שליחת תגובה להודעה בפורום

"מקובלים אנו, שמרידה רוחנית תהיה בארץ ישראל ובישראל בפרק שהתחלת תחיית האומה תתעורר לבוא. השלוה הגשמית שתבוא לחלק מהאומה, אשר ידמו גם כן שכבר באו למטרתם כולה, תקטין את הנשמה, ויבואו ימים אשר תאמר אין בהם חפץ. השאיפה לאידיאלים נישאים וקדושים כליל תחדל, וממילא ירד הרוח וישקע. עד אשר יבוא סער, ויהפוך מהפכה, וייראה אז בעליל כי חוסן ישראל הוא בקודש עולמים , באור ד' , בתורתו, בחשק האורה הרוחנית, שהיא הגבורה הגמורה המנצחת את כל העולמים וכל כחותיהם. הצורך למרידה זו היא הנטייה לצד החמריות שמוכרחה להיולד בכללות האומה בצורה תקיפה. אחרי אשר עברו פרקי שנים רבות שנאפס לגמרי מכלל האומה הצורך והאפשרות להתעסקות חמרית. וזאת הנטייה כשתיולד, תדרוך בזעם ותחולל סופות, והם הם חבלי משיח אשר יבסמו את העולם כולו על ידי מכאוביהם". ע"כ. 

ובכן, ראשית כשמתבוננים במקור ולא בגירסא המשוכתבת של ויקיפדיה רואים שהתשובה היא לא ממין השאלה שכן השאלה מדברת על זמן הגאולה ואילו הראי"ה מדבר על חבלי משיח (שזה ודאי קודם לגאולה) ועל התחלת התעוררות תחית האומה לבוא (ולא כמו הגירסא המשוכתבת של ויקיפדיה: "לאחר תחית האומה") ואעפ"י כן גם הדברים המקוריים של הראי"ה הינם גם שקר וגם כפירה.

שקר -א. מפני שהתנועה הציונית לא היתה תנועה חומרית חסרת אידיאלים אלא תנועה רוחנית עם אידיאלים ברורים ליצור עם יהודי חדש ללא היהדות דהיינו ללא התורה והמצוות וללא הקשר לאלקים ולעקור את היהדות מכל מי שרק תוכל וכל החומריות שבה עסקה התנועה באה כהוצאה לפועל של האידיאולוגיה שלהם.

 כפירה- מפני שלאורך כל שנות גלותינו עסקו היהודים בחמריות בכל תפוצות ישראל. מי שהתנתק לגמרי מהחמריות ושכח שגם הוא בעל חומר בעצמו ולכן הרשה לעצמו לנבור בספרי הסכלה ופילוסופיה עד כדי שדמיין כי הוא משוטט במרחבי האינסוף מנותק מכל גבול וגשמיות זה הראי"ה קוק עצמו (ראה דמיונותיו שכתב לעצמו בענין זה וכונסו לתוך הספר "חדריו") והמרידה אינה מוכרחת אלא שלכל יהודי יש בחירה אם למרוד או להישאר נאמן והמורדים בכל הדורות הוקעו מן המחנה ע"י גדולי ישראל עד שבא הר' קוק והפך אותם למקימי האומה לתחיה ולמבסמי העולם כולו, עפ"ל.

