'): "אבל הביאור הנכון ביותר בענין זה נאמר ע"י דר. יהושע בארי (בספרו "אוהב ישראל בקדושה", ח"ג עמ' 124-130) המוכיח כי כינוי "התעמלות" היה מלת צופן בשביל אימונים גופנים שעשו הבחורים כדי להתכונן לשמור על נפשות היהודים מפני הערבים הפורעים. הוא מביא ראיה לכך מהעתון "הפועל הצעיר" (כסלו, תרס"ט). ויש לזכור כי דברי הרב ב"אורות" נלקחו מן ח' קבצים (קו"א סי' תשט"ז) שנרשמו כשהיה הרב בתקופת יפו (תרס"ד-תרע"ד), כלומר בימים שהשתמשו בסיסמה זו. וכך העיד יצחק טבנקין בספרו "דברים" (ח"א דף 489) כי "התעמלות הוא שם סתר ל"הגנה". וגם הסופר אורי ברנר, בספרו "הקיבוץ המאוחד בהגנה, 1923-1939" (עמ' 9) מפרש תקנות ההסתדרות (המצוטטות שם) "התעמלות, שם הסוואה לפעילות הגנתית בלתי ליגלית (בלתי חוקית) שהיה מקובל אז". ודר. בארי מביא עוד כמה הוכחות. בזה מבוארת כוונת הראי"ה, שהוא התכוון לפעילות הבחורים "להיות בנים אמיצי כח לאומה" כלומר להגן על האומה. ולכן הביא מאמר חז"ל הנ"ל (סנהדרין מט ע"א) שם מוזכר ענין יואב שהיה מגן על עמו. וזה כמעט מפורש בסוף דבריו "על ידי המעשים המאמצים את גוף היחידים לשם הכלל" כלומר כדי להציל ולהושיע את הכלל. והרי זה מפורש למי שיש לו לב מבין. ואם אמנם הרב עצמו לא ביאר דבריו, הוא מפני שבימים ההם היה תחת שלטון המנדט האנגלי, ולא היה יכול להודות שהיה מעודד פעילות בלתי חוקית. ע"כ.

והמתבונן בדברי הר' צוריאל יראה בנקל את הסתירה שבדבריו שבסיפא מבאר כי דברי הר' קוק היו מכוונים כלפי אנשי ה"הגנה" המחזקים את גופם לשם הכלל והסיבה שהר' קוק לא ביאר דבריו היתה מפני ש"בימים ההם היה תחת שלטון המנדט הבריטי ולא היה יכול להודות שהיה מעודד פעילות בלתי חוקית" ואילו ברישא ציין בעצמו כי "יש לזכור כי דברי הרב ב"אורות" נלקחו מן ח' קבצים (קו"א סי' תשט"ז) שנרשמו כשהיה הרב בתקופת יפו (תרס"ד-תרע"ד)" שזה בזמן שעוד לא היה כלל ארגון ההגנה והבריטים עוד לא נכנסו כלל לא"י (ואם התירוץ הכי טוב הוא שקר גלוי אשר תחילתו סותרת את סופו מה נאמר על התירוצים הגרועים...) ומכ"מ עצם העובדה שהר' צוריאל מודה (והודאתו זו מקבלת חיזוק גם מדברי הרמ"צ נריה תלמידו של הראי"ה קוק המובאים בספרה של בתו "שחר אורו") שהר' קוק תמך בטרור הציוני ועודד את פעילות ההגנה (פעילות שבעטיה נרצחו ע"י ארגון זה לא מעט יהודים שהשבוע (כ"ט בסיון) יחול יום פטירתו (הירצחו) של אחד מהם ר' יעקב ישראל דה-האן שנרצח ע"י ארגון ההגנה בשל החטא הנוראי שהעז לעמוד לימין היהדות החרדית ולייצגה בהצלחה קבל עם ועולם בהיותו בקיא בדרכי הפוליטיקה, התקשורת והמשפטים) יש בה כדי להאשים את הר' קוק גם בשותפות לשפיכת דם יהודי (ובמקרה של יעקב ישראל דה-האן גם היה שותף להסתה נגדו שקדמה לרצח באמצעות בטאון הרבנות הראשית "קול יעקב").