ר' משה פיינשטיין
כותב על תליית דגל ישראל שהוא זכרון למעשה הרשעים, וראוי לבטלו (אג"מ או"ח ח"א סי' מו). אפשר ללמוד מכך שהוא לא התייחס בחיוב למפעל הציוני, ועם זאת פסק (אג"מ או"ח ח"ד סי' ע אות יא) לגבי קריעה על ראיית ירושלים:
מסתבר שאף שעדיין לא נגאלנו בעוה"ר אין לקרוע בראיית ירושלים מאחר שהיא בחסד השי"ת בנויה לתפארת ואינה עכ"פ ברשות אומות עכו"ם, וצריך לברך רק בראותו מקום המקדש אף כשרואים אותו מרחוק וכ"ש כשבאים לכותל, וכשרואין ערי יהודה שהם ברשות האומות וכן אם איכא חלק מירושלים ברשות האומות אף אם נבנו יפה צריך לקרוע. ע"כ.
א"כ חילק בין שלטון המדינה לשלטון גויים חילוק שיש לו משמעות הלכתית.
פסק זה מנוגד לחלוטין לפסקו של בעל ויואל משה באותו עניין: הנה זה ודאי דלא עדיף עכשיו, אלא אדרבא גרוע הרבה יותר עכשיו באותה הממשלה, כמבואר בזוהר הקדוש כמה פעמים דגלות הערב רב קשה יותר מגלות האומות, ואין להסתפק בזה בעוונותינו הרבים" (שו"ת דברי יואל או"ח סי' ל סעיף ו).
עכ"פ אנו רואים שגם מהפוסקים הגדולים שאינם מזוהים כלל עם קשר לציונות (הגר"מ פיינשטיין) החשיבו את השלטון בישראל כשלטון יהודי בעל משמעות הלכתית.