הדימיונות של הדת"ל לגבי הגאולה מזכירים..
לי ספר מפורסם לילדים בברית המועצות. באחד הפרקים של אותו הספר דובר על איש מסולק דעת שהגיע לתחנת הרכבות המרכזית בעיר לנינגרד כדי לנסוע למקום אחר. הוא התיישב בקרון מבודד ונרדם. אחרי כמה שעות הוא התעורר ותהה איפה הוא נמצא. מהתחנה משיבים לו: "זו העיר לנינגרד". הוא נרדם שוב והתעורר אחרי כמה שעות טובות ושוב שאל איפה הוא נמצא, האם הרכבת כבר הגיעה אל יעדה, או לפחות אל תחנה פלונית או אל תחנה אלמונית ושוב מהתחנה משיבים לו: "זו העיר לנינגרד". ואז הוא החל להשתומם ולכעוס "היאך זה ייתכן ? איזו מן בדיחה היא זו ? הלא אני נוסע כבר יממה שניה ברציפות !". אולם מהתחנה משיבים לו: "זו העיר לנינגרד".
כך בערך זה עם הדת"ל (וחבל שאי אפשר לספר את זה בחרוזים כמו בסיפור לילדים): הדת"ל התיישבו בקרון מבודד שקוראים לו מדינת "ישראל" שמעולם לא חובר אל קטר או אל לוקומוטיב כלשהוא ונרדמו. וכל פעם שהם מתעוררים אל המציאות המרה שסובבת אותם הם מדמיינים שהם עברו עוד כמה תחנות בדרך אל הגאולה. אולם במציאות הקרון לא זז ממקומו אפילו מילימטר אחד.