ואם יש את נפשך לדעת מה באמת מקור המרידה מפי מקובלים אמיתיים כלך לך אצל דברי רבנו בעל הלשם וז"ל: (ספר הדע"ה חלק ב - דרוש ב ענף ד') ולכן הוא עתה כשאנו עומדים בהזמן האחרון ובסיומו של הקו כנזכר. הנה הוא עתה התגברות הקליפות היותר גרועים והדינין והצרות מתרבות רח"ל עד שאין לך יום שאין קללתו מרובה מחברתה וכנ"ל. והנה התחלת אור התיקון והאחדות הוא יתחיל ג"כ להתנוצץ רק מלמעלה למטה. שהוא מהתחלה והראש של הקו. על דרך תהלוכות הסדר דהתהוות המציאות דכל הקומה הכללי כולו. וכן שם (בדרוש ג ענף ו בסופו) וז"ל: "אמנם אחר החטא דאדה"ר וכן אנו בעונותינו המרובים אין בנו כח לתקן גם בהתיקון דסוד הכלילות כלל ולא יתוקן אלא רק בימות המשיח כמו שבארנו בספר הכללים שם וכן גם התיקון דמעשה בראשית שהוא התיקון הראשון והקודם לכל כנ"ל אין אנו מתקנים עתה ג"כ כהראוי כלל אלא הוא הכל עדיין בסוד עולם התוהו רח"ל כל משך ימי הגלות עד ביאת המשיח ואין לנו אלא לייחל ולצפות לרחמי שמים שהוא ישיב את שבותינו ויאר פניו אלינו לקרבינו אליו ולמהר ולהחיש ביאת משיח צדקינו בב"א" וכן שם (דרוש ד' ענף טז' סי' ג' וז"ל: וזהו ענין התגברות הרשעה בכל עת היותר אחרון ומתגבר והולך תמיד הן בכל חטא ועון והן בהצרות והתלאות. כי החטא ועון הרי הוא נתרבה ועולה עתה עד להשחית רח"ל וכן הצרות והתלאות הרי אין יום שאין בו קללה ובכל יום ויום מרובה קללתו משל חבירו כמ"ש בסוטה מ"ח א' מ"ט א' והוא מסיבת ב' טעמים. אחד הוא משום שאותו האדם בליעל הרי הוא מסודר בתחילה וסוף שהוא מראשו ועד רגליו. וכחותיו הנמשך בהעולם ומתערב הרע בטוב בכל המציאויות כולם מעת החטא דעהד"ע עד קץ הימין הנה הוא נמשך והולך ג"כ לפי סדר בנין הפרצו' שלו אשר מראשו ועד סופו ובכל זמן היותר אחרון נמשך כחותיו ממציאותו היותר תחתון שבו שהוא יותר מזוהם ויותר גרוע הן בכמותו והן באיכותו עד שבזמן הזה הנה נמשך כחותיו בהמציאות מבחי' הרגליים שלו אשר שם הוא חלאתו וצחנתו היותר מגושם ומזוהם בתכלית הפחיתות ובתכלית הרע ולכן מתרבה עתה החטא ועון עד אין חקר רח"ל וכן מתרבים ומתחדשים הצרות והתלאות עד מאד.טעם השני הוא בסוד הכתוב קהלת ח' ט' עת אשר שלט האדם באדם לרע לו. והוא שליטת האדם בליעל שנותנים לו כח ומקבל שפע מלמעלה כנ"ל להפק כל מזימותיו והוא הכל לרע לו. כדי להוציא עי"ז כל נפשו וכחו שיש בו כי כל מה שהוא מתגבר ביותר יוצא כחו ביותר ועי"ז יתקרב ביטולו והוא כמו שאמרנו לעיל שכל כח שיוצא ממנו ע"י כל פעולה שעושה הוא מתבטל תיכף. והוא סוד מ"ש עשו ואנכי הולך למות כי הרע הוא הולך ומתבטל תמיד ע"י הכחות שיוצא ממנו בפעולותיו משא"כ בצדיקים הוא להיפך וכמ"ש יחזקאל ל"ג י"ט ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה וכן משלי י' כ"ז יראת ה' תוסיף ימים כי בכל פעולה שעושה וכל מה שמתגבר ביותר ממשיך החיות מהמחיה חיים ית"ש. אבל ברשעים הוא אינו כן כי בכל עברה שעושה מוציא כחו ונפשו והוא תמיד הולך למות. וכן הרשעה עצמה היא הולכת ומתבטלת תמיד ביציאת כחותיה וכמ"ש ישעיה כ"ז ביבש קצירה תשברנה והוא כאשר יכלו כל כחותיה לצאת בכל פעולות הרע שעושה. ולכן עתה שהוא בעקבות משיחא הנה ניתן רשות להרשעה להתגבר בכל כחה רחמ"ל כדי לקרב קצה ולהחיש עת ביטולה ועל זה נאמר עת אשר שלט האדם באדם לרע לו וכנז':

כיצד נעלמה "תחית האומה" מעיני כל גדולי המקובלים בדורו של הר' קוק ומדוע לא קבלו הם את מה שהוא קבל??

ואגב, כיצד מסתדרת תפיסת "תחית האומה" ולו במובן ה"חומרי" עם הפיכת מיליוני יהודים לאפר במלחה"ע השניה?? הדמיון נחל שוטף...

המשך יבוא...