תגובה ליוסי...
אכן מצינו בגמרא מסכת גיטין (דף נז:): "תנא
מעשה בד' מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון הרגישו בעצמן למה הן מתבקשים אמרו אם אנו טובעין בים אנו באין לחיי העולם הבא דרש להן הגדול שבהן אמר ה' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים מבשן אשיב מבין שיני אריה אשיב ממצולות ים אלו שטובעין בים כיון ששמעו ילדות כך קפצו כולן ונפלו לתוך הים נשאו ילדים קל וחומר בעצמן ואמרו מה הללו שדרכן לכך כך אנו שאין דרכנו לכך על אחת כמה וכמה אף הם קפצו לתוך הים ועליהם הכתוב אומר כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה" ובתוס' שם (ד"ה קפצו) הקשו מהגמ' בע"ז שכתוב "מוטב יטלנה (היינו את הנשמה) מי שנתנה" ותירצו שהיכא שחושש שיענו אותו שאני עיי"ש.
ושם במצדה לא היה הענין שחששו מעינויים דכל רצון הרומאים היה רק שייכנעו אלא שהעדיפו להיהרג ולא להיכנע שזה ודאי נגד דעת תורה ונגד הוראת גדולי הדור אז.
ולגבי שאול,כמדומני שלא מחמת חשש עינויים בקש שיהרגוהו אלא מחמת כבוד מלכות.
בברכה, יואל.