תשובות להערותיך...
א. ודאי שמרגע שהתחילה הגלות כל רגע על ציר הזמן הוא צעד בדרך לגאולה אלא שבכח מעשינו יכולים אנחנו לקרב את הגאולה או חלילה להרחיקה ובהתאם לתוה"ק יכולים אנחנו לאפיין כל מעשה באם שייך הוא להרחקת הגאולה או לקירובה. וכיון שמהותה העיקרית הכללית של הגאולה הינה קרבה לקב"ה והרגשה מוחשית של קרבה זו אזי כל מעשה או פעולה שיש בהם התרחקות מהקב"ה אינם כי אם מעכבי הגאולה וכל מעשה ופעולה שתכליתם התקרבות לקב"ה הינם בגדר של מקרבי הגאולה. וכיון שהתנועה הציונית וכל מעשיה ופעולותיה היו בהגדרה כללית מרידה גלויה בקב"ה ובתורתו (והעתקת מרידה זו מאירופה לארץ הקדש פלטרין של מלך מחמירה את חומרת המרידה עשרות מונים) הרי אין לך שטות גדולה מזו לומר שזו אתחלתא דגאולה ודו"ק דאפילו בדברי הירושלמי שהבאת שם השתמשו בפסוקים ממגילת אסתר לבאר הענין דקמעא קמעא לא תלו הצעדים בדרך לגאולה ברשעים אלא במרדכי הצדיק, ולא בגתן ותרש השואפים לשלוח יד במלך אחשורוש הם העושים את הצעד הראשון לגאולה כי אם מרדכי היושב בשער המלך ושומע אותם, ולא המן המבקש באישון ליל להציע לפני המלך אחשורוש לתלות את מרדכי על העץ הינו ה"גואל" שממנו מסובבת הגאולה אלא מעשהו של מרדכי אשר גורם להמן להוליכו בכבוד ויקר בחוצות עיר היפך לגמרי ממחשבתו הרעה אשר חשב לאבדו.
דבר נוסף, רק אחרי שכל התמונה במלואה מונחת לנגד עינינו אנחנו יכולים להגדיר בדיוק את צעדי הקמעא קמעא. בשעת מעשה, כשמרדכי יושב בשער המלך ושומע את בגתן ותרש ונרשם הדבר בספר הזכרונות של המלך אחשורוש אף אחד לא מתחיל לחגוג את ה"אתחלתא דגאולה" ולהתעלם מהסכנה של גזירת המן הרשע אלא מרדכי עצמו לובש שק ואפר ומעורר יחד עם אסתר את כל ישראל לתשובה ולתענית. ורק אחרי שאנו במצב הסופי של "ליהודים היתה אורה ושמחה" אנחנו מצביעים על כל השלבים בדרך לכך בהנהגתו המופלאה של הקב"ה. להגדיר בודאות תהליכים בדרך לגאולה כ"קמעא קמעא" כשעצם הגאולה נסתרת ומכוסה מאיתנו הינה שטות מאין כמותה כי כל עוד נקודת היעד נעלמת רק שוטה יוכל להגדיר נקודות ציון בדרך ליעד.
ב. דבריך הללו מוכחשים הן מן המציאות והן מדברי המדרש. מן המציאות- האם תכחיש כי גאולת מצרים נסתימה בכניסת ישראל לארץ ישראל?? והאם תכחיש כי גאולת עזרא נסתימה בשיבה לארץ ישראל ובנית בית המקדש?? ופשוט שכוונת המדרש שאין מתישבין בארצן אלא בגאולה השלישית כוונתו על התמדת ההתישבות בארץ ואדרבה משם תראה כי אפילו מאות שנים של ישיבה בארץ ישראל יכולות להיות תחת גדר "שאין מתישבין בארצם" ק"ו שעשרות שנים בודדות אין בהן ראיה לגאולה שלישית כלל.
בברכה, יואל.